הכותרת של האירוע פשוטה: הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, מינוי של נתניהו וכ"ץ, רוצה לחלץ את צה"ל מביצת שבעה באוקטובר, להתחיל בשיקום הצבא, להפיק לקחים מבצעיים ומודיעיניים, להתחיל לעבוד על תכנית רב שנתית וחשוב מכל אלה - להשלים תכנית שתמנע מצה"ל להיכשל שוב מול מתקפת פתע של אויבינו. תכנית כזו כבר מתגבשת. היא חיונית כדי למנוע חזרה של אותו בוקר שחור.
ומה רוצה ישראל כ"ץ? כל מה שרוצה הרמטכ"ל, רק הפוך. הוא רוצה שהרמטכ"ל וצה"ל ימשיכו לבוסס בביצת התחקירים שהושלמו או לא, הוא רוצה שהרמטכ"ל ימשיך להיות מושפל ונתון לאש צולבת, הוא רוצה להמשיך לעכב את תהליכי בניית הכוח והשיקום של צה"ל, הוא רוצה להמשיך לחמוק מאשמה, הרי הוא עצמו ישב בקבינט בשבעה בנובמבר ובממשלות שהובילו אליו, באמצעות הנצחת אשמת צה"ל.
כל זה, למרות שצה"ל הכיר באחריות, לקח על עצמו את האשמה, וכל מי שהיו בתפקידי מפתח בשבעה באוקטובר, אינם עוד. ישראל כ"ץ, לעומת זאת, חי, קיים ובועט. מבחינתו, צה"ל צריך לדמם עוד זמן רב, עד שישכחו את הדרג המדיני. מישהו צריך להגיד לכ"ץ שישכח מזה. לא ישכחו. כתם האסון יהיה מרוח על מצחו לעד. עכשיו, שיפסיק להשתולל במערכת הבטחון כמו פיל בחנות פורצלנים.
הוא היה גם "שר האוצר". זוכרים? ישראל כ"ץ השאיר את ישראל בתי תקציב מדינה בשנת הקורונה, מעשה שהביטוי "רשלנות פושעת" קטן עליו בעשרה מספרים. הוא עשה (גם) את זה במצוות הבוס הגדול, רק כדי למנוע את קיום הסכם הרוטציה. הוא השפיל והעליב את בכירי האוצר על בסיס יומי. הוא קרא לעצמו "הורדוס". הוא הסתובב במגוחכות אינסופית, הפך את עצמו ללעג וקלס וגרם נזק. עכשיו אנחנו מגלים שזה היה רק הפרומו למה שהוא מעולל במערכת הבטחון.
אלא שהפעם הוא מוצא מולו מישהו מסוג אחר. אייל זמיר לא מתכוון להרים ידיים, לא מתכוון לשים מפתחות, כן מתכוון להגן על צה"ל מפני רודפיו ולחלץ את העגלה מהבוץ. מי ששמעו את הרמטכ"ל בימים האחרונים סיפרו שהוא נחוש, רגוע, לא מוריד עיניים מהכדור, לא מתכוון לאף אחד להמשיך לייבש אותו או לגרור אותו בזפת ונוצות הלוך-חזור ברחבי העיר. ככל שאני יודע, זמיר לא מתדרך עתונאים בקולו, אבל הוא כן קיים בימים האחרונים שיחות עם פקודיו וגם עם לא מעט מחברי המעגל הקרוב אליו.
"לא רק צה"ל - גם דרג מדיני ורוח המפקד"
זוהי תמצית הדברים שהוא אומר בימים האחרונים לסובביו: אנחנו סיימנו עם התחקירים. 12 אלופי ותתי אלופים עבדו חודשים ארוכים על התחקירים, אני הנחתי מסמך עמוק ומפורט עם סיכום כל העובדות, תשעה עמודים ממנו גם פורסמו לציבור.
המסמך הזה הוא הבסיס לתכנית העבודה הרב שנתית קדימה. אנחנו חייבים להתקדם ולהתחיל בשיקום, אבל הם מנסים להטביע אותי שוב ושוב בבוץ של שבעה באוקטובר, עם תחקירים אינסופיים שיימשכו לנצח ועם דקירות והצלפות מכל הכיוונים, כדי שנמשיך לשקוע.
אני סיימתי עם זה. לא יגררו אותי לשם יותר. האחריות שלי היא שיקום הצבא והכנתו לאתגרים קשים מאוד בעתיד. אמרתי, התחקירים בוצעו, הלקחים מופקים, עכשיו צריך ועדת חקירה חיצונית שתבצע את החקירה העצמאית. צריך לחקור עוד גופים. זה לא רק צה"ל. יש שב"כ ויש מל"ל ויש דרג מדיני ויש רוח מפקד ויש הרבה מאוד דברים שרק חקירה עצמאית חיצונית תוכל לבדוק.
התחקירים שלנו היו מאוד מעמיקים ואיכותיים, הצוות שמיניתי מקצועי ומיומן ואף אחד לא הבדיל בין אדום לירוק לכחול ואף אחד לא הכניס פוליטיקה לצבא. המסמך המסכם שהכנתי כולל תכנית יסודית ומגובשת שתכין את צה"ל למלחמה בהפתעה. זה אירוע קיומי. אסור שהוא יקרה פעם נוספת וחייבים להתחיל להכין אותו כבר עכשיו.
תרבות הריצוי שלטה בצה"ל
זמיר דוחה את הרמזים לפיהם נייר הסיכום שלו נוגע בפוליטיקה. הדרג המדיני הוא חלק מהאירוע ולא צריך אותי בשביל זה, הוא אומר לסובביו, מה שקרה כאן הוא אירוע מערכתי, רב שנתי, מי שקורא את המסמך המסכם שלנו יודע שהיתה כאן "עריצות מודיעינית", שהיתה "תרבות ריצוי", שכולם שיבחו את כולם בתום כל סבב, שהיתה פגיעה בכוננויות, במקצועיות, בתפיסות בטחוניות. במסמך הסיכום שלנו יש ביקורת חסרת תקדים על מה שקרה בצבא, על מה שקרה במודיעין, אף אחד כאן לא התחמק משום דבר, אבל צה"ל לא לבד באירוע הזה וחייבים להקים ועדה חיצונית שתבצע את הבדיקה הכוללת.
זמיר לא אמר בקולו בשום הזדמנות שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית אבל בסיכום שהפיץ הוא הגיע למרחק הכי קצר בו היה מוועדה כזו: הוא דיבר על ועדת חקירה "כמו אחרי מלחמת יום כיפור". לדבריו, יכול להיות שזה מה שהדליק את כ"ץ פעם נוספת. מי שמכיר את זמיר יודע: האיש לא מבין גדול בפוליטיקה - ואם היה בוחר להכנס לפוליטיקה זה היה מהמרכז ימינה. הוא פשוט מבין את המצב, מבין את השבעה באוקטובר ומבין את הצורך החיוני, הדחוף, הקריטי, להשלים את החקירה עם גוף חיצוני בלתי תלוי.
זה הדבר היחיד, הוא אומר בשיחות בסוף השבוע, שיביא את הבדיקה הכוללת, שייכנס גם ליחסי הגומלין בין הדרג המדיני לצבאי, לקבינטים, למטה לבטחון לאומי, לתיאום בין צה"ל לשב"כ ושאר גופי הביטחון.
את עצירת המינויים בצה"ל בידי שר הבטחון הוא רואה בחומרה שאין למעלה ממנה. זה חמור ביותר, זה תוקע את הצבא, זה יכול להרחיק מצה"ל מפקדים מוכשרים, אבל זה לא ישבור אותו. הם מנסים לשבור אותי ואני לא מתכוון להישבר או להיכנע, או לוותר על העקרונות והערכים שחייבים לעמוד מול כל מי שמפקד על צה"ל, אומר זמיר. הוא שלח את הדו"ח המפורט שלו, לסיכום התחקירים, וגם את דו"ח ועדת סמי תורג'מן, לדרג המדיני.
הוא הוסיף מכתב קצר מטעמו לראש הממשלה, בו הביע תקווה ש"תעשו בדו"ח הזה שימוש ראוי". אבל התחקירים עצמם, הוא מדגיש, נעשו לבקשת הרמטכ"ל. הסידרה הראשונה לבקשת הרמטכ"ל הלוי, מקצה השיפורים לבקשתו. התחקירים האלה הם לשימוש הרמטכ"ל בלבד, הוא מדגיש. הוא הזמין אותם והוא מפיק מהם את הלקחים, כולל את הצעדים נגד מי שנמצאו אשמים. זו הפררוגטיבה שלו, ורק שלו.
הוא לא מתכוון להרוס את הצבא, הוא מתכוון להגן על הצבא ולתקן אותו. לתפיסתו, מה שקורה עכשיו מעכב את זה ומקדם דווקא את התהליך ההפוך. לא, רב אלוף אייל זמיר לא התרגש מביטול מינויו של אל"מ גילטמן. זה קצף על פני המים, אירוע איזוטרי שהשתלט על הכותרות. אלא שמבחינתו, הכותרת שונה וגדולה הרבה יותר: יש כאלה שמנסים להתחיל לשקם את צה"ל, ויש כאלה שמנסים להמשיך להטביע את צה"ל ולגרום לו להשאר חבול ומדמם. הוא יעשה כל מה שהוא יכול, במסגרת סמכויותיו ובמסגרת החוק, כדי להגן על הצבא ולאפשר לו להמשיך הלאה.