מאז יוני 23', חודשים ארוכים לפני שפרשת התביעה בתיקי נתניהו הסתיימה, הפרקליטות מנהלת את תיק 4000 עם חתיכת פציעה ברגל, זאת לאחר שהשופטים הציעו לה לסגת מסעיף השוחד בתיק. זה קרה עוד לפני שהם סיימו לשמוע את כל עדי התביעה, עוד לפני ששמעו את החקירה הנגדית של נתניהו, שכידוע זה הכלי החשוב ביותר לבירור האמת במשפט פלילי. לך תנסה עכשיו לשכנע שלושה שופטים שצריך להרשיע את נתניהו בסעיף שוחד, כשהם כבר הגיעו למסקנה בשלב כה מוקדם במשפט, שאין לסעיף הזה שום סיכוי. ובכל זאת, התובעת יהודית תירוש, שמאמינה לחלוטין בסעיף השוחד בתיק, לא הרפתה, סיימה את פרשת התביעה, וכיום היא נמצאת בעיצומה של החקירה הנגדית של נתניהו.
הח"מ כבר הביע דעתו לפני תחילת המשפט כי הסיכוי להרשעה בסעיף השוחד נמוך מאוד, עד לא קיים. נכון, החקירה הנגדית של תירוש חשפה אין סוף שקרים של נתניהו, חצאי אמיתות, העלמת מידע, הביכה אותו באין סוף סתירות בין דברים שאמר בחקירה, בעדות הראשית, ועכשיו בחקירה הנגדית.
הנה רק אתמול הביכה תירוש את נתניהו כששאלה אותו אם ידע שרעייתו מדברת עם איריס אלוביץ'. "ידעת שרעייתך מתלוננת בפני איריס על הסיקור בוואלה?", שאלה. "לא, לא ידעתי על תוכן השיחות, גם לא עסקתי בכך". יש חשיבות לסוגיה הזאת, שכן נתניהו טוען שלחלק גדול מהמקרים שמופיעים בנספח לכתב האישום הוא לא היה מודע, ושאם נעשו על ידי רעייתו לא היה לו קשר לעניין. "אבל בפגישות משותפות בנוכחותך", הקשתה תירוש. "היא היתה מתלוננת בפני איריס על הסיקור". "לא נכון", נפל נתניהו בפח בקלות. "כבר העדתי שהן ישבו בצד אחד, ואנחנו בצד השני". בתגובה הקריאה תירוש את מה שאמר נתניהו בעצמו בחקירת המשטרה: "אני כן זוכר שרעייתי אמרה להם, אתם לא בסדר, אז תעשו ככה, תעשו ככה. תשנו כל מיני דברים, תשנו את הקו". תשובתו המגומגמת של נתניהו לחשיפת השקר שלו, היתה: "נו, לשנות את הקו...". "איך זה מסתדר עם זה שהרגע אמרת שלא שמעת, ופה אתה אומר שהיא ביקשה?", שאלה תירוש. "לגבי שינוי הקו זה ברור", השיב נתניהו.
כאמור, זו רק דוגמה אחת מני רבות לחשיפת שקרים וסתירות של נתניהו, ועדיין הקושי האינהרנטי בתיק הוא שאין כל ראיה ישירה פוזטיבית למודעות של נתניהו ליחסי התן והקח, כלומר לכריכה בין המתת לתמורה. נכון שהמשפט הפלילי לא מחייב ראיה כזאת, ואפשר להכריע בכל תיק על סמך ראיות נסיבתיות, ובתיק הזה יש אין סוף כאלה, ועדיין, מה הסיכוי שהרשעה כזאת בסעיף כזה, בנושא כה מורכב כמו סיקור עיתונאי, תתרחש דווקא בתיק הזה, עם האווירה הציבורית הקיימת, ובעיקר עם השופטים הללו שכבר הביעו דעתם על הסעיף.
אלא שבתיק 4000, למי שלא זוכר, יש עוד סעיף - מרמה והפרת אמונים, וזאת בנוסף לשני סעיפי הפרת האמונים בתיקים 1000 ו-2000. מי שמקל ראש בסעיף הזה, כנראה לא מודע לכך שפוליטיקאים רבים, בהם ראש ממשלה לשעבר, נשלחו בגינו לכלא.
אתמול הגיעה התובעת תירוש לעיסוק בסעיף הפרת האמונים בתיק, וכאן חלה התפתחות מעניינת. נתניהו, כפי שתיארתי כאן פעמים רבות, לא באמת מעיד במשפטו; כלומר, הוא מעיד, אבל לא ממש מספר סיפור, בטח לא בחקירה הנגדית. הוא מעדיף לחזור על מנטרות, לפטור שאלות ב"אני לא זוכר", "לא התעסקתי בקשקושים הללו", וכו'. בעוד שקו ההגנה הזה נראה די אפקטיבי מבחינת השוחד, שכן בהיעדר ראיית זהב לפרקליטות בעניין היסוד הנפשי ליחסי תן וקח, כל שנתניהו צריך לעשות הוא לא ליפול בבורות שטומנת לו החקירה הנגדית, גם אם משמעות הדבר היא לחזור על אותו משפט מיליון פעם ("לא היתה היענות חריגה, אלא עוינות חריגה"), הרי שקו ההגנה הזה ממש לא אפקטיבי בהתמודדות עם סעיף הפרת האמונים.
וזהו ההסבר: סעיף הפרת אמונים בהקשר שלנו עוסק בניגוד העניינים שנתניהו היה מצוי בו בעת שדן בסוגיות הרגולטריות באופן שהלכה למעשה העשיר את חשבון הבנק של אלוביץ' במאות מיליוני שקלים. כאן הפרקליטות לא צריכה להוכיח פעולה של תן וקח, אלא שעצם המצב שבו פעל נתניהו, הוא מצב של ניגוד עניינים. על פי הפסיקה, הימצאות של אדם בניגוד עניינים לא מספיקה להרשעה בהפרת אמונים, אלא יש צורך בפן מחמיר. לטעמי, כבר ביום הדיונים הראשון, התובעת תירוש הצליחה להוכיח התנהגות כזאת.
בשבועות האחרונים, כדי להרחיק את עצמו כמה שיותר מטענות על קבלת שוחד, סיפר נתניהו על הפעולות שכן עשה בתוך וואלה, שלטעמו לגיטימיות לחלוטין; למשל, עיסוק אישי בסיקור המדיני, הורדת כתבות בעניין פרשת מני נפתלי ומעון ראש הממשלה, דרדור כתבות, איוש משרות בוואלה, הפיכת האתר לימני יותר ("בשל הרצון לגוון דעות"), ואפילו ניסיון לשכנע את אלוביץ' למכור את האתר לאחד ממיליארדי שלומו של נתניהו. כל הדברים הללו לא הוטחו בנתניהו, אלא להיפך, הוא הטיח בתובעת.
אתמול לקחה התובעת את כל המעשים הללו, שנתניהו בעצמו העיד עליהם, וזרקה עליו אותם בחזרה. העניין הוא פשוט, גם אם כל פעולה כזאת של נתניהו היא חוקית כשלעצמה, היא הופכת להיות לא חוקית כשהיא נעשית במקביל לפעילות של נתניהו שבפועל מעשירה את אלוביץ' במאות מיליוני שקלים (בצדק או שלא, זה לא משנה). את המצב הזה היה נתניהו צריך לשקף בזמן אמת לאלה שבדקו את ניגוד העניינים שלו, והוא נמנע מלעשות זאת.
לאחר פרסום הכתבה של גידי וייץ ב-2015 על הקשר בין הסיקור בוואלה לאינטרסים של אלוביץ' מול נתניהו, פנה אל ראש הממשלה עו"ד דני חורין מהלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה, ושאל אותו על קשריו עם אלוביץ'. התשובה של נתניהו היתה כי בינו לבין אלוביץ' יש קשרים ידידותיים זה עשרים שנה, ושהוא נפגש איתו באירועים חברתיים. התובעת תירוש שאלה את נתניהו מדוע לא סיפר לחורין על ההתערבות האינטנסיבית באתר (המקרים שעליהם העיד בעצמו במשפט). נתניהו שב והסביר שלא נשאל על כך. בוודאי, השיבה לו תירוש, לא נשאלת על כך משום שאותו חורין לא ידע על כך, השאלה היא מדוע לא חשפת בפני הבודק את ניגודי העניינים שלך?
"החובה על גילוי ומניעת ניגוד עניינים מוטלת על כתפיו של נבחר הציבור, ראש הממשלה יודע את זה, הוא לא טירון בפוליטיקה", הסבירה תירוש בבית המשפט. נתניהו הסתבך. "הכתבה היתה מונחת שם", הוא הסביר. כלומר, לא הסתיר כלום, הרי בשל הכתבה של וייץ נערך הבירור. אדרבה, הקשתה תירוש, אם היתה שם, אז היית צריך לפרט, ואתה דיברת רק על ה"חברות, ידידות". ואז נתניהו ניסה לומר את ההיפך, "אבל הכתבה הזאת היתה אוויר", אמר. "אפילו אותם (את הבודקים) היא לא עניינה". אז רגע, אם היא לא עניינה את שומרי הסף, מדוע היה חשוב לנתניהו לציין שהיא היתה מונחת שם בחדר לרווחה? איך אפשר לתאר את אותה סיטואציה פעם כ"הפיל שבחדר", ופעם כ"האוויר שבחדר". רק נתניהו מסוגל לזה. זה היה עקום, משעשע, ומאוד לא משכנע.
נתניהו טען שגם בהמשך הבירור, בלג השני, במסגרת הדיון במשרד המשפטים, הוא רק נשאל על החברות ("במשך 20 שנה יחסים חבריים"), ואז תירוש הטיחה בפניו שוב, שהוא היה יכול להישאל, רק על סמך מה שהוא הציג בעצמו, ובשום שלב הוא לא תיאר את ההתעסקות שלו ב"וואלה".
ההתפתחות השלישית באותה בדיקה לפני כעשור היתה שהיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה אז, שלומית פרגו ברנע, ביקשה להיפגש עם נתניהו. את גרסתו תיארה בכתב ידה כך: "מכיר אותו 20 שנה, לא זוכר מאיזה נסיבות...כל המפגשים באירועים חברתיים, הוא רעייתו ומכרים נוספים. נפגש איתו כפי שנפגש עם ראשי מדיה אחרים, ערוץ 2, ישראל היום, מעריב, לא יגבילו אותי.. חברים".
זה הזמן לעצור שניה ולהביט בדרכים השונות שבהן מגדיר נתניהו את מערכת היחסים שלו עם אלוביץ. פעם הם "חברים", פעם הם ב"קשרי ידידות", פעם הם "נפגשים באירועים חברתיים", וכו'. "מר נתניהו", שאלה תירוש, "למה כל פעם התשובה שלך קצת משתנה"? נתניהו חמק.
נתניהו סיפר כי פנה לעו"ד דוד שמרון בעניין ניגוד העניינים, אך תירוש הטיחה בו כי גם בפניו לא גילה את טיב יחסיו עם אלוביץ'. היא ציטטה את שמרון שאמר בעדותו: "אילו מר נתניהו היה מספר לי בקשר לחוות הדעת שיש לו קשר הדוק עם מר אלוביץ', שהוא ביקש מאלוביץ' ומקבל מאלוביץ', אז הייתי חושב אם זה היה משנה את הדברים. אני מניח שהייתי מציין את זה בתשתית העובדתית". ובכן, היום אנחנו יודעים שנתניהו אכן ביקש לא מעט מאלוביץ', גם לגרסתו.
המשפט המביך של השופט, והשיא של היום
והנה לכם עוד פן מחמיר שבא אתמול לידי ביטוי. תירוש הטיחה בנתניהו את גרסת פילבר לפיה בתקופה שבה נבדק ניגוד העניינים, שאל נתניהו את רעייתו אם היא עדיין מתכתבת עם איריס אלוביץ'. היא השיבה שמחקה את ההודעות, ונתניהו הגיב: "בסדר גמור". "אתה זוכר את זה"? שאלה תירוש. "אני לא זוכר כזה דבר, אני לא חושב שהוא בכלל היה, זה גם לא הגיוני, טכנולוגית אני מכיר שזה לא עוזר אם אתה מוחק, צריך את הברזלים". (כלומר את המכשירים עצמם).
תירוש הטיחה בנתניהו שאת גרסת ה"ברזלים" הוא לא אמר בחקירתו, אלא רק בעדותו, לאחר שהכינו אותו לעדות, ועל כך השיב נתניהו: "את הדברים האלה אני יודע כי אני ראש ממשלת ישראל כבר 20 שנה. אני יודע עוד דברים על אמצעים טכנולוגיים. אני אגיד לך עוד משהו...וטוב אני לא אגיד...".
בשלב זה השופט ברעם נפל בקסמו של ראש הממשלה היודע כל, ואמר את המשפט המביך, הבלתי נתפש, הבא: "גב' תירוש, על כל הנושא הזה של הברזלים והאמצעים הטכנולוגיים ראש הממשלה יודע. בכל זאת, זה לא עד רגיל, זה עד שיודע כמה דברים". וואו. התרפסות כזאת מצד שופט לנאשם, במהלך משפט מתנהל, לא ראיתי בכל 25 השנים שאני במקצוע. מעבר לעובדה שמדובר בקשקוש, שכן הניסיון מוכיח שדווקא הבקיאים, המקצועיים והמנוסים ביותר נופלים בדיוק במקומות שבהם הם אמורים לשלוט (תשאלו במח"ש שחוקרים את החוקרים), ממתי שופט בכזאת קלות מאמץ טענת נאשם שניה לאחר שהציג אותה, תהיה הגיונית ככל שתהיה (וכאמור, היא לא הגיונית כלל וכלל). פניהם הנבוכים של שני חבריו להרכב של ברעם אמרו הכל.
אבל השיא של היום הזה היה ללא ספק הרגע שבו נתניהו שב והתייחס לאותו עניין שגילה במהלך המשפט - האפשרות שעד המדינה ניר חפץ שירת גם את האינטרסים של אלוביץ' בתקופת האישומים, ולא רק את שלו. "אסור שדובר ראש הממשלה ישרת אינטרסים זרים. אם הוא מתקרב לנושא הרגלוציה צריך להעיף אותו", אמר נתניהו בנחרצות. תירוש חיזקה אותו, והוסיפה שהדברים נשמעים לה הגיוניים. רק שנתניהו שכח (תירוש לא שכחה גם אם לא קראה לילד בשמו), שאמר בדיוק את ההיפך על פרשה שנחקרת ממש בימים אלה. כשנשאל בעדותו בפרשת קאטרגייט אם ידע שדוברים אצלו בלשכה עובדים עבור קטאר, השיב: "לא ידעתי שיועצים בלשכה עובדים עובר קטאר, אבל אין בזה שום פסול". במילים אחרות, לעבוד עבור אלוביץ' מתוך הלשכה, זה מזעזע, צריך להעיף מי שעושה דבר כזה, אבל לעבוד עבור מדינה תומכת חמאס מתוך לשכת ראש ממשלה? זה בסדר.
מה מוכיחה האנקדוטה המשפטית הזאת במשפט נתניהו? מסתבר שנתניהו מתייחס ברצינות רבה לסוגיית ניגוד העניינים בתוך לשכתו. אם חפץ היה צריך לעוף כי יש לו שיתוף פעולה עסקי כלשהו עם אלוביץ'; האם אין כאן בן בנו של קל וחומר, שראש ממשלה שחותם על מהלך רגולטורי ששווה מאות מיליונים, ידווח על כל הפעילות שהוא עצמו העיד עליה במשפטו - מהלכים ישירים מול אלוביץ' כדי שייטיב עמו באתר שבבעלותו?
אם כן, בעיטת הפתיחה בחקירה הנגדית על סעיף הפרת האמונים בתיק 4000, באמצעות הרגל הלא פצועה של הפרקליטות, היתה אפקטיבית, הולידה הרבה צחוק מלאכותי מצד נתניהו, אין סוף התנגדויות פתטיות של עמית חדד (שידע מראש שיידחו, אבל כנראה רצה לתת לנתניהו זמן לנשום ולקבל מהקוסמוס רעיונות לתשובות), וכן משפטים מגומגמים של הנאשם. לא פלא אם כן שהקואליציה מנסה לבטל את סעיף הפרת האמונים במשפט באמצעות חקיקה.