חתן פרס נובל קובע: בעוד כמה עשורים לא יישארו בני אדם על כדור הארץ

דייוויד גרוס, פיזיקאי תיאורטי אמריקני שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 2004 על תגליותיו המדעיות, אוחז בתחזית מפחידה למדי לגבי עתידנו על פני כדור הארץ. גרוס הגיע בגיל 13 לישראל במסגרת עבודתו של אביו. למד בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים ואת התואר הראשון והשני בפיזיקה קיבל מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא זכה לאחרונה בפרס נוסף על הישגיו בסך כ-11 מיליון שקלים, ונשאל במהלך ראיון למגזין מדע האם לדעתו האנושות תצליח להגיע לפריצות דרך פיזיקליות משמעותיות ב-50 השנים הבאות. תשובתו הפתיעה והקפיאה את המראיינים.

"כיום אני מבלה חלק מזמני בניסיון להסביר לאנשים שהסיכויים שנחיה עוד 50 שנה הם קטנים מאוד", הצהיר המדען. לטענתו, הערכה גסה מצביעה על כך שאסון עולמי שיוביל למחיקת האנושות עלול להתרחש כבר בעוד כ-35 שנים, אי שם באזור שנת 2061.

ההערכה הזו מבוססת על חישוב הסתברותי: בעוד שבעבר הסיכוי למלחמה הרסנית עמד על אחוז אחד בשנה, הרי שהמצב החמיר משמעותית בשלושת העשורים האחרונים, וכיום הוא מעריך את הסיכון בכשני אחוזים בכל שנה.

הגורם המרכזי לתחזית הפסימית, מסביר גרוס, הוא הפירוק המוחלט של אמנות השליטה בנשק שנוצרו לאחר המלחמה הקרה. העולם מתמודד כיום עם תשע מעצמות בעלות יכולות קטלניות במיוחד, מתוכן שלוש "מעצמות-על". הוא מצביע על המתיחות הגיאופוליטית הגוברת, החל מהמלחמה באירופה, דרך המתיחות בין ארצות הברית, ישראל ואיראן, ועד לסכסוך המתמשך בין הודו לפקיסטן. הניהול של כוחות כה רבים, לדבריו, הוא עניין מסובך ומסוכן פי כמה מאשר ניהול סכסוך בין שני צדדים בלבד.

אך הסכנה אינה מגיעה רק מההנהגה האנושית. הפיזיקאי מזהיר מפני תרחיש מטריד שבו מערכות אוטומציה ובינה מלאכותית יקבלו שליטה על מערכות צבאיות קריטיות. הוא מתאר מצב תיאורטי שבו למנהיג נותרות רק 20 דקות להחליט אם לשגר מתקפת נגד. בלחץ זמן כזה, גורמי צבא עלולים להחליט ש"חכם" יותר להעביר את ההחלטה למערכת בינה מלאכותית הפועלת במהירות בזק. הבעיה, הוא מזהיר, היא שאותן מערכות נוטות לעיתים "להזות" ולספק נתונים שגויים לחלוטין.

התחזית הקודרת הזו מספקת לגרוס תשובה גם לפרדוקס מפורסם בעולם המדע - מדוע לא יצרנו קשר עם תרבויות חוצניות מתקדמות אחרות בגלקסיה. "התשובה היא שהם פשוט הרגו את עצמם", הוא מסביר. כל תרבות מתפתחת מגיעה כנראה לשלב שבו הטכנולוגיה שלה הופכת לקטלנית מדי, והיא משמידה את עצמה לפני שהיא מספיקה ליצור קשר בין-כוכבי.

למרות התחזית השחורה, המדען משאיר פתח קטן לתקווה. הוא מזכיר כיצד אזהרות המדענים מפני שינויי האקלים לפני 40 שנה הצליחו בסופו של דבר להניע פעולה עולמית.

המסר הסופי שלו ברור ונוקב: הנשק שישמיד אותנו הוא יצירה אנושית, ולכן, בסופו של דבר, הכוח לעצור אותו ולמנוע את סוף העולם נמצא אך ורק בידיים שלנו.