שר המשפטים יריב לוין חתם היום (חמישי) על כתב המינוי לשופט בדימוס יוסף בן-חמו, לאחר התייעצות עם ממלא מקום נציב שירות המדינה.
לפי כתב המינוי, בן-חמו ימונה למלא את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה בקשר לעניינים הבאים: פרשת הדלפת הסרטון מבסיס שדה תימן, בעבירות השיבוש והפגיעה בהליכים המשפטיים והחקירתיים השונים שבוצעו לכאורה במסגרת הפרשה. זאת, עד שתוסר המניעה של היועצת המשפטית לממשלה לעסוק בעניין.
השבוע, לוין הציע את בן חמו לפקח על החקירה וכתב לממלא מקום המדינה: "בשים לב לקביעות בפסק הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי למנות לתפקיד שופט מכהן או שופט בדימוס של בית המשפט המחוזי. יצוין כי בחנתי גם את האפשרות למנות עובד מדינה מכהן, אך הדבר לא עלה בידי נוכח הקשיים המשמעותיים באיתור עובד מדינה מכהן שהינו בעל בכירות, ידע משפטי וניסיון בתחומים הרלוונטיים, אשר אין לו כפיפות מקצועית או ניהולית למערך הייעוץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה, שאינו מצוי עמם בקשרי עבודה קרובים, ונכון לקחת על עצמו את התפקיד".
לוין ציין במכתבו כי "פניתי להנהלת בתי המשפט על מנת לקבל הסכמה עקרונית לאפשרות שימונה לתפקיד שופט מחוזי מכהן. אולם, לא קיבלתי הסכמה כאמור. משכך, החלטתי להטיל את התפקיד על שופט מחוזי בדימוס בעל ידע וניסיון בתחומים הרלוונטיים לתפקיד, אשר ייקלט לצורך משימה ארעית זו לשירות המדינה ויועסק באופן זמני כעובד מדינה בכיר".
לוין המשיך וכתב: "מצאתי לנכון להטיל את התפקיד על השופט בדימוס יוסף בן-חמו. השופט בדימוס בן-חמו מדובר באדם בעל שיעור קומה, משפטן מובהק בעל ניסיון משמעותי בתחומים הרלוונטיים, אשר הכשרתו ומעמדו כמובן אינם נופלים מאלו של פרקליט בכיר".
השופט בדימוס בן־חמו שירת כשוטר, חוקר ותובע משטרתי בין השנים 1982-1974. הוא עבד כעורך דין עצמאי בין השנים 1998-1982. הוא כיהן כשופט בבית משפט השלום לענייני משפחה בין השנים 1998-2004, ומונה כסגן נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון בשנת 2004. לאחר מכן הוא כיהן כשופט (במינוי בפועל) ורשם בבית המשפט המחוזי בנצרת בין השנים 2011-2014, וכיהן כשופט בית המשפט המחוזי בנצרת בין השנים 2020-2014. במהלך שנות כהונתו כשופט עסק רבות בתיקים פליליים.
בתחילת השבוע, בג"ץ דן בעתירות שעסקו במינוי של נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר קולה, וקבע כי לא יוכל לפקח על החקירה, אך נקבע כי לוין יוכל למנות אדם אחר להיות אחראי על הפרשה.
חוות הדעת העיקרית, שנכתבה על ידי השופטת יעל וילנר, קבעה כי בנסיבות החריגות של הפרשה לא ניתן להטיל את התפקיד האמור על נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט קולה, לנוכח הוראות החוק המסדירות את תפקידו. לתוצאות פסק הדין הצטרפו השופטים אלכס שטיין וגילה גנפי־שטייניץ, ונקבע פה אחד כי החלטת השר יריב לוין מבוטלת. השופט שטיין הסכים עם וילנר ו"הזהיר מפני פוליטיזציה של המשפט הפלילי".
וילנר הדגישה כי "נסיבות ענייננו הקיצוניות והנדירות מצדיקות חריגה מהכלל הזה. שלישית, העברת סמכות כבענייננו צריכה להיעשות לעובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו, בעבר או בהווה, כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית".
השופטת כנפי־שטייניץ ביקשה גם היא "לעמוד על המתח בין הערך של עצמאות רשויות האכיפה, ערך יסודי בהגנה על שלטון החוק והמשטר הדמוקרטי, לבין החשיבות שבניהול חקירה עצמאית ואמינה שתנוהל על־ידי גורם שאינו נגוע בחשש לניגוד עניינים, באופן שישמור על אמון הציבור בטוהר ההליך. כלל היסוד הוא יצירת חיץ ברור בין הדרג המיניסטריאלי לבין חקירה פרטנית מתנהלת".
עם זאת, כתבה, "בנסיבות החריגות שבענייננו - בהן מתקיימת מניעות רחבה של הגורמים הבכירים ביותר במערכת האכיפה, משלא נערכה בחינה יסודית של ניגודי העניינים באופן המאפשר ליווי החקירה על־ידי מי מבכירי הפרקליטות, ולנוכח החשיבות בקיומה של חקירה עצמאית שתזכה לאמון הציבור".