משבר החטופים הישראלי בעיצומו וכבר מסתמן כאירוע הגדול ביותר בעולם המודרני בו מוחזקים אזרחים כבני ערובה. גם מקבילים אליו בשנים האחרונות בטלים בשישים לעומת גודלו והמורכבויות הטמונות בו. בין הבולטים במקביליו הוא אירוע חטיפת 52 דיפלומטים ואזרחים אמריקאיים באיראן עם תחילת המהפכה, שהוחזקו 444 ימים בשבי עד ששוחררו בעסקת שבויים בינואר 1981 - בידי ממשלה, ולא בידי ארגון טרור רצחני.
כשפרצה המלחמה באותה שבת ארורה והחלו להתברר מימדי האסון וכמויות החטופים והנעדרים, במדינת ישראל בכלל לא היה מתאם שבויים ונעדרים בתפקיד. ירון בלום, האחרון שהחזיק בתפקיד, עזב אותו לפני יותר משנה, וגם המחלקות במערכת הביטחון שעוסקות בימים כתיקונם באית"ן ובשו"ן, איתור נעדרים ובסוגיות שבויים, לא יכלו להכיל צונאמי של 3,200 נעדרים וחטופים חדשים בבוקר אחד, עם ידיעה מוחלטת שרבים מוחזקים בשבי החמאס ומולכים ברחובות הראשיים של רצועת עזה באין מפריע.
בצהרי 7 באוקטובר מונה תא"ל (במיל') גל הירש לממונה על סוגיית השבויים והנעדרים ותחתיו נוסדה בן לילה "מפלצת" עבודה, שקמה ללא קיבולת ודאית ועם אתגרים שאת מימדיהם ככל הנראה עדיין אומדים. אחת ההנחות הראשונות עם פתיחתו הייתה בכלל ההבנה שלא יספיק להוביל כאן את המשא ומתן לשחרורם אלא להכיל תהליך ארוך טווח עם סוף לא ידוע, אירוע בינלאומי ואולי החשוב ביותר - עם רגש לאומי גדול.
תוך כדי עבודה, הוחלט בימים הראשונים לפתוח ארבע מחלקות כנגד ארבעה מאמצים עיקריים: מבצעים, מודיעין ומו"מ, גיבוש תמונת מצב, קשרי חוץ וכתובת למשפחות. בכל אחד מהם יושב בכיר לשעבר במערכת הביטחון שמנהל את המערכה בתחומו.
מבצעים ומודיעין הוא אולי המאמץ הבסיסי ביותר: יחד עם ראש המוסד דדי ברנע, ראש השב"כ רונן בר, האלוף (במיל') ניצן אלון ורמ"חי השבויים והנעדרים בזרועות הביטחון השונות הם מרכזים את המאמץ המבצעי והמשא ומתן (שכבר הניב פירות בתיווך בין-לאומי עם שחרורן של האם ובתה, יהודית ונטלי רענן - יש"י). גורמים המעורים בפרטים מספרים שיש חלוקה מוסכמת על הזירות שעליהם יפקח ראש המוסד ועל אלו של ראש השב"כ. שניהם שם בעצמם. בחמ"ל המבצעי נמצא בכל רגע ראש אגף לשעבר במוסד, חגי אטקין, שמתכלל את העבודה. כמו כן, ניתן להניח שגם המבצע ההרואי לחילוץ החיילת אורי מגידיש בשבוע שעבר - עבר תחת ידה של המחלקה.
בעקבות הבולטות הציבורית הגבוהה מאוד, נולד צורך להסתכל על מדינות העולם כשותפות למאמץ להשבת החטופים: מתאמת שבויים ונעדרים במשרד החוץ, שולי דוידוביץ, ראש חטיבה במשרד החוץ ביום-יום ומי שבעבר שירתה בלונדון, באו"ם וליוותה את משפחות שאול וגולדין במסעות ההסברה בעבר בעולם - אמונה על קשרי החוץ והניסיון לרתום מדינות שונות להשפעה על השבת החטופים.
בתוך הערפל בגדול יש לגבש את תמונת המצב, הרבה לפני שמתחילים לדון במשא ומתן. מאמץ לאומי בסיוע המשטרה, זרועות המודיעין ואכ"א שנמשך עד לכתיבת שורות אלו. אלפי גופות של אזרחים ומחבלים היו פזורות בשטח גם שבוע אחרי הטבח, ובשביל להבין מי באמת חטוף ולסייע למשפחות לקבל מידע על גורל יקיריהן הוקם צוות, שנציגו של הירש שמתאם את כלל הגורמים הוא אל"מ (במיל') ירון כהן, שמגבש את כל הגורמים לכדי תמונת מצב אחת.
בתחילת הדרך כאמור התקבלו עדויות על כ-3,200 נעדרים. תמונת המצב הנוכחית עומדת על כ-240 חטופים (בהם הוחלט להכניס גם את הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד - כבר ביום הראשון של המערכה), למעלה מ-800 אזרחים שנרצחו ויותר מ-300 חיילות וחיילים שנפלו. עשרות גופות טרם זוהו.
מול כל המאמצים הדיפלומטיים והמבצעיים חשוב לזכור את מה שנוטים לשכוח לרוב כשמדברים על מספרים רבים כל כך: מדובר בבני אדם. מאות משפחות שנקרעות מול תחושה עמוקה של חוסר אונים מול השאלה מה עלה בגורל יקירהן. המחסור המתמיד בפרטי מידע הוא אחד הקשיים שמאפיינים מאמצים לשחרור חטופים בכל הרמות, ויש צורך גדול בגורם שיענה על תשובות כבדות משקל - גם כשלפעמים אין מה להגיד.
תוך שבוע נפתח המרכז הלאומי לטיפול במשפחות החטופים והנעדרים, על בסיס מפקדת אלון של פיקוד העורף ובפיקודו של תא"ל שלומי בן מוחה, המאויש בעשרות קצינים וקצינות במילואים המאיישים מוקד שמסייע לבני המשפחות לפתור כל בעיה - מבעיה לוגיסטית, דרך סוציאלית או סיוע נפשית ועד מענה כלכלי. במוקד גם יושבים נציגים של משרדי הממשלה השונים המסייעים להם לצלוח את התקופה המורכבת.
קציני קשר למשפחות, מערך אותו מוביל אלוף (במיל') מאיר כליפי, ובליווי של רמ"ח נפגעים לשעבר תא"ל במיל' ורדה פומרנץ - נבנתה סוללה של כ-400 אלופים ובכירים לשעבר בצבא ובמערכת הביטחון, שחולקו לצוותים ומלווים את משפחות החטופים והנעדרים, נמצאים עימם וזמינים עבורם 24/7.
מול מערכת גדולה שנבנה מאפס בעזרתם של מתנדבים רבים, ומול תקציבי עתק שמושקעים כעת כדי להפוך כל אבן להחזרתם של החטופים - חשוב לזכור: כלל הצוותים נועדו להיסגר וכמה שיותר מהר. כל רגע בו 240 אזרחים, זקנים ותינוקות מוחזקים תחת ידו של ארגון טרור רצחני הוא הרבה יותר מדי. למרות נתוני הפתיחה הקשים והביקורות שעוד יגיעו, דבר אחד ברור - אסור להם להיכשל.