אנדריאה טנטי, ששירת כדובר כוח האו"ם הזמני בלבנון (יוניפי"ל) במשך כמעט 20 שנה, פרש בקיץ האחרון ושב למולדתו איטליה, רגע לפני שכוח השלום מתקפל מהאזור ובכלל. בריאיון בלעדי לוואלה הוא מדגיש כי ואקום ביטחוני בדרום לבנון לאחר נסיגת יוניפי"ל בסוף 2026 יהיה "מסוכן מאוד לכולם" -לישראל, ללבנון ולאזור כולו. "אף אחד מהצדדים לא רוצה ואקום אמיתי", הוא אומר ומזהיר מפני הותרת צבא לבנון ללא תמיכה בינלאומית משמעותית.
טנטי, בן 59, נשוי ואב לשני ילדים - האחד שסיים לימודי קולנוע באנגליה והשני שעדיין תלמיד תיכון שלמד בבית הספר האמריקני בביירות. המשפחה שבה לעיר טרוויזו, בין ונציה להרי הדולומיטים. את אשתו האריתראית הוא פגש במהלך הצבתו שם, כשבלבנון היא עבדה בעמותות אזרחיות. שניהם מחפשים עדיין בנחת את השלב הבא בקריירה המקצועית. את דרכו באו"ם התחיל אנדריאה טנטי ב-1994 בדרך לא שגרתית, כשהגיע לארצות הברית ומצא עבודה מזדמנת כמדריך סיורים בבניין מטה האו"ם במנהטן. שם, תוך זמן קצר, גילו את כישרונותיו, גייסו אותו למשרד הדוברות ומשם עבר בסופו של דבר לכוח השלום. מאז 2006 ועד פרישתו באוגוסט 2025 שירת ביוניפי"ל כדובר. כיום הוא משמש כפרשן, משתתף בתוכניות טלוויזיה וריאיונות, ולא שולל חזרה לייעוץ תקשורתי-אסטרטגי.
סיפורו של יוניפי"ל הוא כרוניקה של כוח בינלאומי שאמור להישאר ניטרלי, המנסה לתמרן בתוך "לימבו" פוליטי וצבאי במשך כמעט חמישים שנה. הוא הוקם בשנת 1978 בעקבות מבצע ליטני, תחת החלטות 425 ו-426 של מועצת הביטחון, שנועדו להבטיח את נסיגת ישראל ולהחזיר את השקט לאזור. הוא נפרס בין ישראל ולבנון לשיקום השקט והביטחון, וסיוע לממשלת לבנון בהשבת סמכותה.
כשלושה עשורים אח"כ, בעקבות החלטה 1701 של מועצת הביטחון בשנת 2006 - הוא התעצם מכאלפיים חיילים לכוח הכולל מדינות נאט"ו כמו צרפת ומדינתו של טנטי, איטליה, ושבשיאו הגיע לכ-12,500 חיילים ועוד כ-1,000 אזרחים עובדי האו"ם לניטור הפסקת אש, ליווי צבא לבנון בדרום וסיוע הומניטרי. כיום משרתים בכוח כ-7,500 חיילים מ-48 מדינות, אך עם מנדט ללא סמכויות אכיפה שהוארך עד סוף 2026, אז יפורק.
טנטי מדגיש כי תחת המנדט של 1701, תפקידו של יוניפי"ל הוגדר לסייע לצבא לבנון להבטיח את פירוז הדרום מנשק, אבל בלי שניתנו לו סמכויות אכיפה, והוא מודע היטב לתסכול הרב בצד הישראלי שציפה לפירוק חיזבאללה.
"לא הוטל עלינו לחפש נשק או לפרק את חיזבאללה - זה תפקיד צבא לבנון. דיווחנו על חשדות, אבל לא ניתנה לנו סמכות להיכנס לשטח פרטי", הוא חוזר על ההסתייגות הקבועה של יוניפי"ל. "היישום תלוי בשני הצדדים, לא בנו. היו פגישות תלת-צדדיות פרודוקטיביות של יוניפי"ל, צה"ל וצבא לבנון". הוא מודה שהגורם הדומיננטי בשטח נותר תמיד מחוץ לפגישות התיאום. "חיזבאללה לא היה בחדר - ולא הורשנו לדבר איתו ישירות", הוא מדגיש. למרות החשדות בישראל, הוא טוען כי ליוניפי"ל אין ולא היה כל מגע ישיר עם חיזבאללה. "יש ברשויות האזרחיות כאלה המזוהים עם הארגון ואיתם כמובן נפגשים מתוקף התפקיד - אבל אין קשר ישיר עם אף גורם אחר".
לא מעט תסכול היה גם בתוך יוניפי"ל. "המציאות בשטח, במיוחד מאז אוקטובר 2023, הפכה למסוכנת ומורכבת פי כמה", מתאר טנטי את שלוש השנים האחרונות, והוא זוכר היטב תקריות שבהן אפילו עמדות יוניפי"ל - כולל פעמיים-שלוש גם מפקדת יוניפי"ל בנאקורה - ספגו פגיעות ישירות מטנקים של צה"ל. "היה לנו מגדל בנאקורה, שהוא עמדה בתוך הבסיס, הוא די גדול, והטנק כיוון אל המגדל ופגע במגדל כשאנשי יוניפי"ל היו עליו", הוא משחזר, "העובדות מראות שהיה קשה מאוד לעשות טעות מסוג זה. היינו מטרות. צה"ל נכנס עם רחפנים לבסיסים. אח"כ התנצל". הוא טוען כי "יוניפי"ל שילם את המחיר על החלטתו להישאר למרות דרישת נתניהו להתפנות. נשארנו בגלל המנדט ותמיכה בינלאומית, כולל ארצות הברית באותה תקופה. שילמנו מחיר - המנדט לא הוארך מעבר ל-2026".
תקרית דומה הייתה גם בשבוע שעבר, אז נפגעה עמדה של הכוח הגנאי בחילופי אש בין צה"ל לחיזבאללה, ושלושה מחיילי יוניפי"ל מגאנה נפצעו - אחד מהם באורח קשה והוא הועבר לבית חולים בביירות, שם הוא מאושפז עדיין תחת השגחה. "הגנאים וגם הנפאלים מוצבים קרוב מאוד לקו הכחול, ונפגעו בעבר. ב-2023-2024 כוח צה"ל נכנס למתחמים שלהם כמה פעמים בתירוץ כזה או אחר, כמו למשל שהם צריכים מחסה. גם אם נשארו רק 20-30 דקות זה סיכן את הגנאים עוד יותר". מאז שנעשה כל כך מסוכן עבורם בדרכים ובכפרים והחיילים מתבצרים בעמדות התצפית שלהם, החיילים חווים קשיים נוספים. "הם בסכנה יומיומית. נפאלים הגיעו למצב של 30 יום בלי מים - שסיפקנו להם ברגע האחרון. הם אמיצים מאוד, אבל תחת הנחיות 'פרק 6' אין סמכות להתגונן". פעם אחר פעם בריאיון הוא חוזר לפרק הזה במגילת האו"ם, העוסק ביישוב סכסוכים בדרכי שלום ושמשמעותו המעשית: כוח בינלאומי אינו כוח לוחם. פעילותו מבוססת על הסכמת הצדדים. הוא מפקח, מתווך ומדווח, אך אינו אוכף בכוח.
"אבל ההחלטה להישאר היא נכונה - אי אפשר לנטוש מקום כזה", מדגיש טנטי ואומר כי למרות הסכנה שגברה, ליוניפי"ל יש תפקיד חשוב גם בימים אלה, גם לאחר ההסלמה האחרונה: "אנחנו עדיין מסייעים לאוכלוסייה - למשל בעלמא א-שעב הם מלווים אנשים החוצה, מספקים סיוע הומניטרי. הנוכחות חשובה לניטור ולדיווח למועצת הביטחון - בלי זה יהיה ואקום מוחלט וזה מה שייקרה עם הנסיגה של הכוח בסוף השנה. והכי קריטי: תמיכה בצבא לבנון להחזרת סמכות המדינה בדרום, כפי שהוסכם בנובמבר 2023. אבל התמיכה הבינלאומית לא הגיעה, והצבא נשאר חלש ואני לא יודע איך הוא יוכל להגיב למתקפות".
עם ההרס של הכפרים בדרום לבנון והקצנה גוברת שהוא חש בקרב האוכלוסייה המקומית, הוא מזהיר מפני אותו "ואקום מסוכן" שייווצר עם סיום המנדט המתוכנן לסוף 2026. טנטי תולה את התקווה ליציבות ארוכת טווח, בסופו של יום, ביכולתו של צבא לבנון לקבל את הכלים והסמכויות הנדרשים כדי להפוך לגורם הריבוני היחיד בשטח. הוא מסכם את שנותיו בלבנון כשילוב של הערכה עמוקה לאנשים ולתרבות, לצד אכזבה מהיעדר רצון דיפלומטי בינלאומי לפתרון של קבע.
"צריך לתת לצבא לבנון יכולות"
טנטי מבין את הביקורת הישראלית, כולל דברי שר החוץ גדעון סער השבוע שאמר כי לא אחת יוניפי"ל הוא "מכשול", כהגדרתו. "להיות 'מכשול' פירושו שאנחנו עדיין רלוונטיים - אנחנו מנסים להיות חיץ בין שתי המדינות", אומר אנדריאה טנטי, "מאז 2006 לא אהבו אותנו בישראל. אבל צריך לזכור שהכוח שהתחזק עם מדינות נאט"ו היה נראה לתושבי דרום לבנון כהכרזת מלחמה נגד העולם האיסלאמי, ונזכיר שזה היה לא הרבה אחרי הפלישה לאפגניסטן. לא היינו אהובים גם בצד השני - לקח זמן עד שהיינו מקובלים, וזה אולי מראה שעשינו משהו נכון, שמרנו על איזון".
הוא אומר כי סבב הלחימה הנוכחי שונה לחלוטין, והחשש העיקרי שלו: אין ברקע מאמצים דיפלומטיים. "זה קרב אסימטרי מאוד ובמקביל היעדר מוחלט של מאמצים דיפלומטיים לעצור את הסכסוך. בפעם הקודמת היו ניסיונות רציניים - ארה"ב, מועצת הביטחון, צרפת, מאמצים דיפלומטיים אמיתיים. עכשיו כמעט שקט. צרפת ניסתה משהו קטן ותמים, אבל אין תנופה, אין לחץ בינלאומי, אין שום מאמץ פוליטי משמעותי מצד אף אחד לעצור את הלחימה. זה חסר לחלוטין, וזה מה שמפחיד אותי יותר מכל.
"80% מהכפרים בדרום נהרסו אחרי אוקטובר 2023 - יש כפרים שהושמדו לחלוטין. זה מה שהלבנונים רואים, וזה לא מעודד אמון בדיאלוג או בהסכמים", הוא אומר, "אני לא יודע איך העם הלבנוני ייקח את זה מכאן, זה עלול להגביר כעס ותסכול, ולהוביל לפילוגים נוספים בתוך הקבוצות הדתיות והעדתיות בלבנון".
"אני לא יודע אם מישהו רוצה ואקום אמיתי. כולם רוצים - אם אפשר - שהצבא הלבנוני ישלוט. אבל צריך לתת לו יכולות. בלי זה - ואקום מסוכן". "אולי תהיה נוכחות בינלאומית אחרת - איטליה וצרפת אמרו שהן מוכנות להישאר אם יתבקשו".
טנטי מסיים בתקווה: "פתרון צבאי לעולם לא יהיה ארוך טווח. צריך דיאלוג. צבא לבנון הוא צבא מחויב, מקובל על העם, חוצה עדות - אם יקבל כלים, יוכל לקחת אחריות. אני מכיר את הנשיא עאון אישית - הוא מנסה לבנות דיאלוג פוליטי פנימי, וגם עם ישראל. זה לא קרה מעולם, אבל זו הדרך היחידה".
עם סיום מנדט יוניפי"ל, טנטי גאה על ההישגים: "מ-2006 עד 2023 הדרום חווה את התקופה השקטה ביותר בהיסטוריה. עשינו הרבה - למרות כל הביקורת". בבית באיטליה הוא כבר מתגעגע למטבח הלבנוני ("הטוב בעולם") והיין המקומי המשובח שמצא בארץ הארזים. הוא מסכם את שנותיו ביוניפי"ל בתור חוויה "פנטסטית" למרות התסכולים שהיו בדרך. "אני אתגעגע לאנשים מכל העולם שפגשתי שם. בסוף, הדרך היחידה לפתרון היא דיאלוג, לא כוח צבאי".