הלילה האחרון (שלישי) היה עבור רבים בישראל עוד לילה מקוטע. אזעקות במרכז, בירושלים ובצפון וגם בדרום, העירו משפחות שוב ושוב, אנשים רצו לממ"דים ולמקלטים, ואז ניסו לחזור לישון. בבוקר שאחרי, רבים קמו לעבודה כשהם מותשים, עם תחושה מוכרת: עייפות כבדה, חוסר ריכוז ועצבנות. אבל לפי מומחים לשינה, התחושה הזו היא הרבה מעבר לעייפות רגעית.
פרופסור אלכס גיללס, חוקר שינה ומומחה למחלות ריאה בילדים במרכז הרפואי הדסה, לילה אחד של שינה מקוטעת אולי לא מסוכן בפני עצמו, אך כאשר הוא מצטבר לאורך זמן, ההשפעות כבר משמעותיות.
"לילה אחד לא נעים, אבל לא נורא", אמר בריאיון ל-וואלה. "אם אדם לא ישן לילה שלם, בדרך כלל יידרשו בערך שלושה ימים של שינה טובה כדי לחזור לתפקוד רגיל. הבעיה היא לא הלילה הזה, אלא העובדה שבישראל אנחנו כבר יותר משנתיים וחצי חיים עם הפרעות שינה חוזרות בגלל המצב הביטחוני".
לדבריו, מחקרים שנערכו בתקופה האחרונה מצביעים על תופעה רחבה שחוצה מגזרים וגילאים. "אנחנו רואים את זה בכל שכבות האוכלוסייה - יהודים, ערבים, חילונים, חרדים, צעירים ומבוגרים. יותר אנשים מתקשים להירדם, יותר אנשים מתעוררים בלילה, ומעגל הסובלים מבעיות שינה הולך וגדל".
לדברי פרופסור גיללס, גם כאשר המצב הביטחוני נרגע, איכות השינה אינה חוזרת לרמה שהייתה לפני המלחמה. "אחרי אירועים ביטחוניים אנחנו רואים ירידה הדרגתית בהפרעות השינה, אבל הרמה הבסיסית החדשה עדיין גרועה יותר מזו שהייתה לפני שנתיים וחצי".
מחסור בשינה משפיע כמעט על כל מערכת בגוף. "כאשר אנחנו ישנים פחות מההמלצה, בערך שבע עד שמונה שעות בלילה או כשהשינה מקוטעת, מערכות רבות בגוף נפגעות", מסביר פרופסור גיללס.
בין ההשלכות האפשריות לדבריו, עלייה בלחץ הדם, סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, שיבוש במנגנוני רעב ושובע שעלול להוביל להשמנה, ירידה בתפקוד המערכת החיסונית. לדבריו, מחקרים אף מצאו קשר בין הפרעות שינה ממושכות לבין סיכון מוגבר למחלות קשות, כולל סוגים מסוימים של סרטן. עם זאת, הוא מדגיש כי מדובר בהשפעות מצטברות לאורך זמן.
"לילה אחד של חוסר שינה לא יגרום לכל הבעיות האלו, אבל הרבה לילות כמו שחווינו, בהחלט יכולים. מחסור בשינה משפיע מאוד על קבלת החלטות", מסביר פרופסור גיללס, שמוביל מחקר בתחום יחד עם פרופסור שועם חושן-הלל מהאוניברסיטה העברית. "אנשים שישנים פחות נוטים לקחת יותר סיכונים, הם פחות אמפתיים לסביבה שלהם ופחות מצליחים לשתף פעולה חברתית", הוא מציין.
פרופסור גיללס מדגיש את ההשפעות המשמעותיות של חוסר בשעות שינה: "כדי לנהוג בצורה טובה אנחנו צריכים להיות ערניים לסביבה, להגיב במהירות ולשקול סיכונים בצורה נכונה. כשאנחנו לא ישנים מספיק, זמן התגובה שלנו איטי יותר, הקשב יורד והנטייה לאימפולסיביות עולה".
לדבריו, תופעה דומה מוכרת היטב בקרב רופאים העובדים במשמרות לילה, אוכלוסייה שנחקרה רבות בהקשר של חסך שינה. "הרופאים חווים את זה במשך שנים, לילות ללא שינה, כמה פעמים בשבוע. זה דומה במידה מסוימת למה שהציבור בישראל חווה בלילות של אזעקות".
הוא מוסיף כי גם ילדים מושפעים משינה מקוטעת, אך לעיתים בצורה שונה ממבוגרים, ודווקא ילדים קטנים מצליחים לעיתים לחזור לישון מהר יותר לאחר אזעקה. "זה היתרון הגדול של ילדים צעירים, הם יכולים להירדם שוב יחסית בקלות. אבל, ילד שלא ישן טוב לא בהכרח יהיה ישנוני כמו מבוגר. הרבה פעמים קורה ההפך - הוא נהיה היפראקטיבי, פחות קשוב ופחות מרוכז. במקרים מסוימים התסמינים אף יכולים להיראות כמו הפרעת קשב. ברפואת ילדים אנחנו מאוד נזהרים לא לאבחן הפרעת קשב לפני שבדקנו שאין בעיית שינה".
באשר לשאלה למה קשה להירדם אחרי אזעקה, פרופסור גיללס מסביר שהקושי לחזור לישון אחרי אזעקות מוכר לרבים והוא קשור למנגנון בסיסי במוח. "כדי להירדם צריכים לקרות שני דברים: מערכת העוררות במוח צריכה להירגע, ומערכת השינה צריכה להידלק. כאשר יש עוררות יתר, רעש חזק, חרדה קיומית, מתח - קשה מאוד למוח להירגע. אנשים נשארים במצב של דריכות ולכן מתקשים לחזור לישון". הוא מציין כי "התופעה בולטת במיוחד בקרב מתבגרים ומבוגרים, שמתקשים יותר לכבות את המחשבות".
מה אפשר לעשות?
חוקר השינה מסביר שלמרות שהמצב הביטחוני אינו בשליטתנו, יש כמה צעדים שיכולים להקל מעט על הפגיעה בשינה. הראשון, לדבריו, הוא מודעות. "עצם זה שאנחנו מבינים שהעייפות והעצבנות סביבנו קשורות למחסור בשינה, יכול לעזור לנו להיות סבלניים יותר כלפי עצמנו וכלפי הסביבה".
המלצה נוספת היא פעילות גופנית. "זה אולי נשמע לא אינטואיטיבי כשעייפים, אבל פעילות גופנית גם מפחיתה חרדה וגם משפרת שינה. אנחנו רואים בעבודות שלנו שאנשים שמתאמנים ישנים טוב יותר". לעומת זאת, הוא מזהיר מפני שימוש בתרופות שינה ללא צורך.
"כדורים לשינה הם פתרון קצר טווח, ולעיתים אפילו מחמירים את הבעיה בטווח הארוך. כשאנחנו לא שולטים במצב הביטחוני. אנחנו לפחות יכולים לנסות לשלוט בדברים הקטנים שכן נמצאים בידיים שלנו", מסכם פרופסור גיללס.