הסכסוך המתוקשר בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל משקף חילוקי דעות, אגו ושיקולים פוליטיים של שר הביטחון, נוסף לכך, הוא חושף היבט משמעותי ועמוק יותר הנוגע למהות תפקידו של שר הביטחון בישראל. בניגוד לרושם הקיים זה עשרות שנים, תפקיד שר הביטחון אינו כה חשוב. אומנם פוליטיקאים שואפים לכהן בתפקיד זה בשל מגוון סיבות לרבות הסטטוס, הכבוד, הזכות לדעת סודות מדינה ועוד, אולם עצם התפקיד אינו כה משמעותי.
תפקיד זה נמצא באופן קבוע בתוך "מלחציים" בין ראש הממשלה לבין הרמטכ"ל. מצד אחד, כל ראשי הממשלה בישראל קבעו כי כל נושא ביטחוני חשוב יידון ויאושר או על ידם או על ידי הממשלה, מצד שני, כבר בימיה הראשונים של המדינה נקבע כי האדם המוסמך לנהל את הצבא הוא הרמטכ"ל.
משמעות תפקיד הרמטכ"ל בישראל
בשנת 1976 חוקק חוק יסוד הצבא המורכב ממשפטים קצרים וחדים שעיקרם הוא שניים:
א. הצבא נתון למרות הממשלה.
ב. המפקד העליון בצבא הוא הרמטכ"ל.
בעוד המשפט הראשון מובן מאליו, שכן עקרונות אלו מתקיימים בכל מדינה דמוקרטית, המשפט השני דורש הסבר. משמעותו שאין מלבד אדם אחד המוסמך לתת הוראות בתוך הצבא - והוא הרמטכ"ל. יש ברשותו סמכות לחוקק את חוקי הצבא: חוקי מטכ"ל הנוגעים לכל תחומי החיים והפעילות של צה"ל. הרמטכ"ל קובע את הקצאת המשימות לגופים השונים בשגרה ובמלחמה והוא הגורם המנהל את המלחמה. כדי שהרמטכ"ל יוכל לממש ביעילות את אחריותו הכבדה נוצרה עם השנים מערכת שלפיה הרמטכ"ל מאציל סמכויות רחבות הן למפקדים שתחתיו והן לקציני המטה הבכירים. בניגוד לשר הביטחון, מתחת לרמטכ"ל פועל מבנה ארגוני רחב ומקצועי המאפשר את הפיקוד על הגוף החשוב והיקר ביותר במדינה.
דוגמאות למפקדים שתחתי הרמטכ"ל: מפקדי הפיקודים, מפקד חיל האוויר, מפקד חיל הים וכן הלאה.
דוגמאות לקציני המטה הבכירים: ראש אגף מבצעים, ראש אגף מודיעין וראש אגף תכנון.
תפקיד שר הביטחון על פי חוק
בחוק יסוד הצבא מצוינות שתי התייחסויות:
1. השר הממונה על הצבא הוא שר הביטחון.
2. הרמטכ"ל נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון.
במילים אחרות, שר הביטחון מייצג ביומיום את סמכות הממשלה מול הרמטכ"ל. למעשה, כל עוד שר הביטחון פועל כדי לוודא שהצבא ממלא את החלטות הממשלה, הוא ממלא את תפקידו. עם זאת, כאשר הוא מנסה להחליט בנושאים אסטרטגיים במקום הממשלה הוא חורג מסמכותו כלפי מעלה, וכאשר הוא מנסה להכתיב לרמטכ"ל כיצד לנהל את הצבא הוא חורג מסמכותו כלפי מטה.
מיזוג תפקידים
ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון הבין היטב את מציאות זו ולכן בחר להיות גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון. לכאורה הוא נטל על עצמו מחויבות נוספת על אחריותו כראש ממשלה, אך בעשייתו כן הוא איין את קיומו של דרג מיותר בין הצבא לבין הממשלה או לראש הממשלה. נוסף לכך, הוא חסך מריבות עם שר הביטחון שכן הוא היה שר הביטחון.
מחליפו הראשון של בן גוריון כראש ממשלה היה משה שרת. הוא שינה נוהג זה ומינה את פנחס לבון לשר הביטחון ומאז עסקו השניים בעיקר בריבים ביניהם. גם יצחק רבין וגם אהוד ברק הלכו בדרכו של בן גוריון וכיהנו גם כשרי ביטחון נוסף להיותם ראשי ממשלה. גם ראשי ממשלה אחרים כגון: אשכול, בגין ונתניהו כיהנו כשרי ביטחון ובד בבד היו ראשי ממשלה בחלק מהזמן. בכל אחת מהדוגמאות הללו לא הייתה פגיעה של ממש בביטחון המדינה. להיפך, נחסך לרמטכ"ל ולקציניו הבכירים זמן יקר בדיונים חסרי חשיבות עם שר הביטחון.
כך למשל, במהלך מלחמה הרמטכ"ל מקיים הערכת מצב כל יום אחר הצהריים. שרי הקבינט נוהגים לדרוש קבלת עדכון כמעט כל יום ואז מתרחש התהליך הזה: הרמטכ"ל דן במציאות הביטחונית ומקבל החלטות בזמן שבין ארבע לבין שש, הקבינט מתכנס בשעה תשע, שכן שר הביטחון עומד על קיום דיון נפרד בראשותו טרם דיון הקבינט, וכך מוצאים עצמם הרמטכ"ל וחלק חשוב מאלופי המטה הכללי עוסקים פעם אחר פעם באותם נושאים: בהערכת מצב יומית של הרמטכ"ל, בדיון שר הביטחון המתנהל אחר כך ובדיון קבינט העוקב אחריו.
אחריות מפקדים
כל אשר נכתב עד כה בנוגע לסמכויות הרמטכ"ל בתוך הצבא, נכון גם לגבי כל מפקד אחר ביחס לאחריותו וסמכותו בתוך יחידתו. לדוגמה: נניח שמפקד גדוד קיבל הוראה לשלוח את אחת מהפלוגות שלו למשימה מבצעית דחופה. מבין ארבע הפלוגות של הגדוד החליט המג"ד לשלוח את פלוגה ב'. אין אף אחד בצבא, לא המח"ט שהוא מפקדו של המג"ד ולא מפקד הפיקוד או הרמטכ"ל שיכולים לומר למג"ד את הציווי הבא: אל תשלח את פלוגה ב'. תשלח במקומה את פלוגה ג'. ואם המח"ט או מישהו בכיר אחר יתעקש וישאל את המג"ד: מדוע בחרת את פלוגה ב' ולא פלוגה אחרת? אזי המג"ד הסביר אמור לענות כך: אני המג"ד, אני אחראי ליחידה שלי ואיני חייב לשתף אותך בשיקולים שלי.
ישנה איפוא הבחנה חדה בין שני דברים: המפקדים של המג"ד מוסמכים כמובן לתת לו משימות, אך הם אינם מוסמכים להחליט במקומו כיצד לנהל את יחידתו.
כל אשר כתוב כאן איננו רק עניין של "נימוסים והליכות". אחריות בעלי תפקידים ובעקר של מפקדים הוא הדבר הכי חיוני לקיומו של צבא. תפקידו העיקרי, ואולי היחיד של הצבא הוא להילחם ולנצח במלחמה. מלחמה, כפי שאומרת הקלישאה היא "ממלכת אי הוודאות". תנאי הכרחי לתפקוד מוצלח בתנאי אי-ודאות, במצבים של משבר קשה או ערפל קרב היא הבנה של מפקדים שעליהם, ועליהם בלבד לממש את אחריותם במלואה, ואף לפעול מעבר לסמכויותיהם כאשר הנסיבות מחייבות, ובשום אופן לא פחות מכך.
אחת הסיבות העיקריות שמסבירות מה קרה ב-7 באוקטובר היא שחלה בצה"ל שחיקה רבה באותו עיקרון-על מקודש של לקיחת אחריות. לא מדובר על לקיחת אחריות לאחר המעשה אלא לקיחת אחריות בזמן המעשה.
3 דוגמאות
דוגמה ראשונה: בליל 6-7 באוקטובר 2023 הייתה תמונת המודיעין של מפקד אוגדת עזה זהה לזו של המפקדים שמעליו. מדוע הוא בכלל פנה למפקדו, מפקד פיקוד הדרום בשאלה מה לעשות? ומדוע מפקד פיקוד הדרום פנה בכלל לרמטכ"ל? הסמכות להעלות את רמת הכוננות בכוחות הכפופים למפקד כלשהו - מ"פ, מג"ד או מפקד אוגדה היא שלו, ושלו בלבד.
דוגמה שניה: הרמטכ"ל קבע בארבע בבוקר של ה-7.10 כי אין צורך לעשות דבר, ועוד קבע שאין לעשות פעולות שעלולות להתגלות על ידי האויב. כיצד זה שאיש באגף המבצעים - אלוף, תת אלוף, אל"מ או רז"ר תורן בדרגת סא"ל לא לקח אחריות והנחה לשפר במיידית את הכוננות בכל אותם תחומים שלא עלולים להתגלות על ידי האויב, למשל לשפר את הכוננות של מערך מסוקי הקרב?
דוגמה שלישית: טוען מפקד חיל האוויר, ובצדק שבמשך כל אותו הלילה איש לא שיתף אותו במידע המודיעיני ובהחלטות. אבל - יש מפקד חיל אוויר תורן, קצין בדרגת סא"ל או אל"מ שיושב פיזית בכיסא של מח"א בתא השליטה. מדוע הוא לא עשה דבר?
השחיקה שחלה בצה"ל בכל הקשור לעצמאות מפקדים ומימוש אחריותם עד מעבר לקצה, נובעת בראש ובראשונה מהתערבות מוגזמת של המערכת הפוליטית בהחלטות רמטכ"ל. התערבות זו, מלמעלה למטה חלחלה גם לתוך הצבא והיא אחד הגורמים העיקריים לכישלון ה-7 באוקטובר.
איני טוען שתפקיד שר הביטחון הוא בהכרח מיותר. התפקיד יכול להיות משמעותי אם וכאשר שר הביטחון באשר הוא יידע להתמקד בכמה נושאים מרכזיים. ראשית, לאתגר את הצבא בנוגע להנחות היסוד שלו. ניכר כמה היבט זה היה חסר ב-7.10.2023. דיון בהנחות יסוד או בקונספציות מחייב העמקה, חשיבה ביקורתית ומוכנות לקיים דיונים ארוכים. שנית, לעסוק בפעילות הלא צבאית של משרד הביטחון, שכן ניכר כי קיימת פעילות רבה כזו שמשאבים רבים מושקעים בה. אמנם אין הילה רבה בעיסוק ברכש, בבינוי, בטיפול במשפחות שכולות ובפצועי צה"ל וכדומה, אך נושאים אלו חשובים ויקרים למדי.
שלישית, לחנוך את הרמטכ"ל, לתמוך בו ואף לייעץ לו, אך מבלי לנסות לקרוע ממנו חלק מסמכויותיו על פי חוק.