ההכרזה של ישראל בסוף השבוע על הכרה בסומלילנד כמדינה עצמאית קשורה בעיר לביטחון במרחב הים האדום, מפרץ עדן ומיצרי באב אל-מנדב, נתיבי שיט קריטיים שנתונים לאיומים קבועים מצד החות'ים בתימן. על אף הפסקת האש הנוכחית, רבים מעריכים שחידוש המהלומות בין צה"ל לארגון הטרור הנתמך בידי איראן הוא רק עניין של זמן.
"זהו מרחב שחשיבותו האסטרטגית עבור ישראל גדלה באופן משמעותי מאז מתקפות החות'ים וההסלמה בזירה הימית", אמרה לוואלה! שירי פיין גרוסמן, לשעבר בכירה במל"ל וכיום מנכ"לית מכון יחסי אפריקה-ישראל וחברת פורום דבורה. "על רקע זה קיימים גם דיווחים והערכות על זיקות מתהדקות בין גורמים חות'יים לבין ארגוני ג'יהאד באזור, ובראשם אל-שבאב, מה שמחדד את הצורך בשיתופי פעולה ביטחוניים עם שחקנים יציבים ומתונים במרחב".
סומלילנד נתפסת כשותפה פוטנציאלית כזו, בין היתר משום שהיא כבר מקיימת שיתופי פעולה עם שחקניות אזוריות חשובות, ובראשן איחוד האמירויות הערביות. לדברי גרוסמן, ההכרה הישראלית עשויה להרחיב את מרחב שיתוף הפעולה עם האמירויות גם בהקשר זה, בתקופה שבה היחסים בין המדינות מצויים בשלב מורכב יותר מבעבר.
"במובן רחב יותר, המהלך משתלב בניסיון לשמר ולהמשיך את המומנטום האזורי שנוצר בעקבות הסכמי אברהם, ולתמוך בישויות מדיניות שמפגינות יציבות שלטונית ואלמנטים דמוקרטיים באזור רגיש", הסבירה.
היא ציינה שסומלילנד מנהלת מאמץ עקבי להשגת הכרה בינלאומית מאז שהכריזה על עצמאותה מסומליה ב-1991, ומאמץ זה התעצם בשנים האחרונות, במיוחד מול מדינות פרו-מערביות. במקביל, לאורך מספר שנים מתקיימים קשרים ומגעים שונים בין גורמים בסומלילנד לבין שחקנים בינלאומיים, כולל ישראל.
"ברקע לכך נרשמו גם ביקורים של בכירים אמריקנים, בהם גורמים מפיקוד אפריקה בצבא האמריקני, וכן התבטאויות פומביות מצד דמויות פוליטיות בארצות הברית, כגון הסנטור טד קרוז, שתמכו בבחינה מחודשת של היחס האמריקני לסומלילנד. כל אלה נתפסו כסימנים להתרחבות השיח הבינלאומי סביב הנושא, גם אם לא כהכרעה מדינית", אמרה.
אף שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ התייחס בביטול לאפשרות שוושינגטון תלך בעקבות ישראל, הממשל שלו לא גינה רשמית את ההכרה בסומלילנד.
"לא ידוע על התנגדות אמריקנית פומבית למהלך הישראלי, אך גם לא ברור אם היתה הסכמה או תמיכה אמריקנית בעיתוי שבו בוצעה ההכרה. ייתכן שהמהלך נעשה מתוך הבנה שוושינגטון עדיין מתלבטת בסוגיה, וייתכן שתעניק, או העניקה, הסכמה שבשתיקה", אמרה גרוסמן.
היא הוסיפה שיש גם מי שרואים במהלך חלק משיקולים רחבים יותר בזירה האסטרטגית והמדינית, ובהם הרצון להציב נושאים נוספים על סדר היום ביחסי ישראל-ארצות הברית, "בתקופה שבה קיימים פערים בין הצדדים בנושאים אזוריים אחרים, בהם סוגיות הנוגעות לעזה ולמעורבות שחקנים אזוריים".
אך ייתכן שההכרה בסומלילנד תוביל לתוצאות הפוכות מהרצוי. לדבריה, "ניתן לשרטט שני כיוונים מרכזיים: התרחיש הראשון הוא הצטרפות הדרגתית של מדינות נוספות למהלך, ובראשן ארצות הברית ואיחוד האמירויות. גם אתיופיה עשויה לראות במהלך אינטרס עקיף, נוכח רצונה ארוך השנים בגישה לים והדיונים שהתנהלו בעבר סביב שימוש בנמל ברברה".
התרחיש השני הוא תגובת נגד דיפלומטית מצד מחנה הכולל את טורקיה, קטאר ומצרים, שיפעלו הן מול וושינגטון כדי לעכב הכרה אמריקנית, והן בזירה האפריקנית, בעיקר דרך האיחוד האפריקני, במטרה לגייס מדינות נוספות להתנגד למהלך. "במצב כזה, קיים סיכון שההכרה לא תייצר את אפקט הדומינו המקווה ואף תכביד זמנית על מעמדה של סומלילנד ועל מרחב התמרון של ישראל", הדגישה.
עם זאת, "מבחינת ישראל החשיבות העליונה בקשרים עם סומלילנד לא תלויה בשאלת ההכרה או אי ההכרה של מדינות אחרות. השאלה המשמעותית היא האם שתי המדינות יוכלו לבנות ברית אסטרטגית בים האדום - שתכלול גם היבטים ביטחוניים וכלכליים הדוקים".