מחקר חדש מזהיר: הערים המאוכלסות בעולם שוקעות מתחת למים בקצב מסחרר

התחממות כדור הארץ ועליית מפלס האוקיינוסים הם כבר מזמן לא תרחיש בדיוני, אלא מציאות שמאיימת על מיליוני בני אדם ברחבי העולם. בעוד שקרחונים נמסים מעלים את גובה הים בהדרגה, מחקר חדש ומדאיג מגלה כי סכנה נוספת, שקטה והרסנית לא פחות, מאיצה את התהליך באופן דרמטי והופכת את המצב להרבה יותר מסוכן.

חוקרים מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן מזהירים כי חלק מערי החוף הגדולות והצפופות ביותר בעולם פשוט שוקעות אל תוך האדמה בקצב מעורר דאגה. לפי המחקר, התופעה הזו, המכונה שקיעת קרקע, מכפילה ולעיתים אף משלשת את קצב עליית מפלס המים היחסי לאותן ערים. בעוד שהממוצע העולמי לעליית פני הים עומד על מעט יותר משני מילימטרים בשנה, אזורים עירוניים צפופים על קו החוף רואים את המים עולים בקצב של כשישה מילימטרים בשנה בממוצע.

הדוקטור יוליוס אולסמן, שהוביל את המחקר, מסביר כי כדי להבין את הסכנה אי אפשר להסתכל רק על הים - חובה לבחון גם את מה שקורה מתחת לרגליים שלנו. שקיעת הקרקע נובעת משילוב קטלני של גורמים, ובראשם שאיבת יתר של מי תהום ונפט, שמרוקנים את המשאבים שייצבו את פני השטח במשך אלפי שנים. לכך מתווסף משקלן העצום של הערים המודרניות. ככל שמגדלים ובניינים כבדים יותר נבנים בצפיפות, כך הם דוחסים את האדמה שמתחתיהם ומטביעים את העיר מטה אל עבר קו המים.

המחקר מצביע על שורת "נקודות חמות" עולמיות שנמצאות בסיכון מיידי. ג'קרטה, בירת אינדונזיה, שבה מתגוררים 42 מיליון בני אדם, מחזיקה בנתון המבהיל ביותר כשחלקים ממנה שוקעים ביותר מארבעה סנטימטרים בכל שנה וכמעט חצי מהעיר כבר נמצאת מתחת לפני הים. אליה מצטרפות ערים צפופות נוספות כמו טיאנג'ין בסין, בנגקוק, אלכסנדריה ולאגוס.

עוד בנושא
נאס"א קלטה מהחלל תופעה מדאיגה: עיר הבירה העצומה שוקעת ונעלמת

"ניו יורק תהפוך לוונציה": גיאולוגים מזהירים משקיעתה של העיר במים בגלל משקל הבניינים

ומה לגבינו? המצב בישראל רחוק מלהיות בטוח. רצועת החוף המקומית, שכוללת ערים עמוסות גורדי שחקים כמו תל אביב ומוקדים הרגישים להתמוטטות מצוקים כמו נתניה ואשקלון, סובלת גם היא משילוב מסוכן. משקל הבנייה המסיבית בגוש דן, שאיבת מי תהום היסטורית מאקוויפר החוף ועלייה מתמדת של מפלס הים התיכון, מגבירים את פגיעותה של ישראל לנזקי סערות ולהצפות חמורות בעתיד.

למרות התמונה הקודרת, החוקרים שומרים על אופטימיות זהירה ומדגישים כי גורל הערים תלוי בנו. פרופסור פלוריאן סייץ, שותף למחקר, מביא כדוגמה את טוקיו שביפן, שבעבר שקעה בקצב מבהיל של עשרות סנטימטרים בשנה. בזכות התערבות ממשלתית נוקשה, מעבר למקורות מים חלופיים ועצירת שאיבת מי התהום, היפנים הצליחו לבלום כמעט לחלוטין את שקיעת העיר. הנתון הזה מוכיח שניהול עירוני חכם וקבלת החלטות נכונה יכולים להציל את ערי החוף שלנו מטביעה.