הדלת פתוחה לאלימות: הכנופיה של מרדכי דוד היא לא מחאה - היא יחידה מופעלת

בחודשים האחרונים דינו של כל צרכן אקטואליה ממוצע הוא להיות מטורגט לתופעה הכעורה הזאת, ששמה מרדכי דוד. דוד הוא עבריין מורשע אלים שהקים, בין השאר, מיזם חסימות מגזריות או פרטיות. השיטה היא כזאת: הוא מאתר בכינוסים ציבוריים או פוליטיים אזרחים ("שמאלנים", "קפלניסטים"), או דמויות ציבוריות מהפוליטיקה או מהעיתונות, ואז מכריז על חסימתם בכביש. דוד מלווה בעוד כמה בריונים שבעזרתם הוא חוסם את הרכב לכמה זמן שיוכל, עד שתגיע המשטרה למקום. כשהמשטרה מגיעה היא לרוב רק מבקשת ממנו להתרחק, ורק במקרים חריגים ביותר מעכבת אותו לחקירה.

דוד הוא לא הסיפור. הוא יצור ספק מאיים, ספק פתטי, מייצר קולות גבוהים וצווחניים של איום בזמן העימותים, משתמש במילים שברור שמישהו דחף לפיו, לרוב מסנן, תוך כדי החסימות, קשקושים ועובדות דמיוניות. העניין הוא שדוד הוא לא פרש בודד, אלא פועל בגיבוי ואף בשליחות פוליטיקאים. כך למשל תמצאו בסרטונים ברשת איך שר המשפטים, יריב לוין, ממש מעניק לו את ברכת הדרך, ומסביר בקולו כמה הפעילות הזאת של דוד היא חשובה. על הגיבוי שהשר לביטחון לאומי נותן לו כמובן אין צורך להכביר מלים. השרה עידית סילמן מעריצה אותו, וטלי גוטליב כתבה פעם שהייתה שמחה להתחתן איתו. כל פוליטיקאי מהימין שרוצה טראפיק בבייס מצטלם איתו.

אמש השתתף נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, בקונגרס הליברלי שיזמה התנועה לאיכות השלטון. ברק, בן 89, דיבר על ההבחנה בין דם לדם בחוק ההשתמטות שמושלם בימים אלה, על עקרון הפרדת הרשויות ש"התמוטט לחלוטין בימינו", ועל ראש הממשלה "השולט בממשלה, השולטת בכנסת, שולט הלכה למעשה לבדו במדינה". בצאתו מהכנס כבר חיכתה לו חבורת הבריונים.

בשלל הסרטונים שרצו אתמול ברשת רואים בתחילה את דוד צורח, מצווה על ברק בקול מאיים "תעמוד כאן", ואז לא רק שהוא חוסם את רכבו, שננהג על ידי בתו תמר, אלא אף פותח באלימות את הדלת ליד המושב שלה, וצווח פנימה בקול מאיים: "אהרן ברק אתה חסום, יא אפס, דיקטטור, איך הבת שלך שופטת (בתו של ברק אינה שופטת, ב"ק), איך אשתך היתה שופטת, דיקטטור, חמינאי של דורנו...". בכל אותם רגעים תמר מנסה לסגור את הדלת, שמוחזקת על ידי העבריין, מבקשת ממנו לסגור אותה, ללא מענה.

באחד המפגשים של דוד עם שר המשפטים, שואל דוד את לוין, כששניהם נראים מחובקים: "השר יריב לוין, מה יש לך להגיד על החסימות שאני עושה להם בקפלן"? ולוין משיב: "אני חושב שאתה ממחיש הלכה למעשה דבר מאד פשוט: במדינת חוק יש דין שווה לכולם; מי שחושב שרק צד אחד מותר לו לעשות כבתוך שלו....יגלה מהר מאוד שזה לא המצב". על המסר הזה בווריאציות די דומות חזר לוין כמה פעמים בשיחות סלפי מעמיקות עם דוד. עכשיו בואו לצורך הדיון נניח שהנחת היסוד של לוין מוצדקת (היא לא, ומיד אסביר). מה בעצם אומר לוין? הרי הוא טען לאורך כל התקופה בקול רועם בישיבות הממשלה, בצרחות על היועצת והמשנים שלה, שהם מאפשרים עבריינות בחסימות הכבישים. מה לוין אומר? שהוא מחבק עכשיו עבריין, רק בגלל שלשיטתו לא אכפו עבריינות מצד אחר? מתוך תחושת הצדק הזאת שלו, עכשיו, הוא שולח עבריינים לרחובות, כדי שיחזירו לצד השני מלחמה שערה?

וכעת הגיע הזמן לפרק את השקר הזה, שוודאי גם היום עוד יהודהד באולפנים. החסימות באיילון שביצעו אנשי המחאה לא היו קשורים לזהות הפוליטית של בעל רכב זה או אחר. כשדוד מבצע את החסימות הללו הוא חוסם מגזרים ספציפיים, אנשים ספציפיים, שמזוהים פוליטית, או שהוא חוסם אנשים פרטיים ספציפיים. במחאות החטופים, אנשים שהיו על הכביש הבינו שאין שום פעולה אלימה שמיועדת אליהם בשל דעותיהם; להיפך, רבים מהחסומים הזדהו עם החסימות ויצאו למחוא כפיים; כמובן שאלה שלא הזדהו כעסו.

חסימות דוד אינן חסימות מחאה, אלא חסימות עברייניות שמטרתן לפגוע באדם ספציפי, או בשל זהותו הפוליטית, או בשל דעותיו. דוד לא המציא את התובנה הזאת. עו"ד יריב לוין, שר המשפטים, הוא שסיפק לו את התובנה העבריינית המופרכת ששני סוגי החסימות הללו חד הם. וזה עוד לפני שדיברנו על המעשה העברייני שלעצמו של פתיחת דלת המכונית של ברק, כשהוא חסום ויושב בתוכה.

במסגרת שיטת הסימטריה המזויפת, שלפו הבוקר פוליטיקאים ושופרות שורה של אירועים מהצד השני. רובם לא רלוונטים לדיון, אבל בואו נתמודד עם אלה שכן. "היכן הייתם כשפגעו בילדי השר שיקלי?", שאלה השרה עידית סילמן, כשביקשה לברך את דוד על מעשה הגבורה שלו אמש. כמובן מדובר בשקר, בדיה, המצאה - איש לא פגע בילדי השר שיקלי. כן, יש הפגנות מול ביתו של השר (מה שלגיטימי לחלוטין), והיה אירוע שבו אחד הפעילים קרא לעברו קריאות בזמן ריצת ערב, שבדיעבד, התברר שילדו היה באזור. הקריאות כמובן לא היו לעבר הילד.

"היכן הייתם כשחסמו את פתח ביתה של ח"כ גוטליב ובתה?". זה באמת היה אירוע ראוי לגינוי. למפגינים אסור לעלות בחדר מדרגות ולשבת בפתח דירה של אדם אחר, גם אם הוא איש ציבור, וגם אם ילדו אינו עם צרכים מיוחדים. אבל מי שצופה בתמונות מאז לא רואה שם אלימות, ולא רואה שם איומים, אלא חבורת ילדים חנונים שקצת התבלבלו. אחר כך מוזכרת החסימה המפורסמת של הגב' נתניהו ליד המספרה. גם כאן, גם אם באופן אישי אני חושב שראש הממשלה הוא היעד להפגנות ולא רעייתו, הרי שלא היה שם איום, המפגינים לא הגיעו אפילו קרוב לגברת המאובטחת היטב, לא אליה ולא אל דלת מכוניתה. אף אחת מהדוגמאות לעיל לא דומה לפעילות העבריינית של דוד ודומים לו. ההשוואה מיתממת ושקרית. כל אחד יודע איך נראית מחאה, ואיך נראית פעילות של מיליציה עבריינית אלימה. אין קשר לחלוקה פוליטית. במהלך השנים, וגם בשנים האחרונות, נעשו אין סוף הפגנות ימין לגיטימיות שכללו גם חסימות כבישים.

חסימת אהרן ברק אתמול, שנמצא בשנת התשעים לחייו, אחד מבוניה העיקריים של מערכת המשפט הישראלית, שנבחר על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לייצג אותנו בבית הדין הבינלאומי בהאג, היא אירוע מטלטל שאסור לתת לו להתנדף באוויר. זו לא היתה חבורת בריונים שהציקה לו, אלא שליחיו העבריינים של השלטון.

ברק הביט אתמול מהמכונית לעבר העבריין, ספק מחויך, ספק עצוב; ברמה האישית הוא לא באמת התרגש מהאירוע. הוא, שניצל מאקציית הילדים בגטו קובנה, וב-1944 הוברח מהגטו, כבר לא באמת חושש לביטחונו האישי, בטח לא מהפסולת האנושית שפגש אתמול בערב. הוא כן חרד ממה שדיבר עליו שניה לפני המפגש עם חבורת הבריונים. "אני מאמין שמי שחווה דמוקרטיה ליברלית שמאפשרת לכל אחד לממש את עצמו ולכתוב את סיפור חייו, לא יוותר עליה", אמר ברק בנאומו רגע לפני שירד לפגוש את מרדכי דוד, וסיים במילים: "אנחנו לא נוותר". אכן, לא נוותר.