אתמול סוף סוף זה קרה. הרמטכ"ל הבין, באיחור גדול, כי מעבר למשימות ההרואיות של המודיעין וחיל האוויר הישראלי באיראן, משימות שהסבו לו הרבה נחת ומחמאות, בעיקר בשלבים הראשונים של המבצע המכונה "שאגת הארי", יש משימה שהוא נכשל בה כישלון חרוץ, ממש באלה הימים.
בחסות המלחמה מתבצעים בשטחי יהודה ושומרון מעשי הרג ומעשי אלימות קשים מצד עבריינים, טרוריסטים יהודים, חלקם מתנחלים, חלקם עוטים מדי צה"ל תחת ההגדרה חיילי הגמ"ר (הגנה מרחבית). רק מחודש ינואר האחרון שבעה פלסטינים נהרגו מאש מתנחלים, ושישה נהרגו מאש חיילי הגמ"ר בנסיבות החשודות כטרוריסטיות. סיפורי האלימות מזוויעים - הרג, פציעות, התעללות בבני אדם, ביזה, הרס, והתעללות בבעלי חיים.
כמה דוגמאות רק מהחודש הזה: ב-2 במרץ פשטו מתנחלים חמושים על הכפר קריות במחוז שכם. במהלך התקיפה ירו למוות בשני אחים, מוחמד ופהים עאזם (בני 51 ו-47), ופצעו שלושה נוספים. חמישה ימים אחר כך, בשבת, מתנחל חמוש לבוש מדים ירה למוות באמיר מוחמד שנראן, בן 28, ופצע אנושות את אחיו חאלד, זאת בזמן שהיו באדמתם בוואדי א-רחי'ם שליד ח'ירבת סוסיה בדרום הר חברון. למחרת לפנות בוקר פשטה קבוצת מתנחלים על הכפר ח'ירבת אבו פלאח וירתה למוות בפארע ג'וודאת אבו נורה, בן 57. כוחות צה"ל שהגיעו לשם ירו למוות באדם נוסף, ת'אאיר פארוק חמאייל, בן 30. כתוצאה מירי גז לתוך הכפר מת אדם נוסף, מוחמד ג'וודאת אבו נורה, בן 55. כעבור כמה ימים, ב-14 במרץ, הגיעה קבוצת מתנחלים רעולי פנים לעבר בתים בכפר קוסרה. לאחר שהתושבים ניסו להרחיק את המתחלים, אלה פתחו עליהם באש והרגו את אמיר עודה, בן 28. שני תושבים נוספים נפצעו מהירי. ואלה רק הנתונים מחודש מרץ שהסתיימו בהרג. בין שלל מקרי האלימות הנוספים, בימים האחרונים התפרסמו ב"הארץ" עדויות המעלות חשד להתעללות קשה במשפחה פלסטינית, לרבות התעללות מינית.
צה"ל הוא כזכור הריבון ביהודה ובשומרון. הריבון, פירושו שהוא אחראי על שמירת הסדר , גם הסדר האזרחי, בכל שטחי B ו-C. גם משטרת ש"י, שהוקמה כחלק ממסקנות טבח גולדשטיין במערת המכפלה ב-94', כפופה באופן פורמלי לצה"ל. זו משימה מבאסת, מחורבנת, ללובשי מדים בסדיר ובמילואים, אבל זה המצב כאן מאז 67'. תלונות יש להפנות לדרג המדיני ב-59 השנים האחרונות.
תופעת הטרור היהודי בשטחים אינה חדשה. רשויות אכיפת החוק אף פעם לא הצטיינו, בלשון המעטה, במתן מענה לתופעה הזאת. מקרי רצח לא מעטים של פלסטינים, חלקם מתחילת המילניום, לא פוענחו. משטרת ש"י כשלה באכיפה הזאת במקרה הטוב, ולא התעניינה, או אפשרה, במקרה הרע. לשב"כ היו תקופות טובות יותר ופחות בסיכול פשעים של יהודים, אבל גם בתקופות הגרועות ביותר שלו, לא אפשר בפועל ליהודים לעשות ככל שעולה על רוחם, כפי שהוא מאפשר להם לעשות זאת בחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז החלה המערכה האחרונה מול איראן.
אז כאמור, באיחור גדול, פינה אתמול הרמטכ"ל זמן בשיאה של מלחמת איראן השנייה (ומה שנראה כלבנון השלישית), והגיע לפיקוד המרכז כדי להיפגש עם אלוף הפיקוד, מפקד אוגדת איו"ש והמח"טים המרחביים, כדי לשוחח אתם על הטרור היהודי שמשתולל באין מפריע. "לא ייתכן שבעת מלחמה רב זירתית", הודיע רא"ל אייל זמיר לאחר הפגישה, "צה"ל נאלץ להתמודד עם מיעוט מאיים מבית. מדובר בפורעים שאינם מייצגים את ההתיישבות".
כבר בהודעה הזאת, שכמובן טוב שנכתבה משלא היתה נכתבת בכלל, צפונה הבעיה. ראשית, החומרה של התופעה הזאת היא לא בשל העובדה שהיא מתרחשת בזמן מלחמה רב זירתית. כמובן שהפורעים מנצלים את המלחמה לבצע את זממם, אבל המשפט הראשון של הרמטכ"ל בהודעתו היה צריך להיות שמדובר בפורעים, טרוריסטים, לכל דבר ועניין, ולא ב"מיעוט מאיים מבית" - מילים מכובסות. העיתוי הוא חשוב, אבל הוא לא העיקר כאן. ודאי שהמיעוט הזה לא "מייצג את ההתיישבות", אבל האובססיה בלהזכיר את זה כל משפט שני היא חלק מסימפטום הרפיסות וההתנצלות כל אימת שעוסקים בטרור יהודי. האם גם כשפלסטינים מבצעים פשיעה לאומנית, דחוף לנו להזכיר כל הזמן את מי הם מייצגים ואת מי הם לא מייצגים בחברה שלהם?
אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, כתב במכתב משלו לראשי ההתיישבות: "אותם אנשים פוגעים באוכלוסיה פלסטינית אשר אינה מעורבת בטרור. אוכלוסייה שעל פי הדין והחובה המוסרית, עלינו כמדינה, ועלי באופן אישי כחליף הריבון והאחראי על החוק והסדר באזור, להגן גם עליה". בלוט הוא קצין ערכי, שעובד רבות מול ראשי ההתיישבות על מנת שישמיעו קול. בפועל, בינתיים, התוצאות דלות מאד. המנהיגים המתונים, קרי רוב ראשי המועצות, והרבנים המתונים, אכן משמיעים קול, אך לא ממש משפיעים.
הרבנים הקיצוניים יותר, כמו אליקים לבנון למשל, גם שילמו מס שפתיים כלשהו נגד, אבל קולם רפה מאד. האם במקרה? אולי זה בשל העובדה שהאלימות הזאת אכן "אפקטיבית"? מצליחה לגרש אוכלוסיות שלמות משטחי C, וגם יותר ויותר משטחי B? כמעט כל מקרי ההרג שהתרחשו באחרונה התרחשו בשטחי B. כלומר, לכאורה, טיהור אתני באלימות יכול לעבוד.
מעבר לזה, בלוט כריבון אכן אחראי על מיגור הטרור היהודי בשטחים, אך בפועל בלי שב"כ ומשטרה אפקטיביים, הוא לא יכול לעשות כלום. "אני קורא לכלל הגורמים במדינה", כתב הרמטכ"ל. "לצאת נגד התופעה ולגדוע אותה, בטרם יהיה מאוחר מדי". אם חיפשתם את מצוקת צה"ל בסוגיית הטרור היהודי בשטחים - היא מצויה במשפט הזה. מצד אחד, כאמור, צה"ל הוא הריבון. מצד שני אין להגדרה הזאת כמעט כל משמעות מבחינת היכולת שלו להשפיע בנושא.
על משטרת ש"י חבל לבזבז את המילים. כבר אמרנו, אם תרצו ללמד עליה סניגוריה תגידו אולי שהיא "לא מצליחה" לאכוף את החוק מול הטרור היהודי, אלא שהמציאות העצובה היא שתחת השר העבריין איתמר בן גביר, מורשע בטרור יהודי בעצמו, היא לא מעוניינת למגר את הטרור היהודי. אין הוכחה טובה לכך ממה שמלמד חומר החקירה בתיק אבישי מועלם, לשעבר מפקד ימ"ר ש"י. מפקד המחוז הנוכחי, ניצב משה פינצ'י, הוא איש של בן גביר על מלא; כלומר, הוא מופעל על ידי עבריין טרור יהודי. בפועל, משטרת ש"י פשוט לא פועלת. כמעט אפס פעילות מול הטרור היהודי. לא ייאמן.
באשר לשב"כ, זכורה החלטתו המופקרת והגזענית של שר הביטחון, ישראל כ"ץ, עם כניסתו לתפקידו, לשחרר את כל היהודים שנמצאים במעצר מינהלי. כל מי שמומחה בטרור יהודי אומר באופן חד משמעי כי העלייה המאסיבית במעשי הטרור היהודי היא בין השאר כתוצאה מאותה החלטה. וצריך כמובן גם לדבר על הפיל שבחדר. מאז כניסתו של ראש השב"כ החדש, דוד זיני, לא ידוע על שום פעילות סיכול מוצלחת נגד טרור יהודי, ואם יש כזאת, היא כנראה טיפה בים מול מעשי ההרג והאלימות הקשה שמתרחשים בשומרון, בבנימין, בבקעה ובדרום הר חברון.
זיני כעס בעבר, אולי בצדק, כשניסו למנוע את מינויו בשל מיתוגו כמשיחי. בפועל, הוא עושה הכל, או בעצם לא עושה דבר, כדי להוכיח שהמיתוג הזה היה רלוונטי בהחלט. עם המספרים אי אפשר להתווכח. בצה"ל ובמשטרה טוענים כי גם בתי המשפט מגלים רפיסות בעיקר בהחלטות על מעצרים, אבל צריך לומר שמעצרים וכתבי אישום תלויים בעבודה יעילה ומקצועית באיסוף ראיות של המשטרה. כל עוד זה לא נעשה, וזה לא נעשה, בתי המשפט לא יוכלו להביא את הישועה.
אל כל הרעות החולות הללו תוסיפו את תופעת ההגמ"ר. ברעיון הבסיסי אין פסול כמובן. צה"ל, כתוצאה ממצוקה אדירה של כוח אדם, עקב ריבוי החזיתות, מעדיף שתושבי יישובי הספר יאבטחו את עצמם, במקום לשלוח יחידות שלמות, כפי שהיה נהוג פעם, לצורך אבטחת יישובים. הבעיה היא שככל שאנשי ההגמ"ר נלקחים מהחוות והמאחזים הבלתי חוקיים נוצר פעמים רבות מצב שחבורות הפורעים הללו פשוט מקבלות סיוע של לובשי מדים עם כלי נשק ארוכים. התוצאה לא פעם היא חשד ממשי למעשי רצח. בצה"ל מודעים היטב לבעיית ההגמ"ר. באחרונה הוחרמו כמה פעמים כלי נשק מפורעים במדים, אבל נכון לעכשיו הבעיה עדיין רחוקה מפתרון אמיתי. באחרונה גם נוצר ויכוח בין הפרקליטות הצבאית למשטרה מי יחקור את המקרים הללו? מצ"ח או משטרת ש"י? כל אחד ניסה לגלגל אל השני.
נקודת האור היחידה באפלה הזאת הזאת היא קבוצת מתנחלים שהולכת וגדלה, אנשי ימין שוחרי התיישבות, שיוצאים בקול תקיף גם נגד התופעה, וגם נגד אלה שמאפשרים לה לקרות. הרב אביה הכהן, רב מישיבת תקוע, כתב באחרונה לחברי הכנסת ב"ציונות הדתית": "לא באנו לארץ ישראל על מנת להיות אכזריים וחסרי צלם אנוש. מדוע אתם שותקים? האם אין לכם מילה להגיד? בשתיקתכם אתם מחללים שם שמיים". מה שאולי הרב הכהן, איש אמיץ וערכי, מעט מפספס הוא שחברי הכנסת מה"ציונות הדתית", מחלקי הריינג'רים, אינם שותקים משום הם עסוקים. הם מעודדים בכל לבם ובכל מהותם את מעשי האלימות הללו. הם רוצים טיהור מלא, תהא הדרך אשר תהא. הגיע הזמן שהכהן וחבריו הטובים יבינו שמבחינת סמוטריץ' וסטרוק, הפורעים הללו הם לא עשב שוטה שצריך לעקור אותו, אלא הם החלוץ שלפני המחנה, הם אלה שקיבלו את המשימה לטהר את שטחי B ו-C מערבים.