ניצחונות לא צריך להסביר: נתניהו היסטרי, והוא יודע טוב מאוד למה

איזו עליבות של בנימין נתניהו, איזה חוסר מנהיגות. האיש שאמר בפתאוס על אהוד אולמרט, ראש הממשלה דאז, לאחר מלחמה לבנון השניה כי "לראש הממשלה יש אחריות עודפת בכל ענייני הביטחון, לראש הממשלה יש אחריות אישית לביטחון המדינה", כבר שנתיים וחצי מפיל תיקים על כולם.

יומיים לאחר טבח השבעה באוקטובר החל נתניהו במסע האשמות והשמצות נגד צה"ל והשב"כ, נגד הרמטכ"ל וראש השב"כ לשעבר. ואיזה השמצות אלה היו: "הם לא העירו אותי, לא אמרו לי, לא הזהירו אותי. אם רק היו אומרים, מעירים, מזהירים".

מסמכים מסווגים מדיונים לפני הטבח עפו לכל כלי תקשורת אפשרי כדי להפיל את כל האשמה, האחריות וכל מה שאפשר על צה"ל, השב"כ ואמ"ן. בהמשך, זריקת האשמה והאחריות כבר התרחבה לעבר בג"ץ, היועצת המשפטית, כל מי שאפשר. חוץ מאחד. נתניהו.

ממשיכים לעדכן אתכם גם בטלגרם, הצטרפו עכשיו.

במלאכה הבזויה הזו השתתפו כל השופרות, הצייצנים, מכונת הרעל כולה, גם בני המשפחה יאיר ושרה נתניהו. המטרה היתה להפוך את נתניהו לאיש שלא ידע כלום: לאיש שלא הוזהר, לאיש שהוא בכלל הקורבן של טבח השביעי באוקטובר.

הרי לשיטת נתניהו ובני משפחתו כולם צריכים לבקש ממנו סליחה על העוול שגרמו לו. מה הוא אשם? מה זה קשור אליו? מה הוא היה צריך לשכב על גבול רצועת עזה עם נשק ולשמור עלינו? זו אחריות הצבא. אז מה אם הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, ראש אמ"ן אהרון חליווה הרימו כל דגל אדום אפשרי והזהירו אותו כי המהפכה המשפטית של מקורבו יריב לוין עושה שמות בעם ובצבא. אז מה אם הוא, כיו"ר האופוזיציה ליצחק רבין ושמעון פרס בשנות התשעים שתה לשניהם את הדם עם קשית. הוא התרוצץ אז בין זירות פיגועים מדממות, בירושלים, ת"א, איפה לא, והאשים את ראשי הממשלה רבין ופרס באחריות המלאה לפיגועים, להרוגים, לדם שנשפך. הוא לא האשים את צה"ל, לא האשים את השב"כ, לא את אמ"ן, רק את ראש הממשלה. הוא ורק הוא אחראי לפיגועים, לביטחון הרעוע.

גם לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, נתניהו, אז יו"ר אופוזיציה, האשים רק את ראש הממשלה אולמרט. הוא תדלק נגדו הפגנות, תשאלו את נפתלי בנט, והפנה אצבע מאשימה רק נגד אולמרט. הוא האשים אותו בכל מחדלי המלחמה, עד לרמת המחסור בציוד בימח"ים.

בעדותו בשנת 2007 בפני ועדת וינגורד שחקרה את כשלי המלחמה, העיד נתניהו ואמר כך: "לראש הממשלה יש אחריות אישית לביטחון המדינה. האחריות של הקברניט היא של ראש הממשלה. ראש הממשלה לא יכול להוות גורם פסיבי, אלא להיות גורם אקטיבי, שמנחה מדיניות".

וכדי לחדד את הדברים הוסיף נתניהו: "אני לא אומר את זה מנקודת מבט קנטרנית אופוזיציונית. אני אומר את זה כפי שראיתי את תפקידי כראש הממשלה. ראש הממשלה הוא זה שצריך לעבד את האסטרטגיה הכוללת. זה לא דבר של פקידות או אחרים. האחריות לביטחון המדינה, לביטחון הלאומי שלנו, היא בידיים של ראש הממשלה. אתה מקבל את הפיקדון, הפיקדון הוא המדינה, ולפני כל דבר אחר, ביטחונה. בשביל מה אתה שם? אתה מנהיג, לא מונהג". פששש. איזה מונולוג, בדיבורים נתניהו תמיד היה טוב, הטוב מכולם. אם מישהו היה מדבר עליו ככה אחרי הגדול בכישלונות, טבח השבעה באוקטובר - מכונת הרעל כבר הייתה עושה בו שפטים.

אבל הטלת האחריות לא הסתיימה בשבעה באטוקובר. לפני יומיים שלח נתניהו את אריה דרעי להאשים שהמוסד לא סיפק את הסחורה בהפלת המשטר באיראן. רוצה לומר, שוב: הבטחנו להפיל את המשטר האיראני או לפחות "ליצור את התנאים להפלת המשטר", אבל מה לעשות שהפעם המוסד פישל, לא סיפק את הסחורה. נתניהו לא אשם, מה רוצים ממנו? אז מה אם הוא ישב עם הנשיא טראמפ כמה שבועות לפני המלחמה בוושינגטון והבטיח לו מלחמה קצרה, והפלת המשטר תוך זמן קצר. זה לא הוא, במוסד הבטיחו ולא קיימו.

ואמש, בעוד הצהרה לחוצה, שוב שלח עקיצה לעבר אמ"ן והשב"כ "כי הפעם הגיע אלי מודיעין מדוייק ולכן הוריתי לתקוף". הפעם, זו מלחמת איראן השניה. הפעם המודיעין הגיע אלי בניגוד לפעם ההיא שהסתיימה בטבח. אז לא הגיע אלי כלום. אין לו אלוהים, אבל יש בו לחץ גדול, די היסטרי, נוכח החמיצות הגדולה והפער הגדול בין ההבטחות שלו בתחילת המלחמה לבין מה שהגענו עד לרגע זה.

הקלישאה הידועה אומרת שניצחונות לא צריכים להסביר. אם מתחילים בהסברים, יש בעיה. ונתניהו יוצא מגדרו מאז סיום המלחמה, הסיום המלחמה הזמני יש לומר, להסביר את הישגי המלחמה. כי עד לרגע זה, והלוואי ונראה שינוי, מטרות מלחמת איראן השניה, המטרות שהוא הגדיר, לא הושגו.

בשיחות רקע שקיים עם עיתונאים בפתיחת המלחמה הציב נתניהו שלושה יעדים למלחמה: הפלת המשטר, חיסול הגרעין האיראני וחיסול איום הטילים. בינתיים השגנו פתיחה צולעת של מיצרי הורומוז, שהיו פתוחים לפני המלחמה. נתניהו ציין בהצהרה אמש, השניה תוך שלושה ימים, הישגים טקטיים גדולים מאוד של הצבא: חיסולים, סיכולים, פגיעה בתשתיות, ביכולות הצבא האיראני, במדעני גרעין, הכל נכון. אבל זה לא מה שהוא הבטיח לציבור בישראל, גם לנשיא טראמפ. והכעס עליו בארה"ב הולך וגובר, גם אצל גדולי הידידים.

נתניהו רותח מכך שרוב הציבור חמוץ, מאוכזב, שואל בשביל מה ישבנו 40 ימים במקלטים, ומה עם ההבטחות של נתניהו. וזאת בלי להזכיר את הסיוט שעובר על תושבי הצפון עד לרגע זה מצד חיזבאללה -אותו ארגון שנתניהו סיפר כי ספג מכה אנושה שהחזירה אותו "עשרות שנים לאחור".

לפני שלושה ימים, בישיבת קבינט, רטן נתניהו מדוע צה"ל לא מסביר לציבור את הישגי המלחמה. סוכם ששר הביטחון, הרמטכ"ל ודובר צה"ל יישבו ויכינו חבילת הסברה נאה שתשווק לציבור. נתניהו גם דוחק בשרים לעלות לתקשורת ולהלל את הישגי המלחמה. ובינתיים גם הוא משתתף במאמץ ההסברתי.

נתניהו חייב את זה. הבחירות באופק, בסוף השבוע בסקרים ראשונים שלאחר המלחמה בשלושת הערוצים, 11, 12 ו-13 הליכוד נחלש, גם גוש נתניהו נחלש. בסקר מעריב, ביום שישי האחרון למפלגות האופוזיציה בראשות שנוא נפשו נפתלי בנט יש 61 מנדטים. לפי הסקר הזה הם יכולים להקים ממשלה ללא הסיעות הערביות. לגוש נתניהו היו בסקר מעריב רק 49 מנדטים. ולכן נתניהו לחוץ, הוא חייב לשווק הישג, חייב לספר על הישגים אדירים, כבירים, מדהימים וכמובן שהיה שמח שהמלחמה תחודש ואז, אולי, יגיעו ההישגים שהבטיח לנו, לציבור בישראל ולאמריקנים.