בדואים ששירתו בצה"ל ובמערכת הביטחון מוצאים עצמם בשבוע האחרון במציאות בלתי אפשרית, כשהם חשופים לטילים האיראניים, מבלי שיש להם מרחב מוגן זמין. למעשה יוצאי הפזורה עלולים לסבול מבעיה כפולה - הם גם מנודים בקהילה שלהם בשל שירותם הצבאי, וגם מוצאים עצמם ללא תשתיות מיגון מטעם המדינה.
בשל כך, פנה מכון ריפמן לפיתוח הנגב למנכ"ל משרד הביטחון ומפקד פיקוד העורף, בדרישה לאפשר להם לכל הפחות להציב באופן עצמאי מיגוניות, ללא חשש מאכיפה. "הגיע הזמן שדווקא מי ששירת ומשרת את המדינה בסדיר ובמילואים, ונתן את היקר מכול, יקבל את הזכות הבסיסית למיגון", קרא אמיר ראחל אל-הייב, לוחם בדואי, יתום ונכה צה''ל שאף הקים עמותה לטובת החיילים והקצינים הבדואים. "צריך לתעדף דווקא את ציבור המשרתים ואלו ששירתו, אחים והורים שכולים".
לכתבות נוספות על מבצע "שאגת הארי"
המכון מציע לאפיין את מיקומי מגוריהם של משרתים בצה"ל, לאשר להם הצבה של מיגוניות במימון עצמי, ללא עלות למדינה אך ללא אכיפה, תוך התחייבות מצדו לפנות אותה עם קבלת צו סילוק. לחלופין מציע המכון למדינה לתעדף תקציבית מיגון לכ-500 בתי אב של יוצאי מערכת הביטחון הנמצאים בדרגת סיכון גבוהה.
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן, כתב כי "הדבר הטבעי הוא לדאוג להם למיגון. במציאות שבה אלפי בתי אב ללא מחסה, הדבר הנכון והמהיר ביותר הוא לאפשר הצבה עצמית של מיגוניות במימון המשפחות, ללא סרבול בירוקרטי וללא אכיפה שתמנע הצלת חיים".