עם השבתו של רן גואילי לקבורה ראויה באדמת ישראל, נחתם הפרק הכואב ביותר בתולדות המדינה. אין יותר חטופים בשבי. המשפט הזה, שייחלנו לו במשך ימים ארוכים ולילות ללא שינה, נאמר היום בלב כבד אך בתחושת מחויבות שמומשה: כולם כאן. החיים בשיקום, והחללים בקבורה ראויה בארצם. המאבק הסיזיפי, העיקש והמרגש של עם ישראל - תם.
אני מביט לאחור על הדרך שעברנו וחש גאווה עצומה מהולה בעצב עמוק. מטה משפחות החטופים לא היה רק ארגון; הוא היה הלב הפועם של חברה שסירבה להשלים עם הפקרה. מה שהתחיל על ידי אנשים נהדרים באותו יום שחור כשהמדינה לא הייתה, הפך למערך חסר תקדים של נחישות, ערבות הדדית ואהבה. מדינה שלמה. המדינה שבה אני ועוד רבים רוצים לחיות בה.
עשרות אלפי מתנדבים, עובדים, אנשי מקצוע מכל התחומים פעלו במטה מסביב לשעון, היו הבית של משפחות החטופים והובילו את זעקתם של אלה שאינם יכולים לזעוק. אליהם הצטרפו מאות אלפי ישראלים וישראליות ואנשים מכל רחבי העולם.
העם, עם לוחמי צה"ל, החזיר את החטופים הביתה
עם ישראל הוא זה שהחזיר את החטופים, יחד עם לוחמי צה"ל הגיבורים, שחירפו נפשם כדי שנגיע לרגע הזה שבו למדינת ישראל אין חטופים בעזה.
אתמול, באופן סימובלי, נערך ערב הוקרה לאנשי מטה משפחות החטופים בהשתתפות משפחות רבות ושורדי שבי. טליק ושירה גואילי, אמו ואחותו של רן, הודו לכולם וביקשו להישאר איתם עד השבתו של רני. בתגובה, כולם קראו לעברם "עד החטוף האחרון", כמו שנשבענו שבת אחר שבת בכיכר החטופים ובכל רחבי הארץ.
עכשיו, כשכל החטופים שבו לאדמתנו, הגיע הזמן להתחיל בשיקום ובריפוי שמדינה שלמה זקוקה להם. הריפוי הזה לא יהיה שלם בלי צדק ובלי אמת. חובתנו המוסרית העליונה כאזרחי המדינה, כלפי המשפחות השכולות, שורדי השבי, המילואימניקים, תושבי העוטף ועם ישראל כולו, היא הקמת ועדת חקירה ממלכתית שלא תשאיר אבן על אבן, שתחקור את המחדל הנורא ותיתן תשובות נוקבות למי שאיבדו את עולמם. רק חקר אמת אמיץ ויסודי יבטיח שנלמד, שנתקן, ושנעשה הכל כדי למנוע את האסון הבא.
הבית שלם, עכשיו חובה עלינו לרפא אותו.