בית המשפט העליון קבע היום (שני) כי אין הכרח להסתמך דווקא על חוות דעת פסיכיאטרית לצורך בחינת הטענה כי פרסום שמו של חשוד בעבירות מין עלול להוביל לאובדנות. בהחלטתו, קיבל השופט אלכס שטיין באופן חלקי את ערעורו של החשוד, וביטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה תרחיש כזה מחייב הוכחה באמצעות פסיכיאטר.
בפסק הדין נקבע כי ניתן להוכיח את עצם קיומו של סיכון לאובדנות ואת מידת הסתברותו גם באמצעות מומחים אחרים, בהם פסיכולוגים קליניים או עובדים סוציאליים בעלי הכשרה מתאימה. בכך הרחיב העליון את מנעד הכלים הראייתיים העומדים בפני חשוד המבקש למנוע את פרסום שמו מטעמים של נזק חמור.
עוד נקבע כי ההליך שהתנהל קודם לכן בבית משפט השלום לא מוצה, וזאת בשל אי-בהירות באשר לכללים הנוגעים להוכחת "נזק חמור" - תנאי הקבוע בחוק, אשר עשוי להצדיק הטלת איסור פרסום על שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום.
על רקע זה, הורה בית המשפט העליון להשיב את הדיון לבית משפט השלום, שיידרש לבחון מחדש את שאלת סיכויי האובדנות של החשוד בעקבות פרסום שמו, ולבצע איזון בינה לבין העניין הציבורי שבחשיפה. בתוך כך נקבע כי החשוד יידרש להיבדק על ידי מומחה ניטרלי, או לחלופין על ידי מומחה שימונה על ידי הצדדים שכנגד - המדינה והמתלוננת, בצירוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ככל שיבקשו זאת.
עוד נקבע כי באי כוח המדינה והמתלוננת יהיו רשאים לחקור את המומחית מטעם החשוד, בין אם תוגש חוות דעת מלאה ובין אם יוגש מסמך תמציתי מטעמה. בכך ביקש העליון להבטיח הליך ראייתי מלא ושקוף, שיאפשר בחינה ביקורתית של הטענות בדבר נזק חמור.
בצד זאת, הדגיש בית המשפט העליון את חשיבות פרסום שמו של חשוד בעבירות מסוג זה, לא רק בהיבט של עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, אלא גם בהיבט חברתי רחב יותר. בפסק הדין צוין כי פרסום השם עשוי לתרום להעברת תחושת הבושה מהמתלוננת אל החשוד, להוות נדבך בתהליך האיחוי, ואף לעודד נפגעות נוספות להתלונן. ההכרעה הסופית בשאלת פרסום שמו של החשוד טרם התקבלה, והיא תשוב ותידון בבית משפט השלום, לאחר השלמת התשתית הראייתית בהתאם להנחיות שנקבעו.