עוד זוג הורים, ועוד בחורה צעירה זולגת ודומעות, ועוד סבא שמספר הזיהוי ממחנה הריכוז צרוב באש על ידו נשען על נכד צעיר, ועוד אמא קרועת פנים, וזוג ילדים קטנים, בן ובת, במבט אבוד בחלל. מצעד אינסופי שפסע בהיסוס ללובי הקטן של קומת המשרדים במגדל המוזיאון, שם הוקם זמנית מוקד מידע לאיתור נעדרים שהפך בתוך שעות ספורות למפעל ההצלה וההתנדבות הגדול מאז קום המדינה.
לא דמיינתי בחלומותיי הגרועים ביותר שאצטרך לגייס את כל כוחות הנפש האפשריים כדי לא להזיל דמעה, לשלוט במיתרי הקול שלא יישברו, לחייך אליהם בשעתם האפלה ביותר ולטעת בהם תקווה שנעשה הכל שהאמא או האבא, או האח או הבת, או הבן או התינוק, יחזרו אליהם תוך שעות, אולי ימים - ואולי עוד קצת.
תוך שעות התייצבה ישראל היפה בדומיה. אנשי פרסום ורופאים, מומחי איסוף נתונים ויועצי תקשורת, שגרירים ופסיכולוגים, אנשי עסקים ואמנים, עיתונאים ואמני משא ומתן, בכירי מוסד ושב"כ, אמ"ן ומשטרת ישראל בדימוס. חילונים לצד חובשי כיפה, ימנים לצד שמאלנים, ערבים ויהודים ודרוזים והכל מהכל למטרה אחת בלבד: הצלת חיים, הצלת נפשות, הצלת אחינו שנחטפו במחדל הנורא, ובאסון שהפך את כולנו לגיבורי "זיכרון בסלון" של הדורות הבאים.
פרק הצלת החטופים נסגר - פרק הצלת המדינה נפתח
כשהופצה ההודעה על זיהויו של רן גואילי, גיבור ישראל, ניתן היה לשמוע את אנחת הרווחה מהדהדת מקצה הארץ לקצה השני. מיליוני ישראלים עצרו לרגע את נשימתם ואפשרו לבשורה שכה חיכו לה לחלחל כדי לטרוק את הדלת האפלה של ימינו ולהניח מאחוריה את הסבל, הצער, הסיכות והדיסקיות שהפכו לאביזר זיכרון והזדהות עבור כל מי שצלם אנוש פועם בו.
פרק הצלת החטופים נסגר, ופרק הצלת המדינה נפתח ופרק זה חשוב שיהיה נוקב, שקוף ובלתי מתפשר. ישראל נמצאת בצומת דרכים מכוננת אשר תקבע אם פניה למשיחיות קיצונית, מעין תרבות שיעית יהודית המקדשת מוות ושנאה, הרואה ביהודי שאינו סוגד לנתניהו אויב שיש למגרו, ובערבי שאינו מרכין ראש מפני נער גבעות כמחבל מסוכן שיש להורגו או שתבחר מחדש לחזור לערכים של אנושיות, הומניות, סובלנות וקידוש החיים כיעד מרכזי ובסיס תרבותי משותף.
ישראל שאחרי טבח אוקטובר אינה עוד מדינה בעלת זיקה כלשהי למגילת העצמאות. יסודות הקיום המשותף שלה כחברה רב תרבותית התעוותו לחלוטין, הדמוקרטיה הפכה לאיום בזכות מסע שטיפת מוח שטני, כלי התקשורת הפכו לחשודים מיידיים בשירות האויב בזכות פוליטיקאים שאיבדו כל רסן, משפחות שכולות משוסות האחת בשנייה לקול מצהלות השלטון, ומשפחות חטופים הפכו כלי משחק גלדיאטורי בידי עיתונאים המתפרנסים מהרעלת מאגרי המים והחמצן של החברה הישראלית.
לרגע אחד קצר, בימים שאחרי הטבח הנורא, חשבנו שהנה תם הפרק הנורא של שנאה ופילוג, שיסוי והפצת עלילות דם איומות אחד על רעהו. טעינו, טעינו בגדול. ישראל החדשה התמכרה לריגושי הקונספירציה, לתחושת ההתעלות בהפצת מידע כוזב וללייקים הניתנים עבור שקרים חולניים ואת המגפה הזו כבר לא ניתן לעצור בדרך של הידברות, מעגלי שיח ושולחנות עגולים. את המגפה המסוכנת המאיימת לפרק את ישראל מבפנים יש לבלום בדרך אגרסיבית של ענישה קשה, כליאה, וקנסות אשר יהפכו כל מפיץ קונספירציה לפושט רגל ומפיצי עלילות דם לאסירים למשך שנים ארוכות.
במהלך העבודה במטה משפחות החטופים מצאנו את עצמנו, אלפי מתנדבים, תחת מתקפה פרועה של מפעל הרעל והשנאה שהוקם על ידי סוכנים ישראלים העובדים בשירות קטאר. בזמן אמת לא העלינו בדעתנו שהקמפיין המחריד נגד משפחות חטופים ומתנדבי המטה ממומן על ידי מדינת אויב, לא העלינו בדעתנו שאלו היושבים איתנו בזמן שאנו מגיעים לפגישות אצל נתניהו, נתמכים בזמן אמת על ידי אלו שמימנו את חטיפת בני המשפחה למנהרות חמאס. רגע הגילוי היה רגע נורא של התפכחות אבל גם רגע מכונן של קו אדום בוהק עבור כל מנהיג, יועץ ואזרח המדינה הזו.
מהרגע שבו הסתיים פרק הצלת החטופים, חובתנו לעבור ליעד הבא של מניעת התפרקות המדינה מבפנים וקביעת כללים ברורים למותר ולאסור בוויכוח הפוליטי. את המשימה הזו ניתן להשיג אם נעמיד לדין את מי שבגדו בנו מבפנים, נגביל כהונת מנהיגים, נעמיד את הדמוקרטיה והצבא מעל כל ויכוח פוליטי ונחקור לעומק וביסודיות את מה שהוביל לטבח הנורא לרבות העמדה לדין את האחראים לכשל הנורא, אנשי צבא ופוליטיקאים כאחד.
ישראל שאחרי המלחמה והשבת החטופים נמצאת במקום המסוכן ביותר שהייתה בו אי פעם: חזקה מתמיד מול כל אויביה החיצוניים, וחלשה מאי פעם מול הקרע הפנימי המאיים לפרק אותנו מבפנים. הפעם אסור לזלזל בסכנה.