המאמר הזה לא נועד להתמודד עם השופרות, מפיצי דפי המסרים, עם ינון מגל, או שמעון ריקלין שאתמול כבר הציע להפציץ את היועצת המשפטית לממשלה באמצעות B2; המאמר הזה מיועד להססנים, למתנצלים, לאלה שלא רוצים להרגיז את "העם" בזמן מלחמה, לאלה שבזמן מלחמה שוכחים על איזו מדינה הם נלחמים; בקיצור, לאלה שסיננו אתמול משפטים על כך שהיועצת המשפטית לממשלה היתה צריכה לחכות עם התשובה שהגישה לבג"ץ בעניין פיטורי איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי. עצוב היה אתמול לראות באיזו קלות אפשר לבלבל ציבור אינטליגנטי, באיזו קלות אפשר לנרמל עבריינות, באיזו קלות אפשר להכשיר הכל בזמן מלחמה.
נתחיל עם מה שהיה אמור להיות ברור מאליו: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לא פרסמה אתמול, דווקא אתמול, טקסט להנאתה התומך בפיטורי בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי. את העתירה לפיטורי בן גביר הגישו כבר לפני חודשים ארוכים עותרים ציבוריים; היועצת היתה צריכה להשיב לעתירה במועד שאותו קבע בית המשפט. לא רק שהיא לא יזמה את העתירה הזאת, במשך תקופה ארוכה היא עשתה הכל כדי להימנע מהרגע הזה מסיבות ברורות. היא אכזבה מאד את העותרים הציבוריים כשלפני עשרה חודשים הגיעה להסכם עם בן גביר, שבו התחייב לעמוד בתנאי החוק והפסיקה, התחייב להימנע מלהתערב בחקירות ובהחלטות מבצעיות של המשטרה, וכמובן התחייב להימנע ממינויים פוליטיים בתוך הארגון.
שופטי בג"ץ שמחו על ההסדר הזה ונתנו לו תוקף של פסק דין, אך כצפוי בן גביר הפר במהרה את כל התחייבויותיו ברגל גסה - התערב בעבודת המשטרה בהפגנות המחאה נגד הממשלה; התערב בחקירות פליליות קונקרטיות ויצר דה לגיטימציה להחלטות שיפוטיות; הניע את המשטרה לבצע מעצרים קונקרטיים או לנקוט צעדים נגד שוטרים שלא התיישרו, וכמובן התערב במינויים בתוך המשטרה משיקולים פוליטיים. אגב, בן גביר גם מבזה בימים אלה את החלטת בית המשפט לקדם בדרגה את רפ"ק רינת סבן מאגף החקירות.
העותרים שבו במהירות לבג"ץ, והיועצת פנתה לראש הממשלה בתחינה שיגדיר לבן גביר את המותר והאסור. נתניהו התעלם מבקשת היועצת, ומבקשת בג"ץ להשיב עניינית לעתירות. זו הסיבה שבג"ץ הוציא צו על תנאי שדורש מראש הממשלה לספק תשובה מדוע במצב כזה לא יפטר את בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי. כמקובל, זה השלב שבו בג"ץ נתן לצדדים מועדים להשיב על הצו הזה, לקראת הדיון על הצו המוחלט. לאחר כמה בקשות דחיה, היועצת היתה אמורה להגיש שלשום את עמדתה, אך כיוון שלא הצליחה לעמוד בזמנים ביקשה ארכה. בג"ץ היה נדיב יחסית, ונתן לה ארכה עד יום ראשון הקרוב, אך היועצת ומחלקת הבג"צים הצליחו לסיים את מלאכתם כבר אתמול. התגובה נשלחה, וכצפוי הקואליציה החלה להשתולל.
אבל לא רק המתלהמים הצפויים הזדעקו. גם בקרב מובילי דעת קהל מתונים נשמעו ברשתות החברתיות ובאולפנים אמירות ברוח: "היועצת לא היתה צריכה ללכת פה עם הראש בקיר", "היא היתה יכולה לחכות", "למה לא הגישה את עמדתה רק ביום ראשון" (כאילו ביום ראשון עתידה להסתיים המלחמה); "היא משחקת לידיהם". ברשותכם, חברים יקרים, מי ש"משחק לידיהם", אלה אתם שחושבים כי אם באמת היועצת תשנה סגנון, תנסה להיות נחמדה יותר לממשלה, תנסה לרצות, תנסה להיות קשובה אל "העם", זה ירכך את מכונת הרעל. הניסיון מוכיח בדיוק את ההפך - ככל שממצמצים, מסתייגים, ומגמגמים מול המכונה הזאת, היא רק הופכת רעילה יותר. חלאס כבר עם הקשקושים האלה; המכונה רוצה רק תוצאה אחת - יועצת משפטית כנועה. וכמה קל לנצל את המלחמה כדי להכניע אותה. באמת עוד לא הבנתם את זה? איזה מזל שהיועצת כן הבינה.
בכל מקרה, לענייננו, הטיעון הזה הוא באמת מטופש במיוחד. רק נבהיר: כפי שהיועצת ביקשה ארכה וקיבלה, כך גם ראש הממשלה ביקש כזאת, וגם השר לביטחון לאומי. השניים צריכים להגיש את עמדותיהם עד ה-18 במרץ. האמת היא, שהכל עוד יכול להיפתר אם ראש הממשלה בתשובתו יתחייב סוף סוף להבהיר לשר לביטחון לאומי מה מותר לו ומה אסור, ייתן לו דד ליין אחרון לעמוד בהסכם שהוא, בן גביר, בעצמו חתם עליו. היועצת הותירה את האפשרות הזאת בתשובתה: "כתב תשובה זה מוגש טרם שהתקבלה התייחסות משיבי הממשלה לגוף העניין. ככל שלא יחול שינוי משמעותי ביותר בתשתית הרלוונטית עם הגשת תגובת ראש הממשלה, וראש הממשלה לא יעמוד בנטל שהוטל עליו, עמדת היועצת המשפטית לממשלה היא כי יש להוציא צו מוחלט בעתירות".
במילים אחרות, היועצת נותנת עוד צ'אנס לנתניהו. אלא שנתניהו, במקום לקחת את הצ'אנס הזה ולמנוע את המשבר החוקתי העתידי, מעדיף להודיע כי בשום מצב לא יפטר את בן גביר; במילים אחרות, הוא מאיים על בג"ץ כי אם יקבל את עמדת היועצת והעותרים, הוא לא מתכוון לקיים את הפסיקה, ממש כפי שכבר הבטיח מזכיר הממשלה, יוסי פוקס. על השאלה כיצד יגיבו הרשויות במצב כזה, ובעיקר מפכ"ל המשטרה, כבר עסקנו לפני שבועיים.
אם כן, מעבר לשגיאות העובדתיות שהיוו את הבסיס לעמדה המופרכת לפיה "לא היה קורה כלום אם היועצת היתה מחכה כמה ימים", כדאי לזכור את העניין החשוב באמת: מבצע "שאגת הארי" פרץ בעיצומו של "מבצע" אחר - סבב נוסף של לוין, רוטמן ובן גביר, בחסות נתניהו, מול הדמוקרטיה הישראלית. בזמן שה"קפלניסטים", שקרעי וחבריו רק באחרונה שלחו אותם לעזאזל, טסים בשמי טהרן, ביסמוט בשליחות נתניהו מקדם חוק השתמטות, משה סעדה דואג לכך שבראשי ארגוני אכיפת חוק יעמדו רק תומכי הממשלה; רוטמן מקדם מינוי תובע פלילי שמטרתו תהיה אחת - לבטל את כתב האישום נגד ראש הממשלה; וכמובן, בן גביר ממשיך בעקביות בניסיונותיו להפוך את משטרת ישראל למשטרה פוליטית - ניסיונות שבלא מעט מקרים, למרבה הצער, מצליחים.
אז אנא חבריי היקרים, מיושבי הדעת, אלה שלא רוצים להרגיז את הציבור בזמן שהתותחים רועמים - אל תצפו מהיועצת לחדול מעיסוק יתר בהגנה על ערכי הדמוקרטיה בזמן מלחמה, בשעה שבחסות המלחמה הזאת הערכים הללו נרמסים על ידי השלטון.