בני זוג משכונת הדר יוסף בתל אביב הציבו מיגונית קטנה בחצר ביתם כדי להגן על ילדיהם מפני מתקפות טילים, בטענה שבסביבתם אין מקלט ציבורי או פתרון מיגון קרוב. עיריית תל אביב הגישה נגדם כתב אישום על בנייה ללא היתר. בית המשפט דחה את בקשתם לבטל את האישום.
בלב הסיפור הזה עומדת מיגונית קטנה אחת, בשטח של מעט יותר משישה מטרים רבועים, שהוצבה בחצר בית פרטי בשכונת הדר יוסף בתל אביב. מבחינת בני הזוג שמתגוררים בבית עם שני ילדיהם הקטנים, זו הייתה החלטה שנולדה מתוך פחד פשוט מאוד, פחד מטילים, ופחד שאין לאן לרוץ כשנשמעת אזעקה.
אבל מבחינת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית תל אביב, מדובר בבנייה ללא היתר. באוקטובר 2025 הוגש נגד בני הזוג כתב אישום, שלפיו הקימו מבנה בשטח של 6.3 מ"ר בחצר ביתם ללא אישור כנדרש בחוק התכנון והבנייה.
בני הזוג לא הכחישו את עצם ההצבה של המיגונית, אבל טענו כי אין מדובר במבנה קבוע אלא באמצעי מיגון קטן ונייד שהוצב אך ורק כדי להגן על בני המשפחה. לדבריהם, בסביבת ביתם אין מקלט ציבורי או מרחב מוגן נגיש, ולכן מצאו עצמם נאלצים למצוא פתרון בעצמם.
המיגונית, כך סיפרו, שימשה לא פעם גם שכנים מהאזור. מבחינתם זו הייתה תגובה למציאות ביטחונית, לא ניסיון לעקוף את החוק.
באמצעות עורכי הדין, השופט בדימוס דניאל ארנסט וחיותה רובינשטיין, ביקשו בני הזוג מבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב לבטל את כתב האישום. הטענה המרכזית שלהם הייתה "הגנה מן הצדק". כלומר, שגם אם מבחינה פורמלית מדובר בעבירה על החוק, עצם ההחלטה להעמיד אותם לדין פלילי אינה הוגנת בנסיבות העניין.
לטענתם, בהיעדר פתרון מיגון מצד הרשויות, הצבת מיגונית שנועדה להציל חיים אינה אמורה להוביל לכתב אישום, אלא להפך. "הרשויות לא דאגו למיגון נגד הטילים העוצמתיים", נטען בבקשה שהגישו לבית המשפט. לדבריהם, הקמת ממ"ד תקני כלל אינה אפשרית בשטח החצר בשל מגבלות גודל, ולכן הצבת מיגונית קטנה הייתה הפתרון היחיד האפשרי.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא חלקה על כך שמדובר במיגונית קטנה, ואף ציינה כי בשל גודלה הצנוע הייתה מוכנה להציע לבני הזוג הסדר מותנה. לפי גרסת העירייה, הוצע להם להסיר את המבנה ולשלם סכום לוועדה המקומית, וכך להימנע מהגשת כתב האישום.
אלא שלטענת הרשות, בני הזוג לא נענו לפניות והותירו את המיגונית במקומה. מבחינת העירייה, גם אם מדובר באמצעי מיגון, מדובר עדיין בבנייה שמחייבת היתר לפי חוק התכנון והבנייה.
ב-18 בינואר 2026 דחתה השופטת נגה בליקשטיין שחורי את בקשת בני הזוג לבטל את כתב האישום. ההחלטה התקבלה עוד לפני תחילת המבצע הנוכחי מול איראן, אך עסקה בשאלה עקרונית: האם מטרת המיגון יכולה להצדיק חריגה מחוקי התכנון.
בהחלטתה כתבה השופטת כי טענות בני הזוג בדבר היעדר מיגון באזור מגוריהם "נוגעות אל הלב". "הקושי שמתארים הנאשמים הוא בלתי נתפס ואני מבינה שהוא מדיר שינה מעיניהם", ציינה.
אלא שלמרות ההבנה למצוקה, קבעה כי אין בכך כדי להצדיק ביטול של כתב האישום. "עם כל ההבנה לקושי, לא אוכל להורות על ביטול כתב האישום", כתבה.
לדבריה, גם אם המיגונית נועדה להגן על משפחה עם ילדים קטנים, עצם מטרת הבנייה אינה יוצרת הגנה משפטית. בית המשפט, הסבירה, אינו יכול להתיר בנייה שנעשתה ללא היתר באמצעות ביטול האישום הפלילי, משום שמהלך כזה עלול ליצור מסלול עוקף לדיני התכנון והבנייה.
השופטת אף ציינה כי הטענה שלפיה הרשויות עצמן מציבות מיגוניות שאינן נאכפות נטענה באופן כללי בלבד, מבלי שהוצגה דוגמה קונקרטית שתבסס אכיפה בררנית. בסיום ההחלטה ציינה כי ייתכן שסוגיות רחבות יותר הנוגעות למחסור במיגון אזרחי ראויות לדיון בערכאות אחרות, אך במסגרת ההליך הנוכחי לא ניתן לבטל את כתב האישום. הדיון הבא בתיק נקבע להמשך ביוני 2026.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה כי בעיר פועלים מאות מרחבים מוגנים, בהם כ-286 מקלטים ציבוריים ו-161 חניונים תת קרקעיים שאושרו כמקומות מוגנים. "עיריית תל אביב יפו רואה חשיבות רבה במיגון הבניינים בעיר. הן העירייה והן המדינה פעלו רבות כדי לקדם ולתמרץ מיגון של מבנים. עם זאת, במקרה הנ"ל מדובר בבנייה בלתי חוקית שנדרש לה היתר בנייה, כפי שגם קבע בית המשפט".