הדיון שהתקיים אתמול (שני) בוועדת הכנסת בסוגיית הסרת חסינותה של ח"כ טלי גוטליב ייזכר כאירוע מכונן בהבנת הסוציולוגיה של המשפט החוקתי בישראל. במקום לקיים דיון בשאלה המשפטית אם חשיפת שמו של בן זוגה של שקמה ברסלר, איש שב"כ, היא פעולה שנעשתה "למען מילוי תפקידה של ח"כ גוטליב כחברת כנסת" - הדיון הפך לכתב אישום חמור נגד היוריסטוקרטיה הישראלית. כתב אישום ציבורי שבו העם שופט את השחיתות האמיתית במדינת ישראל: מדיניות האפרטהייד המשפטי, שלטענת מבקריה משליטה בהרב-מיארה על אזרחי מדינת ישראל.
בנה של בהרב-מיארה נתפס גונב אפוד קרמי בצבא. אחד מבכירי עורכי הדין בישראל, יוסי בנקל, חילץ אותו ללא חקירה של הפצ"רית. הפצ"רית היא חברה של בהרב-מיארה. יוסי בנקל מייצג את נדב ארגמן ושותפיו בעתירה נגד ועדת הרוגלות, עתירה שמשרתת את בהרב-מיארה עצמה.
בהרב-מיארה עצמה מצויה בקשרים חברתיים עם רונן בר, שכן בן זוגה, ציון מיארה ז"ל, היה אף הוא איש שב"כ. במקביל, בהרב-מיארה עובדת במלוא הכוח כדי להשאיר את בר בתפקידו, מייצרת חוות דעת משפטיות מופרכות שלפיהן ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים ולכן הוא מנוע מלפטר את בר, שנכשל כישלון חרוץ בשבעה באוקטובר, ואף מנוע מלמנות את זיני לראש השב"כ החדש. יד רוחצת יד.
הפצ"רית סוגרת את התיק בעניינו של בנה של בהרב-מיארה מבלי אפילו לפתוח בחקירה, בניגוד למקובל בצבא בעבירות של גניבת רכוש. בהרב-מיארה, בתמורה, מורחת את החקירה בעניין הדלפת סרטון שדה תימן לחדשות 12. היא מגישה בשם הפצ"רית תצהיר שקרי לבג"ץ. כאשר הפרשה מתפוצצת, היא פועלת בניגוד עניינים כאשר היא חוקרת פרשה שהיא עצמה עלולה להיות חשודה בה, דבר אשר כשלעצמו מהווה לכאורה עבירה של הפרת אמונים.
היועמ"שית מנהיגה מדיניות של אכיפה סלקטיבית שממסדת אפרטהייד משפטי. דין אחד למפגיני הימין בתקופת ההתנתקות - אלפי עצורים, ובהם קטינים, וכתבי אישום למכביר - ודין אחר למפגיני קפלן, שלגביהם לא הוגשו כתבי אישום בגין חסימות כבישים.
סובלנות כלפי התפרעויות ליד בתיהם הפרטיים של אנשי ימין - השר קיש, השר שיקלי, ביתה של טלי גוטליב ופורום קהלת - ואפס סובלנות כלפי התנהגות דומה מצד אנשי ימין, כמו מרדכי דוד, שחסם את רכבו של אהרן ברק, או המתפרעים החרדים האלימים שהתפרעו ליד ביתו של השופט נעם סולברג.
חקירה מואצת של הדלפות והגשת כתבי אישום מהירים כאשר הנאשם הוא איש ימין או מי שמקורב לראש הממשלה נתניהו - אוריך וברוורמן כדוגמאות - ומריחת חקירות כאשר מדובר באנשי שלומם של היוריסטוקרטים, כמו רונן ברגמן או ח"כ גלעד קריב, שהדליף לכאורה מידע סודי מדיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
לאכיפה הבררנית יש מקום מרכזי בשיטה של הדיפ סטייט הישראלי. גוטליב ככל הנראה אכן עברה עבירה ביטחונית, ולא הייתה צריכה לחשוף את שמו של בן זוגה של ברסלר. לכן המהלך של העמדה לדין במקרה זה נראה מוצדק. וכך נראה כאילו הדיפ סטייט פועל על פי "שלטון החוק".
אבל כאשר עולות טענות על אכיפה סלקטיבית - כמו ההחלטה שלא להעמיד לדין את חברי הכנסת גלאון, טיבי וחנין על חשיפת שמו של אסיר X, או מריחת החקירה בעניין ההדלפה לכאורה של גלעד קריב - אז היוריסטוקרטיה הישראלית משיבה: זה לא אותו דבר, אלו לא אותן נסיבות. זו השיטה, וכך מתאפשר בישראל אפרטהייד משפטי.
ח"כ גוטליב ידועה בסגנונה הצבעוני והקולני. היא אינה ניתנת לשליטה, וקשה לעמוד מול שטף הדיבור המתפרץ שלה. אבל צריך לרגע לשים את הסגנון בצד. גוטליב היא הפה של המונים בישראל - של המושתקים והשקופים, שהיוריסטוקרטיה הישראלית מסרבת לראות.
זעקתה היא זעקת ההמונים, שעבורם המופע שהתקיים אתמול בוועדת הכנסת לא היה דיון טכני בשאלה אם חשיפת שמו של בן זוגה של ברסלר היא פעולה בלתי חוקית שנעשתה "למען מילוי תפקידה" של חברת הכנסת גוטליב.
הדיון אתמול היה כתב אישום חריף נגד ההשחתה הפוליטית, שלטענת מבקריה הגיעה לשיאה בתקופתה של בהרב-מיארה ושקודם לכן הייתה מזוהה עם שי ניצן. והלבה הרותחת הזו מרעידה את האדמה, יוצרת סדקים עמוקים, ועשויה להתפרץ בכל רגע.