נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, מתח הערב (חמישי) ביקורת על שר המשפטים, יריב לוין, בכנס העמותה למשפט ציבורי בחיפה ואמר כי "להתנהלותו יש תכלית אחת ברורה, אשר עליה הוא הצהיר בעצמו: 'מה שבנו פה בעשרות שנים לוקח זמן לפרק, זה לא נגמר ביום אחד'".
לטענתו, "ההימנעות מקידום מינויים היא חלק מהניסיון לפגוע בעשייתה, בחוסנה ובעצמאותה של הרשות השופטת. המתקפה על מערכת המשפט, על השופטים ועל עובדי מערכת אכיפת החוק נמשכת במלוא עוזה".
הוא גם התייחס לעימותים שאירעו במהלך הדיון שעסק בעתירות נגד מינויו של השופט בדימוס יוסף בן חמו לליווי חקירת הפצ"רית. "התופעה של הפרעות והתפרעויות באולם בית המשפט, עד כדי שיבוש הדיון, היא חלק ממגמה מצערת ורחבה יותר שמתרחבת בשנים האחרונות - של דחיקת ביקורת עניינית לטובת השתלחויות נטולות רסן כלפי הרשות השופטת וכלפי נושאות ונושאי המשרה המכהנים בה. לעתים נדמה כי השיח המשפטי הענייני מצוי בסכנת הכחדה, ואת מקומו תפסה רדיפה פופוליסטית ומסוכנת אחר השופט עצמו".
נשיא העליון עמית המשיך: "לצערי, יש מי שמנצלים את המציאות הזו כדי לקדם שיח משתלח, שקרי ופוגעני כלפי השופטים עצמם. השיח הזה אינו מסתפק רק באלימות מילולית כלפי שופטים - דבר חמור כשלעצמו - אלא הוא מאמץ גם דפוס מסוכן של תיוג וקטלוג. התהייה אינה עוד על נימוקי פסק הדין, אלא על קנקנו של השופט עצמו - על מוצאו, על מקום מגוריו, על אמונותיו, ואפילו על בני ובנות משפחתו".
עוד הוא הוסיף כי "השיח הזה מתייחס לשופט כסמל של צד פוליטי או של שיוך עדתי, וכאשר הופכים אדם לסמל של קבוצה מסוימת, ומתעלמים מנימוקי ההחלטה או מפסק הדין לגופו, מותר הרסן למתקפה אישית כלפי השופט. מגמה זו של מתקפות אישיות כלפי שופטים, אינה מקרית. היא חלק ממסע רחב הרבה יותר לכרסום ולפגיעה בעצמאות השיפוטית. מתקפות אלו הן חלק מניסיון לשחוק מנגנון הגנה קריטי בדמוקרטיה הישראלית, אשר נועד לטובתם של אזרחי ותושבי ישראל".
נשיא העמותה, השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, פתח את הנאומים בכנס והתייחס לבקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ניסיתי לקרוא את בקשת החנינה בעיניים משפטיות. במישור המשפטי, סבורני שאין לראות את מה שהוגש כבקשת חנינה בהיעדר רכיב העבריינות כדרישת חוק היסוד. הסדר טיעון הוא הדרך הנכונה בעיניי לסיים את המשפט".
רובינשטיים טען עוד כי "המערכת הממשלית במדינת ישראל ירדה לשפל המדרגה שלא היה כמוהו בתפקוד הממשלתי. הממשלה והכנסת פועלות במידה רבה בווריאציה לאמור: במקרה, בימים האלה, אין כנסת בישראל; הממשלה הישר בעיניה תעשה. בכוונת הממשלה להוסיף את הייעוץ המשפטי והרשות השופטת להיות תחת מגף הממשלה. הדמוקרטיה מקרטעת. המשפט הציבורי הוא אחד הקורבנות. גם אם ראויה ביקורת על מערכת המשפט, ביקורת איננה הרס - שזה מה שמקדמת הממשלה. המאמץ השיטתי להרס מערכת המשפט, העליון והיועמ"שית".
הוא גם התייחס לפרשת הפצ"רית ואמר כי "הפרשה צריכה להתברר עד תום, כולל ההיבטים הקשורים לייעוץ המשפטי לממשלה, אם היו כאלה. חלק מההתבטאויות הקשות כלפיה, מבלי להמעיט בחומרת הפרשה לכאורה, אינן ראויות בלשון המעטה. היועמ"שית, שאני מעריך ומאמין ביושרתה, איננה מרבה להשמיע קולה בציבור. הזירה בשליטת עויניה ומבקשי הדחתה. אם חלילה תודח, התוצאה תהיה תוהו ובוהו, יד איש ברעהו, אנרכיה".
"היחס לעליון מביש. נשיאו גילה איפוק עצום מול דברי הבלע באולם בשבוע החולף והחרמת בית המשפט. ההחרמה ביזתה את המחרימים יותר מאת בית המשפט. היכן ההדר הז'בוטינסקאי שראש הממשלה אמור לשקף? מינוי ועדת חקירה ממלכתית מתעכב מסיבה אחת: לא רוצים בה, לא רוצים חקירה. היחס לנשיא עמית מצד הממשלה מתחת לכל ביקורת, אוי לעיניים שכך רואות. אני מוסיף ולא היה כתוב במה שהכנתי: בעקבות ההכרעה אתמול על ליווי החקירה שהייתה צפויה מבחינה משפטית, עליו (לוין) לזכור שלבית המשפט אין הפריבילגיה של הפוליטיקאים להכפיש בלשון בוטה בדברים הבוטים לפלח קהל מסוים, הלבנת פנים".