בפעם האחרונה ששמענו על "קרחון יום הדין" ( או בשמו הרשמי קרחון ת'ווייטס - Thwaites Glacier), למדנו על סופות תת-מימיות שממיסות אותו. אבל כעת, סדרה של גילויים חדשים מציירת תמונה מפחידה הרבה יותר: הקרחון, שגודלו כגודל בריטניה (או פי 8 משטחה של מדינת ישראל), פשוט מתפורר מבפנים בצורה מכנית ואלימה.
שני מחקרים חדשים שפורסמו לאחרונה מספקים את הראיות הברורות ביותר לכך שהקריסה של ת'ווייטס היא כנראה בלתי נמנעת, ושהיא מתרחשת מהר יותר ממה שחששנו.
"לולאת המשוב": הסדקים שמזינים את עצמם
צוות חוקרים מאוניברסיטת מניטובה בקנדה ניתח תמונות לוויין לאורך 20 שנה (2002-2022) וגילה תהליך מדאיג במדף הקרח המזרחי של הקרחון. מה שהתחיל כסדקים בודדים הפך לרשת ענפה של שברים. ב-2002, אורך הסדקים הכולל עמד על 165 ק"מ. ב-2021? המספר הזה זינק ל-336 ק"מ.
אבל הבעיה היא לא רק הכמות, אלא הדינמיקה. החוקרים זיהו "לולאת משוב" (Feedback Loop) הרסנית: הסדקים מחלישים את אחיזת הקרחון בקרקעית הים ---> זה גורם לקרחון לזרום מהר יותר לאוקיינוס ---> המהירות הגבוהה יוצרת עוד סדקים ---> וחוזר חלילה.
"הקרחון מאבד את החיבור שלו לנקודת העוגן בקרקעית הים", מסבירים החוקרים. ברגע שהחיבור הזה ינותק סופית, הקריסה תהיה מהירה ובלתי הפיכה.
רעידות אדמה בעוצמה של פצצה גרעינית
אם הסדקים השקטים לא מספיקים, מחקר נוסף שנערך באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה חושף כי הקרחון מייצר "רעש" משל עצמו. מדענים גילו מאות "רעידות אדמה קרחוניות" באנטארקטיקה, רובן המוחלט מרוכז סביב ת'ווייטס. הרעידות הללו לא נגרמות מתזוזת לוחות טקטוניים, אלא מגושי קרח עצומים שנשברים, מתהפכים ומתנגשים בקרחון האם בעוצמה אדירה.
ד"ר תאן-סון פאם, עורך המחקר, הסביר כי חלק מהרעידות הללו היו כה חזקות, עד שהן הושוו לגלי ההדף שנוצרים בניסויים הגרעיניים של צפון קוריאה. רוב הפעילות הסייסמית הזו נרשמה בדיוק בשנים שבהן זרימת הקרחון האיצה, מה שמאשש את הקשר הישיר בין ההתפרקות המכנית לקצב ההמסה.
עוד בנושא
מה הסיכוי ש"קרחון יום הדין" ההרסני יתמוטט? יש חדשות טובות וחדשות רעות
"קרחון יום הדין" על סף קריסה: הסופות הנסתרות שעלולות למחוק את ניו יורק
למה זה צריך להדאיג אתכם?
ת'ווייטס מכונה "קרחון יום הדין" לא בגלל שהוא סתם גדול, אלא בגלל התפקיד האסטרטגי שלו. הוא משמש כ"פקק" שמונע משאר הקרח במערב אנטארקטיקה לגלוש לים. אם הוא יקרוס, הוא לבדו יעלה את מפלס הים ב-65 סנטימטרים. אם הוא יגרור אחריו את שאר המדף, מדובר על עלייה של 3 מטרים.
המשמעות של עלייה כזו היא קטסטרופלית. מפות סימולציה של סוכנות NOAA האמריקאית מראות שבתרחיש כזה, חלקים נרחבים מפלורידה (כולל מיאמי) ייעלמו מתחת למים. גם לואיזיאנה, אזורי החוף של קליפורניה (סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס) וערי חוף ברחבי העולם יספגו מכה אנושה.
"ההיסטוריה מלמדת אותנו שזה כבר קרה", מזהירים החוקרים, ומציינים את מדף הקרח וורדי (Wordie Ice Shelf) שהתפרק בצורה דומה ונעלם כמעט לחלוטין עד סוף המאה ה-20. ההבדל הוא שהפעם, ההשלכות יהיו גלובליות.