הבוקר (רביעי) התקיים מפגן תמיכה מול בית משפט השלום בתל אביב, לקראת דיון בבקשתה של שי-לי עטרי וינר להסרת צו איסור הפרסום משמו של מי שלטענתה אנס אותה באכזריות בשנת 2011. את הבקשה הגישה עטרי וינר יחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. לטענתן, צו איסור הפרסום ניתן באופן חריג, מבלי שהוצגה ראיה ממשית המצדיקה את החיסיון, וזאת אף שלדבריה של עטרי וינר נפגעות נוספות פנו אליה וסיפרו כי גם בהן פגע אותו אדם. בית המשפט יכריע בעוד 10 ימים אם להסיר את צו איסור הפרסום.
מהאיגוד נמסר כי לפני כשלוש וחצי שנים הגישה עטרי וינר תלונה למשטרה, שבעקבותיה נפתח תיק החקירה מחדש, אך שמו של החשוד נותר חסוי. מנכ"לית האיגוד, אורית סוליציאנו, אמרה טרם הדיון: "צו איסור הפרסום שהוצא על שמו של האנס של שי-לי הוא מתן פרס לאנס. עיקרון פומביות הדיון הופר ללא כל סיבה, ואנו קוראות לבית המשפט לבטל את החיסיון שניתן למי שפגע בה".
שי-לי מסרה בתום הדיון: "חווית השתקה לנפגעת תקיפה מינית מרגישה כמו אונס שני. לא רק שהאנס לקח ממך את הגוף. הוא גם לוקח ממך את קולך. ואומנם איבדתי את הכל בשביעי לעשירי. איבדתי את יהב בעלי. איבדתי את הבית שלי שנשרף ועוד 64 חברים מקיבוץ כפר עזה. אבל שני דברים כן נשארו לי. הבת שלי והקול לי. ואני כאן היום מבקשת ממכם לא לאפשר למי שאנס אותי להשתיק אותי יותר. בטח לא לאנס שפועל בדרכי מרמה ובריונות ולא מפחד לשלוח מתחזה שישקר גם אל מול גוף כמו אוניברסיטת תל אביב".
"במהלך השנים פנו אלי ביוזמתן עוד שתי נפגעות נוספות שלו. אחת מהם גם הוזכרה בעימות ביננו. ומה הוא עשה אחרי שדרך החוקר הפרטי הוציא ממני את השם שלה? יום לפני שקיבלתי ממנו את המכתב ההשתקה הוא הלך ואיים עליה ברחוב. אבא שלי עליו השלום לימד אותי משהו חשוב. 'אם יש ברבור שחור אחד באגם, ואתה זה שראית אותו, אז תהיה בטוח שיש עוד כמה'. אם רק אלי פנו שתיים, מי יודע עוד כמה יש? הסרת צו איסור הפרסום היא הדרך היחידה להגיע לעוד נפגעות לפני שהוא ירדוף גם אותן. וזה אדם שלא בוחל באמצעים. אדם שהעז להחתים עם עורך דין את העדים המרכזיים בתיק בטרם אפילו נתנו עדות במשטרה. אדם שיש לו כסף לקחת כל עורך דין שרק ירצה".
"אני במשך השנים עשיתי הכל רק כדי להשתקם. עזבתי מקצוע שלם רק כדי להתרחק ממנו", המשיכה עטרי. "אבל משהוא בחר לעשות את המרמה הפלילית שביצע כלפי הגיעו מים עד נפש. הבנתי שהוא לא יעזוב אותי לעולם. הוא ינסה להשתיק אותי לנצח. אני מבקשת מכם לא לאפשר לו את זה. אני לא שקופה. הגוף שלי לא הפקר. לשמור על מוניטין של חשוד לא עומד לפני חקר האמת, זכות הציבור לדעת ומציאת נפגעות נוספות. ולמרות כל מה שקרה לי, אני עדיין מאמינה שיהיה פה צדק. ואני לא אאבד תקווה לא משנה מה יקרה לי. כי אני נלחמת לא רק בשבילי, אני נלחמת גם עבור הבת שלי שתוכל לגדול לעולם מוגן יותר מזה".
עטרי, ששרדה את הטבח בכפר עזה ב-7 באוקטובר, שחזרה ביום ראשון האחרון בעדות אמיצה בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה, שעסק בליווי ובמעטפת לנפגעות עבירות מין, כי הייתה קורבן לעבירה מינית: "באפריל 2011 עברתי אונס אלים בחניון דיירים מתחת לדירת שותפים בתל אביב", סיפרה בכאב בוועדה בראשות ח"כ מירב כהן. "שותף שלי מצא אותי מחוסרת הכרה, עם טייץ קרוע ושלולית שתן של עצמי. ערב לפני כן אני זוכרת שעבדתי בבר שכונתי. התיישבו שם מכרים מבית הספר 'רימון', וביניהם גם מי שאנס אותי", הוסיפה.
לדבריה, "אני זוכרת שהרמתי איתם לחיים, ומאותו רגע אני לא זוכרת כלום, חוץ מהאלימות שבוצעה בי. הפרטים לא עוזבים את הראש שלי. הוא נישק אותי בכניסה לבניין, לא הרגשתי את הרגליים, היה חשוך. זה מרגיש כאילו הגוף יודע שזה אלים, אבל הכול רדום. הרגשתי כלואה בתוך הגוף שלי. ממש רציתי שמישהו יבוא ויראה, אבל אף אחד לא בא. הגוף שלי היה כואב וחבול; השיניים שלי היו שבורות. אחרי כמה ימים התקשרתי לאנס ושאלתי: מה עשית לי. אני לא יכולה לציין את שמו, משום שקיים עליו צו איסור פרסום".
בריאיון לוואלה שיתפה עטרי: "אני כרגע נמצאת בשלב שבו אני לא מוכנה לאבד אמון במערכת המשפט, בפרקליטות ובמשטרה", אמרה. "אבל אני כן יכולה להגיד שחוויתי אונס שני בתוך ההליך המשטרתי. זה תהליך מבזה שנפגעי עבירה צריכים לעבור פה".
לדבריה, המפגש עם חומרי החקירה היה רגע מכריע. "איך שסגרו את התיק ביקשתי את חומרי החקירה. כשקיבלתי אותם והתחלתי לעבור עליהם, חשכו עיניי. הבנתי שמשהו לא תקין קרה פה", סיפרה. "אמרתי לעצמי שאני צריכה להתגבר על השבעה באוקטובר ועל מחבלי הנוחבה, אבל גם ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון כשגיליתי שהתיק נפתח מחדש".
חלק מרכזי במאבק של עטרי נוגע לצו איסור הפרסום על שמו של החשוד. לדבריה, מאז שנפתחה החקירה בשנת 2022 הוטל על שמו צו איסור פרסום, שלטענתה הפך לכלי השתקה. "צו איסור פרסום גורם לך להרגיש שנותנים לאנשים רישיון לאנוס", אמרה. "לא רק שסוגרים תיקים, גם נותנים להם אפשרות להשתיק אותנו באיומי תביעה. זה לא מרתיע אותם, וזה גורם לנשים לפחד לספר".