המספרים שמפרסם מד"א היום (ראשון) חריגים ביחס לימים קודמים, עד השעה 19:00 טופלו 164 בני אדם, מהם 150 נפגעי גוף ו-14 נפגעי חרדה. בתוך הנתון הזה, 121 נפגעים הם תוצאה ישירה של ירי הטילים מאיראן.
גבר בן 60 שנהרג מפגיעת רסיסים מצטרף לשורה של נפגעים שממחישים את אופי האיום. לא בהכרח פגיעה ישירה במבנה, אלא פיזור רסיסים והדף שמגיעים גם לאזורים שלא ספגו פגיעה ישירה. לצדו, 12 פצועים קשה, 20 בינוני ו-88 קל, חלוקה שמלמדת על עוצמת הפגיעה ועל העובדה שמרבית האזרחים מצליחים להגיע למיגון, אך לא תמיד בזמן.
אבל הנתון שממשיך לבלוט לאורך ימי הלחימה הוא דווקא זה שמתרחש מחוץ לזירת הפגיעה. 29 בני אדם נפצעו בדרך למרחבים המוגנים. זהו לא אירוע נקודתי, אלא דפוס שחוזר על עצמו. ריצה למקלט, ירידה במדרגות, ניסיון להספיק לפני הפגיעה. אלו רגעים שבהם הפער בין הנחיות להתנהלות בפועל הופך לגורם סיכון בפני עצמו.
מבט רחב יותר על נתוני המבצע עד כה מחדד את התמונה: מתחילת "שאגת הארי" טיפלו צוותי מד"א ב-1,576 בני אדם. מתוכם, 405 נפגעו ישירות מירי הטילים- 16 מהם נהרגו. 18 מוגדרים במצב קשה, 33 בינוני ו-338 קל.
לצד זה, 905 בני אדם נפצעו בדרך למיגון, ושלושה מהם אף נהרגו. בנוסף, 20 בני אדם נפגעו בתאונות דרכים לאחר שעצרו בצדי הדרך עם הישמע האזעקות. תוצאה של ניסיון לפעול לפי ההנחיות תחת תנאים מורכבים ולעיתים מסוכנים.
התמונה הכוללת שמצטיירת מהנתונים אינה רק של פגיעות נקודתיות, אלא של עומס מתמשך על העורף. בין אזעקה לאזעקה, בין ריצה למיגון לניסיון לשמור על שגרה, נבנית מציאות שבה האיום אינו מסתכם ברגע הפגיעה אלא נוכח בכל שלב של ההתמודדות איתו.