בדיון שהתקיים שלשום בבג"ץ היה מעין פרדוקס שאיש כמעט לא דיבר עליו. מצד אחד העותרים והיועצת המשפטית לממשלה הסתמכו ובצדק על חוות דעת המיעוט של יו"ר הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. גרוניס בדעת מיעוט סבר כי התנהלותו של האלוף רומן גופמן בפרשת הפעלת הקטין אורי אלמקייס הגיעה עד כדי פגיעה בטוהר מידות ולכן יש לפסול את מינויו. לעומת זאת, שלושת החברים האחרים בוועדה סברו, בקליפת אגוז, שגרוניס לא היה יכול להגיע למסקנות שהגיע על סמך המצג העובדתי שהוצג בפני הוועדה, ולכן אין לפסול את המינוי.
כדי לפסול את החלטת הוועדה, הסבירו לשופטי בג"ץ העותרים והיועצת המשפטית לממשלה, שהוועדה פעלה באופן לקוי בדרך לבירור האמת; בראש ובראשונה בכך שלא זימנה את עד המפתח בפרשה הזאת, תא"ל ג' ששימש כראש חטיבת הפעלה באמ"ן. ג', לפי אחת העדויות שבפני הוועדה, שאל את גופמן ישירות אם האוגדה שבראשותו הפעילה "בלוגר" כסוכן השפעה ברשת, וגופמן השיב לו בשלילה. מי שהעיד על כך לא היה ג' עצמו, אלא אל"מ שבדק בזמנו את האירועים ודיבר על כך עם ג'.
לתשובה הזאת ניתנו הסברים שונים; כך למשל, אותו אל"מ אמר בשלב מאוחר יותר בוועדה: "אני משער לעצמי שהשיחה בין רח"ט הפעלה ורומן גופמן או שהייתה מאד לא איכותית, זאת אומרת שאל אותו שאלה כללית כזאת: "'אתה מכיר שאתם מפעילים איזה מישהו?' ורומן גופמן ענה לו כלאחר יד: 'לא נראה לי' בלי שהוא בדק את זה לעומק. אני משער לזכותו". גרוניס הסביר בחוות דעתו מדוע קיבל את הגרסה הראשונה ולא השנייה, והשאלה המתבקשת היא למה להסתבך? למה פשוט לא להביא הרח"ט ולשמוע מפיו? מופרע ככל שזה יישמע, זה לא קרה.
וכאן מגיע הפרדוקס: האחראי הבלעדי למחדל אי-הבאתו של הרח"ט, של ראש יחב"מ ושל אלמקייס בעצמו, הוא יו"ר הוועדה, השופט גרוניס. והנה החידוד של הפרדוקס: אם הוועדה לא ביצעה את תפקידה נכונה, בשל התרשלותו של גרוניס, אז לא רק העמדה של דעת הרוב לא מבוססת על בדיקה רצינית, אלא גם חוות דעתו של גרוניס עצמו. במלים אחרות, כמו שההסתמכות של הממשלה על דעת הרוב בוועדה היא הסתמכות על דו"ח של ועדה רשלנית; כך גם ההסתמכות של העותרים והיועצת המשפטית על דעתו של גרוניס. איך אפשר לנסות לברר סוגיה עובדתית בפרשה, בלי להביא את עדי המפתח בפרשה? זה הזוי.
במהלך הדיון ניסו השופטים לשמור על כבודו של גרוניס. כך, למשל, כשפרקליטו של אלמקייס אמר את המילים: "גרוניס עשה הנחות", הוא ננזף על ידי השופט שטיין שהבהיר כי מדובר בנשיא בית משפט עליון מקצועי. אבל גם כאן הפרדוקס דלעיל בא לידי ביטוי. אחד הרגעים הנלעגים בבג"ץ הזה היה כאשר ביקשה לדבר, שלא כמקובל, חברת הוועדה, פרופ' טליה איינהורן.
איינהורן (נזכיר, אם יש צורך: יושבת קבע בערוצים ביזארים שמלווים את משפט נתניהו מטעם סריסיו, פאנליסטית מעת לעת בערוץ 14, וכן אמו של האסטרטג, שרוליק איינהורן, אחד החשודים העיקריים בפרשות קטארגייט והבילד), רצתה להדגיש ובצדק שאת ההחלטה לא לזמן את העדים המדוברים קיבל גרוניס בעצמו, ואז הוסיפה: "ודרך אגב אני מאד מבינה מדוע". השופטים קפצו על המציאה ושאלו: "למה? אם כבר גבירתי נמצאת כאן אולי תסביר למה לדעתה היה טוב לא לזמן את מר אלמקייס?".
העברתי כמה פעמים את ההקלטה אחורה קדימה, כי חשבתי שאני פשוט לא מרוכז, אבל זו באמת הייתה התשובה של איינהורן: "מפני שהיה מתברר בוועדה...הוועדה שואלת שאלות, ואז היה מתברר מה שנמצא בחומר (כך במקור, ב"ק) הרי...".
האמת, משפט כל כך אווילי לא שמעתי הרבה זמן בבית משפט, ועוד מפרופסורית. חכו, זה משתפר: "לא יותר טוב היה לבדוק את זה"? שאלה השופטת ברק-ארז. "למה היה עדיף לא לזמן? גבירתי תאיר את עינינו". "מהסיבה", ניסתה לבאר איינהורן, "הרי מה הטענה נגד גופמן? נגד האלוף? שהוא הרוח החיה, הרי יש גם הסכת, וגם תוכנית עם 'המקור', שבהם הוא (אלמקייס) אומר שבדיעבד התברר לו שהרוח החיה בכל מה שקרה....כל הדברים האלה היה הפעלה יזומה של האלוף גופמן, כאשר בבירור הוא אומר...שמעולם לא היה לו שום קשר אתו...". קיבלתם כאב ראש? גם השופטת.
"אני חייבת לומר שלא הבנתי את התשובה: למה היה עדיף לא להזמין. במקום לנחש מה יגיד אדם, שומעים אותו", שאלה השופטת. "אבל אנחנו יודעים בזמן אמת מה הוא אמר", הסבירה איינהורן. ואז השופטים ניסו להסביר לה, לא בהצלחה, שמה ששודר ב"המקור" היה תחת מגבלות צנזורה. מילא. "ולמה לא ביקשתם לשמוע את אותו רח"ט"? שאל השופט גרוסקופף. "אני אגיד מדוע", הבטיחה איינהורן, "כלומר בדיעבד, וזה אתם תוכלו גם לראות בפרוטוקולים, הזיכרון האנושי הוא הרבה יותר חלש מהחומרים". תובנת על של פרופסורית למשפטים.
התשובה של גרוסקופף הייתה פרייסלס: "אז גבירתי ממליצה לנו באופן כללי לא להסתמך על עדים...זו יכולה להיות מהפכה מעניינת במשפט הישראלי. עדים לא זוכרים". "יש מסמכים", התעקשה איינהורן, "הרח"ט לא יכול להוסיף לעניין הזה". "הרח"ט הוא שדיבר עם האלוף", השתומם גרוסקופף, "למה לא לזמן אותו"?
קל להביט בקטע הזה בלופים ולגחך כאשר איינהורן שוברת פעם אחר פעם את שיניה מול השופטים, אבל האמת היא שמי שהיה צריך לעמוד בחקירה הנגדית הצולבת של ברק-ארז וגרוסקופף זה לא היא, אלא גרוניס. זו האמת. ואם להיות עוד יותר אמיתיים, גם ההחלטה שהוציא גרוניס תחת ידו בעניין מינוי ראש השב"כ, דוד זיני, עם אותה ועדה (במקרה ההוא הם היו תמימי דעים), גם הוא היה דו"ח די מרושל, מלא חורים.
לגרוניס יש זכויות רבות, הוא באמת היה מקצוען, הוא משפטן הגון וישר מאין כמותו, הוא יושב בשתי ועדות ציבוריות סופר חשובות (עד לאחרונה ישב בשלוש), אולי התעייף. הוועדה בראשותו לא זימנה את העדים החשובים, וגם אלה שהופיעו בפניה לא נשאלו שאלות מפתח להבנת התמונה.
דיון "על עיוור"
הדיון בבג"ץ שלשום התקיים "על עיוור" עם פערים עובדתיים בלתי נתפשים ובעיקר לא הכרחיים. נכון לעכשיו השופטים מסתפקים בפרוטוקולים, ובקבלת תצהיר מ-ג' (הרח"ט דאז).
היום (חמישי) כבר חלו התפתחויות בפרשה שמהן עולה החשד שגופמן פגע בהליך הבירור, וזאת בשל ההשפעה שיש לו על עתידו של ג' במוסד (כרגע הוא עובד שם כמושאל מהצבא). גם לפני ההתפתחויות, ובוודאי אחריהן, אסור לבג"ץ להכריע רק על סמך החומר שבפניו והוא חייב לכל הפחות להחזיר את הבירור לוועדה. נכון שגם אם יוחזר המינוי לוועדה אין אפילו סיכוי קטנטנן שבהרכבה הפוליטי היא תקבל החלטה אחרת; אבל אסור שההבנה הזאת תרפה את ידיו של בג"ץ.
נוצר מצב אבסורדי שבו המשענת שמספקת חוות הדעת של גרוניס ליועצת המשפטית הממשלה ולעותרים היא משענת קנה רצוץ; לכן, אין מנוס אלא לומר את האמת לוועדה - עשיתם עבודה רשלנית, בחנו את הפרשה מחדש עם כל העדים, וכן עם המידע החדש שהתגלה רק היום.