אל"ם ענאן חמדאן צמח ביחידת מודיעין המטרות (869), שם עשה את כל הדרך מלוחם ועד למפקד הגדוד החולש על גבול לבנון; גדוד המביט לעומק השטח כדי לבנות בנק מטרות ולעקוב אחר פעילי ומפקדי חיזבאללה, הגלויים והחשאיים כאחד.
ראשית דרכו הצבאית שזורה באירועים המבצעיים של פיקוד הצפון, ובהם תקרית שבה עלה עם קצינים בכירים על זירת מטענים וחייו ניצלו בנס. בשנת 2018, בימי טרור הבלונים שחרך שטחים עצומים בעוטף עזה, התנדב חמדאן לפקד על גדוד האש באוגדת עזה - תפקיד עליו זכה בתעודת הצטיינות משר הביטחון. משם חזר לגזרה הצפונית: תחילה כמפקד גדוד "עיט" (595) מול גבול סוריה הסוער, ובהמשך כראש ענף אימונים שהיה אמון על הכנת פיקוד הצפון למערכה הבאה מול חיזבאללה.
בוקר ה-7 באוקטובר תפס אותו בביתו שבעוספיה. כשההתרעות מהדרום החלו להציף את המסכים, חמדאן כבר היה בדרכו המהירה ל"בור" של פיקוד הצפון. כקמב"ץ ב', הוא הופקד על ארגון סדר הכוחות האדיר שהוקפץ לגבול, במרוץ נגד השעון למניעת פתיחת חזית שנייה מול חיזבאללה, שהופתע בעצמו מפרוץ המלחמה בדרום.
הטלטלה הבאה הגיעה בדצמבר: עם נפילתו בקרב של מג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג בשג'אעיה, נוצר חלל בשרשרת הפיקוד. קמב"ץ הפיקוד נקרא להחליפו בחטיבה "החומה" (גולני), ואל"ם חמדאן נכנס בנעליו לתפקיד קמב"ץ הפיקוד בשיא המתיחות. במשך כמעט שנה הוא חי על הציר שבין ניהול המערכה ב"בור" לבין השטח המטווח ברקטות ובכטב"מים; מכין את הכוחות לרגע הפקודה בלבנון תוך שהוא מביא עמו ניסיון מבצעי ומודיעיני עשיר מול הארגון השיעי. שיא תפקידו, לצד התמרונים הקרקעיים העמוקים ב"ארץ הארזים", היה במבצע "סדר חדש" לחיסול חסן נסראללה. המבצע, שכלל תרגיל הונאה מושלם, דרש מחמדאן מעורבות עמוקה - החל מהתכנון המקדים ושותפות הסוד בסיכול הממוקד, ועד לניהול העלאת הכוננות מחשש לתגובה קיצונית לאחר החיסול.
באוקטובר 2024, בעיצומה של המלחמה, ביצע אל"ם חמדאן תפנית חדה במסלולו הצבאי ומונה לראש המחלקה האזרחית ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) - תפקיד המוגדר כ"ראשית הצירים" של המאמץ ההומניטרי הישראלי. מדובר באחד התפקידים הרגישים והמורכבים במערכת הביטחון, ובעוד חודשים ספורים, במרץ הקרוב, הוא צפוי לעשות צעד נוסף אל לב האש עם מינויו למפקד מנהלת התיאום והקישור (מת"ק) עזה.
המעבר של אל"מ חמדאן נחשב לחריג בנוף של מתפ"ש: בעוד שקודמיו צמחו לרוב בתוך היחידה, הוא הגיע מעולם מבצעי "טהור", מפיקוד על פלוגות לוחמות וניהול זירות לחימה. ברגע אחד הוא החליף את תוכניות התקיפה נגד חיזבאללה בשיח רציף מול ארגונים בינלאומיים, בניהול נרטיבים ותודעה, ובמאמץ הומניטרי מורכב תחת אש עצימה.
מהר מאוד גילה חמדאן כי המרחק בין הסיוע ההומניטרי לבין הצלחת המבצע הצבאי קצר מכפי שנדמה. הוא הבין שבלעדי פעילות המתפ"ש, הלגיטימציה הבינלאומית להמשך התמרון הקרקעי עלולה להתפורר, וכי דווקא העבודה הסיזיפית מאחורי הקלעים היא זו שבונה את התשתית המדינית ואת הערוצים שעשויים לקדם עסקה לשחרור חטופים.
חיסולו של חסן נסראללה
"למה הגעתי לתפקיד הזה? כי תמיד חיפשתי משהו שונה. אני אוהב אתגרים", מחייך אל"ם חמדאן. אולם נראה שגם הוא לא העריך עד כמה מורכב יהיה האתגר: הוא הגיע ממערכת צבאית סדורה של פקודות ומנגנונים, וצנח ישירות לזירה שבה עיקר הפעילות מתבצע מול אזרחים, ארגונים בינלאומיים ודיפלומטים.
במחלקה האזרחית במתפ"ש, מנהל חמדאן שתי זרועות עיקריות המשלימות זו את זו: קשרי חוץ ותכנון אזרחי. "הייתי צריך ללמוד את השפה של הקהילה הבינלאומית והדיפלומטים בזמן אפס", הוא מסביר, "בניגוד לצבא, כאן אי אפשר לתת פקודות לארגוני סיוע. הכל בנוי על קשרי אמון שחייבים להיבנות תחת אש".
זרוע התכנון היא מה שחמדאן מכנה "היהלום שביד". כאן מתנהלת הערכת המצב ההומניטרית ברמת המיקרו: החל מחישוב הקלוריות הנכנסות בכל יום, דרך מספר המיטות הפנויות בבתי החולים, ועד למלאי המדויק של ציוד רפואי ותרופות. "הצד השני בונה נרטיב משלו, אבל אי אפשר להתווכח לאורך זמן עם עובדות", הוא קובע בנחרצות.
הערך המוסף של חמדאן טמון בראייה המבצעית שלו. "אני יודע מה מרגיש מ"פ טנקים או מג"ד שמתמרן בשטח רגיש", הוא אומר. "אם לא ננגיש להם את החשיבות של מבנה רגיש או של קו מים שהוקם במימון איחוד האמירויות, הם עלולים לירות על האזור בטעות".
בין ינואר למרץ, המשימה הייתה ברורה ודרמטית: הכנסת 4,200 משאיות מזון כחלק מיישום הסכם החטופים. בחמ"ל המיוחד שהוקם במחלקה ישבו נציגי המתווכות (למעט הקטארים), כדי לראות במו עיניהם את הסיוע העובר לרצועת עזה.
"זה נשמע פשוט, אבל כשחמאס טען שמשאיות לא נכנסות, היינו חייבים להוכיח אחרת", מסביר חמדאן. "הקמנו חמ"ל ששידר שקיפות מלאה לעולם: הכל פתוח, בואו ותראו".
כשהמשא ומתן התפוצץ במרץ 2025, נכנסה המערכת המדינית למצב של "חישוב מסלול מחדש". הדרג המדיני עצר את הסיוע עד מאי 2025, על בסיס נתונים שהראו כי המחסנים ברצועה מלאים. חמדאן ואנשיו ירדו לרזולוציות הקטנות ביותר; על בסיס חישוב קלורי קיים ברצועה (2,100 קלוריות לאדם ביום לפי הדין הבינלאומי) ותוספת למניעת סטיית נתונים, הם קבעו כי ניתן יהיה למנוע כניסת משאיות למשך 80 יום.
שיא הפעילות הגיע ביוזמה של מתאם פעולות הממשלה, האלוף רסאן עליאן, יחד עם חמדאן: פיתוח מנגנוני חלוקת מזון ישירים לציבור הפלסטיני, עוקפי חמאס. הרעיונות הללו, שנולדו במחלקה האזרחית תחת הכינוי "מאפשרים", היוו את התשתית למבצע "מרכבות גדעון ב'". בסופו של דבר, במבט לאחור, המאמץ ההומניטרי המדויק הזה לא היה רק עניין של מזון ותרופות - הוא היה הבסיס המבצעי והמדיני שיצר את התנאים להשבת כל החטופים הביתה.
"התעקשנו, ובסוף זה הצליח"
"הראייה שלנו היא אורכית ורוחבית כאחד. לפי שיטת הפיקוד של האלוף עליאן, אין בינינו כל נתק; אני נמצא אצלו מדי יום", מספר אל"ם חמדאן. "בתפקיד הזה אתה ניצב מול כולם - סגן הרמטכ"ל, הרמטכ"ל ושר הביטחון - ונדרש להתמודד עם טענות שקריות כמו נרטיב ה'הרעבה', שפוגע בנו אנושות בזירת הלגיטימציה".
בצה"ל ובדרג המדיני העמיקה ההבנה כי אין מנוס מיציאה למבצע צבאי נוסף, "מרכבות גדעון ב'", במטרה לכפות על חמאס חזרה למשא ומתן ולהציל חטופים שחייהם בסכנה. אחת המשימות המאתגרות ביותר הייתה בניית תוכנית להנעת 900,000 פלסטינים מצפון ומרכז הרצועה לעבר אזור המואסי שבדרום; זאת כדי לאפשר לכוחות צה"ל לתמרן לליבת העיר עזה, לכבוש שטח, לחסל מחבלים ולהשמיד תשתיות טרור.
"לא כולם האמינו שנצליח - לא בקהילה הבינלאומית ואפילו לא בתוך ישראל", נזכר חמדאן. "התפקיד שלנו היה לא רק לתכנן, אלא לבנות תשתית מתאימה שתקלוט מאות אלפי אנשים ותניע אותם לעבור, וכל זאת בזמן שהעולם כולו - מהאו"ם, דרך ארגוני זכויות אדם ועד מנהיגים בארה"ב - דרש לסיים את המלחמה".
לדבריו, המפתח היה מסע שכנוע מקצועי ויסודי של ענף קשרי החוץ במחלקה: "הצלחנו לשכנע את המתנגדים לא רק להאמין בתוכנית, אלא ממש לבנות בתי חולים, תשתיות ומחסני סיוע בדרום הרצועה. זה קרה במקביל לשיח אינטנסיבי בהובלת האלוף עליאן על לוגיסטיקה מורכבת - איך להעביר חולים מונשמים ואינקובטורים לדרום. קבענו מראש את התנאים ההכרחיים לביצוע, ובהערכת המצב האחרונה, כשהמתאם אישר שכל ההכנות הושלמו, הפעולה יצאה לדרך. התעקשנו - ובסוף זה הצליח".
תחילת הפעולה התמקדה בהעברת מסרים לאוכלוסייה ובחלוקת כרוזים. בשלב השלישי, כוחות צבא בשילוב ארגונים בינלאומיים סייעו בהנעת האוכלוסייה, ואז החלו מאות אלפים לעבור דרומה - שם המתינו להם תשתיות, מזון, מים, אוהלים, וגורמי רפואה בבתי חולים ובמרפאות שדה.
"איך זה קרה בפועל? אתן דוגמה: לפי הדין הבינלאומי, נדרשים 7.5 ליטר מים לאדם ביום. פעלנו יחד עם מת"ק עזה כדי להבטיח שלא רק שיהיה מספיק מים, אלא אף מעבר למה שמחייב הדין", מסביר ראש המחלקה האזרחית. "מצאתי את עצמי פועל להעברת קווי מים לאזור - חלקם חדשים וחלקם לתיקון תשתיות קיימות. רתמנו למשימה את איחוד האמירויות ולאחר מכן את מצרים, כדי שהמים יזרמו עד לעיר האוהלים במואסי שבדרום הרצועה. כך פעלנו גם בתחומי המזון והרפואה. זה אתגר עצום, אבל כשיש גוף תכנון שמכיר את הפרטים ברזולוציה כזו, ידענו למשל שבמשך 80 יום לא יהיה מחסור במזון".
לצד המורכבות הלוגיסטית, ניצבו אתגרים מול מפקדים בשטח, שלא תמיד ראו בעין יפה את הפעילות ההומניטרית המתקיימת תוך כדי לחימה עצימה מול אויב אכזרי.
"הרבה חברים שלי נפלו בשבעה באוקטובר, ביניהם מפקדים בכירים שהייתי צמוד אליהם, כמו אל"מ רועי לוי ואל"מ אחסן דקסה זכרם לברכה", משתף חמדאן. "ופתאום אני, שהייתי תמיד בצד הלוחם, צריך לנהל הכנסת סיוע הומניטרי לעזה. אני מבין את המפקדים - בראש שלהם לעמוד במשימה ולהרוג מחבלים, לא להכניס שיירות סיוע. אני לא שוכח לרגע שחמאס רצח, אנס ועשה דברים נוראים, אבל דווקא מהמקום שלי כקצין לוחם, עברתי אינספור שיחות ונוהלי קרב מול מפקדים בכל הרמות כדי להסביר למה זה חשוב ומה זה מאפשר. זה מה שיצר את התנאים שאפשרו את הצלחת מבצע 'מרכבות גדעון ב'".
שיא המאמץ, לדבריו, התבטא במשימות רגישות כמו פינוי חולים מונשמים ופגים, אך גם בהתמודדות עם הפער שבין המציאות בשטח לבין השיח העולמי: "יש אירועים מוזרים - אתה עובד מול גורם מסוים, ואחר כך הוא מצייץ דברים הפוכים כדי לשרת נרטיב משלו, למרות שהוא יודע שזה לא נכון. בסיטואציות כאלה אני בוחר את המלחמות שלי; יש לי משימה לבצע, וזה הדבר היחיד שחשוב לי באותו הרגע".
בתחילה היו התחושות מעורבות; גורמים בארגוני סיוע בינלאומיים שקיבלו עזרה ותיאמו פעילות מול מתפ"ש, נהגו לצייץ שקרים ברשת X (טוויטר) ולהתבטא נגד היחידה בתקשורת.
"בסוף, מה שקובע זו התוצאה בקצה - אם רתמתי את הארגון למשימה או לא, ולא מה שנכתב בתקשורת", מבהיר חמדאן. "היו רגעים של ביקורת, ואז אמרתי להם שגם אם חמאס לקח לעצמו והמחסנים שלו מלאים, יש מספיק לכולם כי הכנסנו כמויות גדולות מהנדרש. קראנו לזה 'סטיות תקן': בעוד שהדין הבינלאומי דורש 2,100 קלוריות לאדם ביום, אנחנו העברנו 2,750 קלוריות ואישרנו הצנחות מזון מהאוויר. אני אומר באחריות: לא הייתה הרעבה. זה היה קמפיין של חמאס, ומה שהיה חסר לנו זו הסברה אגרסיבית יותר".
אתגרי מתפ"ש לא פסקו עם תחילת התמרון הקרקעי; תוך כדי קרבות עזים, היה צורך להוציא לפועל "מבצעים הומניטריים" מורכבים: העברת דלק לבתי חולים, תיקון תשתיות שנפגעו ואספקת מזון תחת אש.
"אומר לך משהו שלא דיברתי עליו עד עכשיו", הוא מגלה. "הצלחנו לשכנע את הדרג המדיני והמטכ"ל בתוכנית להנעת האוכלוסייה, אפילו מול העולם. בשלב מסוים חששתי ששכנענו 'יותר מדי' וכולם התחילו לדבר על היכולת הזו, מה שהגביר את הלחץ עלינו. הצלחנו להפוך את הקערה בניגוד למאמצי חמאס למנוע מהאוכלוסייה לנוע דרומה באיומים ובירי, והיינו צריכים לדאוג שהיא תישאר הפוכה. מתפ"ש הייתה חתומה על כל מבצע הומניטרי, כשבראש שלי דבר אחד: כל החטופים, כל הזמן. המשימה שלנו הייתה להחזיר אותם ולהכריע את חמאס".
לקראת עסקת החטופים בינואר 2025, הצטרף אל"מ חמדאן למתאם פעולות הממשלה לטיסה גורלית למצרים כדי לתאם את פרטי ההסכם מול המתווכים. "פתאום אתה מבין לעומק למה כל מה שעשינו במלחמה היה כל כך חשוב", הוא משחזר. "התפקיד שלי היה להוכיח שהמצב ההומניטרי בעזה יציב, כדי לאפשר את ההתקדמות במו"מ. זו הייתה סגירת מעגל - הניצחון שלי היה הרגע שבו העסקה נסגרה ויצאה אל הפועל. זו תעודת ניצחון לכל חיילי מתפ"ש".
הראיון מסתיים בזיכרון מהטיסה ההיסטורית של האלוף עליאן ומתאם השבויים והנעדרים ניצן אלון למצרים. "כשהמתאם חזר ועדכן אותנו בפרטי העסקה להחזרת כולם הביתה, ההתרגשות הייתה בשיאה", מסכם חמדאן. "אבל אז הוא אמר לנו: 'המלחמה של מתפ"ש רק מתחילה. אנחנו לא הולכים לנוח, להפך - אנחנו אחראים ליישם את ההסכם. כשהתותחים רועמים אנחנו שותפים למאמץ הלחימה. כשהם שוקטים - העבודה שלנו מתעצמת".