הסערה סביב טור הדעה ב"ניו יורק טיימס", מסרבת לדעוך: במסמך שפורסם הלילה (שישי) הגיבו כותב הטור הפרשן ניקולס קריסטוף עצמו וראש מחלקת טורי הדעה של הניו יורק טיימס, קתלין קינגסברי, לשאלות וביקורות מרכזיות שעלו בעקבות פרסום הטור.
הטור, שעסק בטענות לתקיפות מיניות נגד פלסטינים בידי ישראלים, גרר תגובה חריגה ומפורטת לטענות שעלו נגדו, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו האשים את העיתון בהפצת "עלילת דם", קוראים ביטלו מנויים ומבקרים טענו כי מדובר ב"תעמולה של חמאס".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער מצידם הנחו על התנעת תביעת דיבה נגד העיתון, בעקבות פרסום הטור. לדברי נתניהו וסער, מדובר בפרסום של "אחד מהשקרים המחרידים והמעוותים ביותר אי פעם כנגד מדינת ישראל בעיתונות המודרנית", שגם זכה לגיבוי מצד העיתון.
ראש מחלקת טורי הדעה קינגסברי, הבהירה כי ההנהלה "עומדת מאחורי הטור", וטענה כי הוא התבסס על גוף הולך וגדל של ראיות בנוגע ליחס לעצורים פלסטינים בישראל. לדבריה, ארגוני זכויות אדם, כלי תקשורת ישראליים ובינלאומיים ותיעודים קודמים הצביעו על מקרי התעללות, כולל אלימות מינית והשפלה פיזית.
לדברי קינגסברי, לפני הפרסום עבר הטור הליך בדיקת עובדות קפדני, שבמסגרתו כל עדות או אנקדוטה שקריסטוף דיווח עליה נבדקה מול מקורות עצמאיים. בנוסף, לדבריה, גם מחלקת הסטנדרטים והיועצים המשפטיים של העיתון בחנו את הטור. "לאחר הפרסום בדקנו מחדש את האתגרים העובדתיים שעלו - העורכים לא מצאו טעויות", מסרה.
בניו יורק טיימס הדגישו כי מחלקת החדשות של העיתון במזרח התיכון לא הייתה מעורבת בטור הדעה, אך ציינו כי היא סיקרה בעבר הן טענות לאלימות מינית נגד פלסטינים והן תקיפות מיניות שבוצעו בידי פלסטינים, לרבות מתקפת 7 באוקטובר.
קריסטוף עצמו טען כי ביקר בגדה המערבית וראיין 14 בני אדם שלדבריו היו קורבנות לאונס או תקיפות מיניות אחרות. לדבריו, הוא הסתמך גם על שלושה סקרים, עבודתן של תשע ארגונים ושני עורכי דין ישראלים שעסקו בנושא. עוד ציין כי המשרד לביטחון לאומי סירב להגיב לטענות באופן פרטני, בעוד ששירות בתי הסוהר מסר הכחשה כללית שנכללה בטור, אך לא השיב לשאלות ספציפיות.
לדברי קריסטוף, כל עדות שפורסמה בטור גובתה באמצעות עד ראייה, בן משפחה, עורך דין, עובד סוציאלי או אמירות פומביות קודמות של המרואיינים עצמם. הוא טען כי ההאשמות תאמו דיווחים חיצוניים, סקרים, תיעוד של ארגוני זכויות אדם, ובמקרה אחד גם עדות שנמסרה לאו"ם.
בתגובה לטענות על אמינות המקורות, קינגסברי הדגישה כי העיתון אינו פוסל עדויות רק משום שמדובר בעצורים או אסירים, וכי אמינות נבחנת באמצעות הצלבת מידע, בדיקת עובדות ודיווח נוסף - ולא לפי דעות פוליטיות או פעילות ברשתות החברתיות.
קריסטוף התייחס גם לביקורת על הסתמכות על ארגון Euro-Med, שלדבריו עומד בראשו אדם שהביע תמיכה במתקפת 7 באוקטובר. הוא אמר כי "הזעם על הכללת הארגון מובן", אך הדגיש כי אזכורו אינו מהווה תמיכה בעמדותיו, וכי המידע שיוחס לו לא שימש לבדו אלא לצד תשעה גופים נוספים, בהם האו"ם וארגון בצלם.
העיתון התייחס גם לטענות שלפיהן הטור פורסם במדור הדעות ולא במחלקת החדשות. קינגסברי הסבירה כי ההבדל הוא "בצורה ובמטרה" - טור דעה מבקש מהקורא לשקול טענה או עמדה, בעוד שמחלקת החדשות מתמקדת בחשיפת ואימות מידע חדשותי. עם זאת, לדבריה, גם טורי דעה נדרשים לעמוד בסטנדרטים גבוהים של דיוק והוגנות.
קריסטוף דחה גם טענות שלפיהן פרסום הטור נועד להסיט תשומת לב מדוח ישראלי נפרד שעסק באלימות מינית מצד חמאס ב-7 באוקטובר. לדבריו, הטור שלו היה בהליכי עריכה ובדיקת עובדות במשך שבועות לפני פרסום הדוח. בהתייחס לטענה כי פרסום הטור עלול להגביר אנטישמיות, השיב קריסטוף כי מדובר ב,שאלה הוגנת", אך לדבריו "הפתרון אינו להסיט את המבט". הוא השווה זאת לסיקור זוועות חמאס ב-7 באוקטובר, שלדבריו נעשה למרות החשש מהגברת איסלאמופוביה, והוסיף כי "כאשר מראיינים נפגעי אונס ורואים את הטראומה והאומץ שלהם לדבר - רוצים לחשוף זאת, בין אם בסודן או בגדה המערבית".