כעשור לאחר אסון קריסת חניון הברזל ברמת החייל, שבו נהרגו שישה פועלים ונפצעו 23 נוספים, גזר היום (שני) בית משפט השלום בתל אביב עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס ופיצוי על המהנדס חנוך צחר, בן 91. למרות קביעות חד משמעיות על רשלנות חמורה, בית המשפט אימץ את עמדת הפרקליטות ונמנע משליחתו למאסר בפועל בשל מצבו הרפואי.
בפסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, השופט אור ממון, הורשעו צחר והשותפות "מילר שנבל צחר ושות" בשש עבירות של גרימת מוות ברשלנות ובעבירות נוספות של גרימת חבלה ברשלנות, לאחר שניהלו הליך הוכחות מלא וכפרו באשמה.
האסון התרחש ב-5 בספטמבר 2016, אז קרס חלק נרחב מהחניון התת קרקעי ברחוב הברזל. שישה פועלים: אולג מישאלוב, אולג יעקובוב, רוסלן איסקוב, איעד מערוף, דואבשה מוחמד ודניס דיאנצו נהרגו במקום, ו-23 נוספים נפצעו. החניון, שתוכנן להכיל כ-500 מקומות חניה, היה בשלביו האחרונים והיה אמור להיפתח לציבור זמן קצר לאחר מכן.
בזמן הקריסה התבצעו על התקרה עבודות פיתוח, שכללו פיזור אדמה כהכנה להקמת גינה ושבילים, ואף תוכננה לעבור מעליו בעתיד רכבת קלה, עומסים שלא עמד בהם המבנה.
אי עמידה בתקן ותהליכי עבודה לקויים
בית המשפט קבע כי האחריות לקריסה מונחת לפתחו של צחר, מתכנן המבנה. לפי הכרעת הדין, התקרה קרסה בשל "כשל חדירה", כשצחר לא תכנן את התקרה בהתאם לדרישות התקן המחייב ואף לא ביצע בדיקות חישוביות בסיסיות שניתן היה לבצע בקלות יחסית.
עוד נקבע כי התסבולת שתוכננה הייתה נמוכה ביותר מפי שניים מהנדרש, כך שכבר עם סיום התכנון הוגדר המבנה למעשה כ"מבנה מסוכן". מעבר לכך נמצאו כשלים הנדסיים נוספים, בהם אי עמידה בתקן למניעת התמוטטות בשרשרת, כשל שהוביל לקריסה נרחבת של המבנה כולו.
השופט הוסיף כי התנהלותו של צחר כללה תהליכי עבודה לקויים: היעדר תיק חישובים מסודר, ביצוע חישובים חלקיים ולעיתים אף חישובים "בראש" ללא תיעוד. מכל אלה נקבע כי מדובר ברשלנות ברף חומרה גבוה.
למרות הקביעות החריפות, העונש שנגזר בפועל רחוק מכך. הפרקליטות עצמה הבהירה כי אלמלא גילו ומצבו הרפואי של צחר, מתחם הענישה היה מתחיל בשש שנות מאסר.
הקלה בעונש בשל המצב הרפואי
אלא ששתי חוות דעת רפואיות, מטעם ההגנה והתביעה, קבעו כי מצבו הרפואי והתפקודי של צחר אינו מאפשר ריצוי מאסר בפועל. בפרקליטות הגדירו זאת מציאות חריגה, שבגינה הוחלט לסטות מהעמדה העקרונית ולהימנע מבקשת מאסר.
עמדה זו לא עברה ללא ביקורת. בעוד חמש מתוך שש משפחות ההרוגים קיבלו את ההסבר, בא כוח משפחתו של רוסלן איסקוב שנהרג באסון התנגד בחריפות והזהיר כי היעדר ענישה ממשית עלול להפוך לזרז לאסון הבא.
מנגד, ההגנה הציגה את דמותו של צחר כמהנדס ותיק ובעל תרומה משמעותית לענף הבנייה בישראל: בוגר הטכניון, קצין בהנדסה קרבית, שותף לפרויקטים רבים, חבר בוועדות תקן ומי שזכה בפרס הוקרה מקצועי. עדים העידו כי היה איש מקצוע קפדן, ואף פיתח שיטות בנייה חדשניות.
בנו סיפר כי מאז האסון קרס עולמו של האב: "המשרד נסגר, המשפחה נקלעה לקשיים כלכליים, והוא עצמו לקה באירוע מוחי ואיבד את זיכרונו לטווח קצר". בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות וקבע כי אין מקום להחמיר מעבר לבקשתה, תוך הדגשה כי מצבו הרפואי של הנאשם מגובה בחוות דעת מוסכמות וכי הפסיקה בישראל כבר הכירה במקרים חריגים של הקלה בענישה בשל מצב רפואי.
גזר הדין
בסופו של דבר נגזרו על צחר שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, קנס של 25 אלף שקלים שישולם ב-25 תשלומים החל מיוני 2026, ופיצוי של 200 אלף שקלים לכל אחת משש משפחות ההרוגים בסך כולל של 1.2 מיליון שקלים, שישולמו ב-12 תשלומים.
על השותפות נגזר קנס נוסף של 25 אלף שקלים, כשבית המשפט קבע כי למעשה מדובר "באותו כיס", ולכן הקנס הכולל חולק בין הנאשמים.
אך מעבר לפרטים, גזר הדין מותיר שאלה קשה. בית המשפט עצמו קבע שמדובר ברשלנות חמורה ובאסון מהקשים שידעה המדינה בתחום הבנייה, כזה שניתן היה למנוע. ובכל זאת, התוצאה היא ללא יום אחד של מאסר בפועל.
השופט אף חתם את פסק הדין באזהרה רחבה יותר. תחום תכנון המבנים הוא כזה שבו חיי אדם תלויים בהחלטות של אדם אחד, בעוד שבישראל אין גוף שמבקר בפועל את התוכניות לפני הביצוע. המלצות ועדת זיילר כבר הצביעו על הסיכון הזה בעבר אך יישומן החלקי, כך נראה, לא מנע את האסון.
הפער בין חומרת המחדל לבין קלות הענישה לא נעלם. הוא נשאר פתוח, בדיוק כמו השאלה מה יידרש כדי למנוע את הקריסה הבאה.