לפני שננתח את המהלך האחרון של הנשיא יצחק הרצוג, חשוב מאד להאיר שוב בפנס חזק את השקר הגדול שראש הממשלה מנסה למכור לנו כבר יותר מחמש שנים. "חיכיתי 8 שנים לרגע הזה לומר את האמת כדי לנפץ את העלילה הזאת" אמר לפני תחילת עדותו; "אני רוצה להתחמק? איזה הבל הבלים". מסתבר שכן, ובגדול. ולפני כן, כשנשאל אם ינסה לסיים את המשפט בדרך לא טבעית, פטר ב"מה פתאום"; בשונה מהסיפורים שהוא מכר ומוכר לקהל מאמיניו, התיקים ממש לא קרסו, הם אשכרה מאיימים על חירותו האישית. נתניהו בפשטות שאין טבעית ממנה רועד מפחד מתוצאות המשפט. הוא משקשק ובצדק.
נסביר שוב את מה שכבר הסברנו כאן לפני כמה שבועות: השופטים, כזכור, פטרו בתחילת המשפט את נתניהו מהתייצבות לדיונים שהוא לא מעיד בהם. אם נתניהו לא היה מבטל כל כך הרבה ימי עדות שלו, ושולף בכל הזדמנות, גם כאלה שאינן מוצדקות, מעטפות חומות, עדותו היתה מסתיימת מזמן. יתכן מאד שאם נתניהו לא ייסע לארצות הברית בשבוע הבא, ולא יבקש לבטל דיונים, תסתיים עד סוף שבוע הבא החקירה הנגדית בתיק 4000, ויישארו לא יותר מ-8 דיונים של חקירה נגדית בתיק 2000 (אם יתקיימו ברצף זה יימשך חצי מהזמן). אחר כך הסניגורים בראשות עו"ד עמית חדד, ימשיכו לנהל את פרשת ההגנה שלהם, כשנתניהו משוחרר מהדיונים.
בשלב הזה, כבר אמרנו, החנינה ממילא תהיה פחות רלוונטית, שכן רוב הבקשה של נתניהו התבססה על כך שנוכחותו במשפט מפריעה לו לנהל את ענייני המדינה בתקופה כה חשובה. ובכן, ממש בקרוב הטיעון הזה הופך להיות לא רלוונטי. נתניהו יודע זאת היטב, מה שמסביר אולי את מריחת סוף עדותו. העניין הוא שגם הרצוג יודע זאת, ולכן נשאלת השאלה מדוע הוא לוקח חלק במשחק הספק מגוחך ספק מסוכן הזה? הרי גם הוא יודע שבקרוב נתניהו כבר לא יתבקש להגיע לבית המשפט, אז מה דחוף לו להתערב? מה דחוף לו להציע את משכן נשיאי ישראל כאכסניה שבה יונע המו"מ להסדר טיעון בין נתניהו לבין הפרקליטות?
הרצוג יודע היטב שלבקשה הנוכחית לסיום משפטו של נתניהו (המכונה בקשת חנינה) אין שום היתכנות משפטית; כך גם מבינה היטב היועצת המשפטית של בית הנשיא, עו"ד מיכל צוק-שפיר. ובכל זאת, על אף שהוא יודע שאמצעיו דלים, הוא חדור מטרה לנסות לגאול את מדינת ישראל מהצרה הזאת שנקראת "משפט נתניהו". לפני שפנה שלשום בכתב לצדדים, פנה אליהם הרצוג בע"פ, סיפר להם על יוזמתו, ושאל אותם אם יתנגדו להגיע לאותה "פגישת התנעה" בבית הנשיא. הרצוג רצה לוודא שלא תהיה פדיחה, ושאף אחד לא יסרב לפנייתו הרשמית.
על אף הבקשה המוזרה וחסרת התקדים, היועצת המשפטית לממשלה החליטה די מהר שלא תסרב לבקשה הנשיאותית. בהרב-מיארה אמרה ממילא בכל הזדמנות שדלתה פתוחה למו"מ. הסירוב היחיד שלה היה לבצע אותו באמצעות גישור פלילי. הליך הגישור הפלילי, שנעשה באמצעות שופט מכהן, הוא פתח למניפולציות, הדלפות, והשהיית המשפט. אם נתניהו רוצה לדבר שיבוא, כמו כל נאשם שמבקש לסגור הסדר טיעון. אם יבוא עכשיו, לאור בקשת הנשיא, אהלן וסהלן. גם פרקליטיו של נתניהו לא צפויים להתנגד לפגישת ההתנעה אצל הנשיא. האם יסכימו לוותר על רעיון "הגישור הפלילי"? נדע בקרוב.
הפגישה שצפויה להתקיים בשבוע הבא תנוהל על ידי צוק-שפיר. הצדדים ידונו בשאלה אם יש נכונות אמיתית למו"מ, ואם כן באיזו פרוצדורה. אם אכן יתקיים מו"מ הוא יתקיים בהמשך במשרדי הפרקליטות, כמו כל מו"מ להסדר טיעון, ולא באכסניה הנשיאותית.
בואו נניח לצורך העניין שאכן יתקיים מו"מ. לאן הוא יכול להוביל? הלוא את הקלפים כולם מכירים: היועצת המשפטית לא תסכים על פחות ממה שעליו הסכים היועץ הקודם, אביחי מנדלבליט, בשלהי כהונתו - מחיקת סעיף השוחד, הרשעה לפחות בשתי עבירות של הפרת אמונים, קלון וגזירת עונש מאסר של לפחות שלושה חודשים (שיומרו לעבודות שירות). נזכיר שעל פי החוק עונש כזה ירחיק את נתניהו לפחות לשבע שנים מהשדה הפוליטי, כלומר יביא אותו לסוף הקריירה הפוליטית שלו.
אז מה הרצוג רואה שאנחנו לא רואים? האם הוא קיבל מסר מנתניהו שהכל על הפרק? אולי גם בשל מצבו הבריאותי של נתניהו שכבר לא בשיאו? אין לדעת, אבל כן חשוב לתקן טעות נפוצה. הטענה השגורה היא שנתניהו לא היה מוכן לשמוע בזמנו על הצעתו של מנדלבליט. האמת קצת אחרת, נתניהו כן שקל אז ברצינות פרישה מהחיים הפוליטיים; זכור במיוחד ראיון שלו אז בערוץ 14 שבו נשמע מגומגם. המעריצים באולפן "הפטריוטים" ביקשו ממנו הבטחה שהוא נשאר, והוא לא סיפק להם אותה.
מה שבסופו של דבר פוצץ את העסקה הוא התהליך העקום. הפרקליטות כעסה מאד על מנדלבליט שמידר אותה מהמו"מ שעליו שמעה בתקשורת, והוא כדי לכבות את האש מיהר להוציא הודעה נוקבת וקשוחה, שלא יהיה מוכן לשום הסדר זולת כזה שיכלול קלון ועונש מאסר של לפחות שלושה חודשים. כל עוד זה נעשה בשקט היה לזה סיכוי, לפחות על הנייר, אבל לאחר ההודעה של מנדלבליט, נתניהו, ובעיקר משפחתו הקרובה, לא היו יכולים לשאת את ההשפלה הפומבית הזאת, ופוצצו את המו"מ.
לא מופרך להעריך שזה הזמן של נתניהו לחתוך הפסדים. הוא הרי יודע היטב שערוץ 14 והאולפנים הפתוחים של כנרת בראשי ושו"ת מספקים תמונה שקרית לציבור. הוא מכיר היטב את הסיכון: בסוף אוקטובר הוא יכול להישאר ללא הנהגה, ובמשפט פלילי פעיל שעלול לסכן אותו בעונש מאסר. נזכיר, גם אם יזוכה בשוחד, די בהרשעה בהפרת אמונים אחת בתיק 1000 כדי לקבל עונש מאסר; על אחת כמה וכמה, הרשעות נוספות בהפרת אמונים ב-2000 וב-4000.
לכן, זה כבר לא עניין של יכול או לא יכול לנהל את המדינה, זה כבר לא העניין של הישרדות פוליטית, בהחלט ייתכן שאת נתניהו מעסיקה עכשיו ההישרדות האישית. יתכן בהחלט שהרצוג מזהה זאת, או אולי אפילו מכיר את הדברים מפיו של נתניהו, ולכן מתניע את המהלך. הרצוג מבהיר שאם ייכשל המו"מ הוא יחזור לבחון את שאלת החנינה. כיוון שהוא יודע היטב שממילא החנינה כפי שהתבקשה לא תעבור בחיים את בג"ץ, הוא ממילא יצטרך לבוא בדברים עם פרקליטי נתניהו על סוגיית הפרישה, שרק היא יכולה להוות את רכיב לקיחת האחריות.
בקרבת נתניהו מפנטזים גם על האופציה של הליך עיכוב הליכים על ידי היועצת, שגם הוא באופן תיאורטי יכול לבוא בתמורה לפרישה. היועצת לא תסכים להליך כזה, משום שעל פי החוק כעבור שנת עיכוב הליכים, כתב האישום נמחק, ומרגע שיימחק לא תהיה לה כבר שליטה על מהלכיו הפוליטיים של נתניהו.
כך או אחרת, כל המהלכים הללו הם ביטוי למצוקה הגדולה של נתניהו. מדהים לראות שכל השופרות שצווחים בכל הזדמנות שתיקי נתניהו קורסים, זועמים ומגדפים את הרצוג על כך שהוא לא נותן לנתניהו "חנינה" בשלב כה מתקדם במשפט. פנטסטי לצפות בהם מנתחים באולפניהם המגוחכים כמה הכל התרסק, ואיך פה הקצין הזה שיקר, ואיך שם העד ההוא מעד; רק פסק דין הם לא רוצים. ובכן, לאזרחי ישראל מגיע סוף לפרשה הבלתי נגמרת הזאת, ולא סוף מגומגם. או שתהיה הרשעה, או שיהיה זיכוי, או שתהיה לקיחת אחריות ברורה של הנאשם בדמות פרישה מהחיים הפוליטיים. אם הרצוג יודע להוביל לשם מה טוב, אם הוא לא יודע לעשות זאת, כל קומבינה אחרת, לא רק שתותיר כתם על כהונתו, לא רק שלא תביא לאיחוי הקרעים (כפי שסברה בצדק מחלקת החנינות במשרד המשפטים), אלא להיפך, השנאה והקיטוב רק יסלימו, והפעם זה יקרה במדינה שנשיאה החליט, באופן שאין מופגן ממנו, לוותר על הערך הבסיסי של כל חברה דמוקרטית - שוויון בפני החוק.