מסע הלוויה של איתי חן, שגופתו הושבה בשבוע שעבר משבי חמאס, יצא הבוקר (ראשון) מבית משפחתו בנתניה לבית העלמין קריית שאול בתל אביב, שם ליוו אותו בני משפחה, חברים ואנשי ציבור בדרכו האחרונה.
בתחילת הלוויה השמיעה משפחתו של איתי את קולות הקשר מהטנק בבוקר 7 באוקטובר בקרב בנחל עוז. "מבחינתי אני רואה מישהו, תדרוס אותו בן ** - תדרוס אותו לוודא שהוא באמת הושמד. שלא יהיה פה איזשהו אירוע חטיפה מנחל עוז לעבר הרצועה, זה משימתנו, קיבלת?" קרא מפקד הטנק דניאל פרץ למתן אנגרסט, שנחטף באותו בוקר וששוחרר בעסקה בחודש שעבר. "יאללה שים גז שים גז. יכולים להיות מחבלים כל רגע חבר'ה. קוד קוד, אנחנו במלחמה".
בהמשך נשמע אחד הלוחמים, כנראה פרץ, אומר לחייליו: "היה הרגע מטען. כולם בסדר? כולם פיקס? וואו, עלינו על מטען איתי. לייבו אתה בסדר? יאללה יאללה איפה איתי? דבר אחי". איתי חן השיב: "איפה שאני עליו עם התותח - אתה רואה אותו? תעיף אותו - איזה פוש נודר - בן ** איתי? - "אה?" - "יופי רק מוודא". אחד החיילים נשמע אומר: "מה זה האירוע הזה אחי?", אחר השיב: "מה זה? אירוע הזוי. מה שינסו עכשיו לעשות זה להוציא את מי שבחמ"ל ולחטוף".
אביו של איתי, רובי, ספד לבנו: "איך אפשר לעמוד מול הקבר שלך ולהרגיש הקלה, ואולי אפילו שמחה, שאחרי 760 ימים חזרת אלינו? שמחה שהיא לצד ובמקביל לכאב של איבוד חלק מהגוף שלי, חלק מהנשמה שלי. התפללתי לסוף אחר, אבל מכל האפשרויות שיכלו לקרות, מכל התסריטים שהתרוצצו בראש - זה עוד היה הסוף הכי פחות נורא מכולם".
עוד הוסיף: "מגיל צעיר היה ברור שהקלישאה על כך שהילדים הם גרסה משופרת שלנו תתברר כנכונה במקרה שלך - שאתה חזק ועקשן, ותשיג את המטרות שהצבת לעצמך בחיים. תמיד, גם כילד קטן, היית עסוק - אולי הרגשת שהזמן שלך קצוב וצריך להספיק המון. דוגמאות לא חסרות: כמו היום שבו החלטת, כך פשוט, קמת בבוקר והחלטת שמספיק - שאתה מפסיק לגמגם, ופשוט הפסקת; או כשהחלטת שאתה תצטיין בטיפוס על קירות; או המצוינות שלך בכדורסל. וכך, בגיל 15, הגענו לאותו יום שכל אבא חרד ממנו - כשאתה ניצחת אותי על המגרש, ואני מאז התחלתי להמציא תירוצים למה אין לי זמן לשחק איתך".
רובי המשיך וסיפר על בנו: "ואז הגעת לצבא, ושוב אתה מצטיין ומורעל אמיתי. הצטרפת לצוות פרץ והתקבלת למלא"ר - ראשי תיבות של מלך האריות. עמדתם בקו החזית הכי קדמי, הכי מסוכן. הלכתם קדימה לתוך תופת רותחת, ניהלתם את הקרב של החיים - קרב גיבורים להצלת כמה שיותר אזרחים ישראלים מגורל אכזר. אתה, צוות פרץ ועוד לוחמים בודדים שהיו שם בשש עשרים ושש בבוקר - יצאתם קדימה, היישרתם מבט, הסתכלתם לשליחי השטן בלבן של העין - ועד שבשוך היום, הם השפילו מבטם".
לדבריו, "המילה 'גיבור' משמשת לעיתים בקלות דעת, אך מעטים בעולם באמת יכולים לשאת את התואר הזה. אבל אתה, איתי, יחד עם צוות פרץ - היקום שיבץ אותך בתפקיד החשוב מכול: להציל חיים. והיום, אחרי 760 ימים, אתה סוף סוף מקבל מעם ישראל את מדליית הגיבור שמגיעה לך - בהקרבה אישית כואבת. כמה מטרים ממקום מנוחתך, בבית העלמין הקדוש הזה, קבור חבר הצוות שלך, תומר ליבוביץ' ז"ל". בזכותו, בזכותך ובזכות עוד מאות לוחמים גיבורים נוספים ממלחמת 7 באוקטובר ולא, לא נקרא למלחמה הארורה הזו 'מלחמת התקומה'".
מסע הלוויה של איתי חן
רובי פנה בהספד שלו לשר אופיר סופר: "קודם כל - מכל חברי הממשלה אתה הכי מסמל בעיני המשפחה שלנו את הערכים של היהדות שגדלנו עליהם, ובגלל זה אתה כאן היום, כמו שהיית פה ביום שישי כנציג הממשלה בהלוויה של גיבור ישראל עומר נאוטרה הי"ד. מפה, אני מבקש ממך: כשחבריך לממשלה שוכחים את הערכים האמיתיים של היהדות, ואתה רואה את אלו שמחפשים את שלושת הכפים - כבוד במקום ענווה; כוח במקום עזרה לזולת; כסף וקומבינות מהקופה הציבורית במקום 'ואהבת לרעך כמוך' - אני מבקש ממך: תביא אותם לפה ותקרא לי, ואנו נסתובב ביחד במקום הקדוש הזה, נבקר את חממי ושאר הגיבורים ונאפס להם את הצורה - או שנזרוק אותם, קיבינימט".
חגית חן, אמו של איתי, ספדה לו: "איתי שלי, שנתיים וחודש ניסיתי להשאיר אותך חי במחשבות שלי. לא נפרדתי ממך גם כשאמרו לי שלא שרדת את הקרב הנורא. לא נתתי לאף אחד לקרוא לך זכרונו לברכה ובטח לא לקרוא לך גופה אתה תמיד היית ותהיה הילד היפה שלי. גם עכשיו. כל כך היה חשוב לי לראות אותך עוד פעם אחת אחרונה. לחבק אותך. ואתמול יכולתי לעשות את זה סוף סוף. איתי סליחה שחיכית כל כך הרבה זמן לחזור הביתה. הגנתי על כבודך כמה שיכולתי. סיפרתי שנתיים וחודש לכולם כמה שאתה בחור נדיר, אמיץ, גיבור, מצחיק, חתיך ומוכשר. כולם כבר חיכו לך. כל כך נורא שזה הסוף. אני מבינה שאצטרך לקבל את זה שאני לא אוכל לחבק אותך יותר".
עוד הוסיפה: "איתי, אני מקווה שאיפה שאתה נמצא - אתה יודע שעשיתי הכול, והרבה מעבר, כדי שלא תישאר שם בעזה. וגם אם היה לוקח לי עד גיל 120 - לא הייתי מוותרת עליך לעולם. יש בי הקלה שחזרת כשאני עוד בחיים, ולא נאלצתי להשאיר את צוואת החזרתך הביתה לאחים שלך, רועי ואלון. פחדתי שלא נמצא אותך, שלעולם לא נדע מה קרה לך, שלעולם לא נצליח להחזיר אותך. והכי נורא - שאני גם לא יודעת למה בכלל נלקחת ממני".
חגית המשיכה ואמרה: "יותר משנתיים אחרי - לא קיבלתי תשובות שמניחות את דעתי. למה קרה ב־7 באוקטובר? אני יודעת, איתי, שתמיד רצית שנהיה גאים בך. אני כל כך גאה להיות אמא שלך, ואני נורא מתגעגעת אליך, ואני לא יודעת איך אפשר לחיות עם לב כל כך שבור. איך מצליחים לנשום. רציתי כל כך שתחזור - אבל לא בארון. שתהיה גיבור - אבל בלי לשלם בחייך".
היא גם הזכירה את חברו לצוות, מתן אנגרסט: "אחיך לטנק חזר הביתה בחיים. אני מקווה שעכשיו, כשכל צוות פרץ חזר הביתה, הוא יוכל להשתקם. נשארו בעזה חמישה חטופים שדחוף להחזיר הביתה - הדר גולדין, מני גודארד, דרור אור, רן גווילי וסותטיסאק רינטלאק. כשנקום מהשבעה נחזור למאבק ונחזיר גם אותם הביתה - הלוואי שלא נצטרך. חשוב לי להגיד תודה לכל מי שהגיע היום, ותודה לכל מי שתמך בנו במשך 760 ימים".
סטיב וויטקוף, השליח של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למזרח התיכון, הקליט הספד שהושמע בהלוויה: "חברים, משפחת חן, כל מי שמתאבל על איתי היום - למדתי להכיר את רוחו דרך משפחתו. באוקטובר 2023, כשטרור שטף את המדינה, איתי הגן וגילה את הגבורה השקטה. הוא עמד בפני סכנה בלתי נתפסת כדי שאחרים יחיו. גבורתו ברגעיו האחרונים וההקרבה שלו למען ביטחון האזרחים מראים את אומץ לבו".
עוד נשמע וויטקוף: "כל שיחה, תפילה ודמעה שירדה עם הוריו הוכיחו שאהבה טהורה יכולה להזיז מדינות ולהפיג ייאוש. לא הכרתי את איתי, אבל למדתי להכיר אותו דרך העוצמה של אוהביו. הסירוב שלהם לתת לעולם לשכוח מזכיר שאפילו באפלה - אהבה לא נמחקת. זה גרם לי להרהר במותו של הבן שלי. לאבד ילד - כואב מעבר למילים. דרך העזרה להם, עזרתי לרפא גם את הנשמה שלי. לנצח אהיה אסיר תודה על כך. עכשיו, במקום כלשהו, איתי ואנדרו מצאו זה את זה - שתי נשמות יפות שמחייכות אלינו, ודרכן מצאנו מטרה בתוך הכאב".
איתי, חייל בן 19 מנתניה, נפל בקרב בעוטף עזה ב־7 באוקטובר, וב־12 במרץ קבע הרב הראשי לצה"ל את מותו, לאחר בחינת כלל הממצאים ועל בסיס מידע מהימן. איתן היה הבן האמצעי מבין שלושה אחים. הוא למד בכיתת מצוינות והיה ספורטאי מבטיח. אהב לשחק כדורסל, לטפס על קירות טיפוס, לטייל ברחבי הארץ, ובקיץ שלפני הגיוס עבד כמדריך בקייטנה. כנער עסק בפעילות חברתית והיה מדריך של"ח צעיר. למרות שנפצע במהלך תפקידו כמדריך, התעקש להמשיך בתפקיד ובהמשך להתגייס כלוחם בשריון בגדוד 77.
איתי נפל יחד עם חבריו לטנק - סמל תומר ליבוביץ' וסרן דניאל פרץ, שגופתו הושבה לקבורה באוקטובר 2025, וכן מתן אנגרסט, ששוחרר בעסקה וספד לאיתי: "לא הפסקתי לחשוב עליך. סוף סוף חזרת אחי". איתי הותיר אחריו את הוריו, רובי וחגית, ואת שני אחיו, רועי ואלון.