מאות בני אדם התכנסו הערב (שבת) בעצרת השבועית בכיכר החטופים בתל אביב, במעמד מרגש שבו נשאו דברים בני משפחות החטופים, החללים ושורדי השבי. בין הנואמים: עינב צנגאוקר, אמו של שורד השבי מתן צנגאוקר; אלה חיימי, אשתו של החטוף-החלל טל חיימי; רועי ברוך, אחיו של אוריאל ברוך שנהרג בשבי; יותם כהן, אחיו של שורד השבי נמרוד כהן; אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של עומר נאוטרה; ואיילת גולדין, אחותו של סגן הדר גולדין. הורי החטופים ושורדי השבי ביקשו להזכיר כי חרף החזרת חלק מהחטופים, המאבק רחוק מסיום, וקראו לציבור ולממשלה להמשיך להיאבק עד להשבתם של כל החטופים והחללים מעזה.
יותם כהן: "המעגל לא ייסגר עד שהאחרון יחזור"
יותם כהן פתח את נאומו בהתרגשות: "קוראים לי יותם ובמשך שנתיים עליתי לפה עם הטייטל 'אחיו של החייל החטוף נמרוד כהן'. היום, בפעם הראשונה, בזכותכם, אני עולה עם הטייטל אחיו של שורד השבי נמרוד כהן שחזר אחרי 738 ימים בשבי החמאס".
כהן הודה לציבור, לחיילים ולנופלים על חלקם בהשבת אחיו: "בזכות החיילים שלנו, בזכות הנופלים, בזכות ממשלות זרות ובזכותכם, עם ישראל היפה שיצא שבוע אחרי שבוע, יום אחרי יום ולא וויתרתם - בזכות כולכם נמרוד עכשיו בבית".
בהמשך הבהיר כי השמחה המשפחתית אינה סוף המאבק: "נמרוד שלנו בבית, המשפחה שלנו שלמה. אבל המאבק לא נגמר. בלי החזרת כל החטופים לא תהיה תקומה ולא יהיה ריפוי למרינה הפצועה והמשוסעת שלנו. המאבק לא נגמר - עד שכל חטוף וחטוף שנקטף מביתו יחזור למנוחת עולמים בישראל".
כהן קרא לממשלה לעמוד בהתחייבויות ההסכם ולפעול להשבת כולם: "ההסכם שנחתם חייב להחזיר את כל החטופים הביתה. אסור להמשיך לשום שלב ב' ללא החזרת כל החללים, כל אזרח, כל חייל. ולכל אלה הממהרים לטפוח לעצמם על השכם ולהגיד שהמאבק נגמר - תתביישו לכם. נמרוד חזר, אבל 18 חטופים עדיין שם. נמשיך להילחם, נמשיך להזכיר, נמשיך לדרוש. את כולם עכשיו, עד החטוף האחרון!".
אלה חיימי: "הילדים שואלים כל בוקר: מתי אבא יחזור?"
אלה חיימי תיארה את שגרת חייה מאז נחטף בעלה, ואת שאלות ילדיה מדי בוקר: "בבוקר אני מעירה את הילדים, שתוך שנייה שואלים מי חזר הלילה. אני אומרת את השמות, שאת כולם הם מכירים, ומסיימים את השיחה בשאלה הקבועה: מתי אבא יחזור? ואני עונה את התשובה הקבועה - שאני מאוד מקווה שבקרוב, אבל אנחנו יודעים שזה יהיה ארוך".
חיימי סיפרה כי כל ערב הוא תקווה חדשה שנמהרת להתפוגג: "אחרי הצהריים שוב חוזר ריאליטי החטופים, שהוא למעשה החיים שלנו עצמם. אני מספרת להם שיחזרו חטופים חללים הלילה למשפחותיהם, ואולי גם אבא יחזור. וכך חוזר חלילה... יש ימים ריקים משמות וריקים מתקוות".
"אלפי מתנדבים לקחו מיד חלק בהקמת מטה משפחות החטופים, שלקח על עצמו את המשימה של ניהול המאבק ורתימת הציבור העצום שהגיע לתמוך בנו - למען מטרה אחת: השבת כל החטופים, בהסכם, וכמה שיותר מהר", הדגישה חיימי. היא הודתה לציבור אך קראה לממשלה לפעול בתקיפות מול חמאס: "אנחנו נמצאים עכשיו בחלון זמן נדיר - המדינות המתווכות איתנו, יש לנו גיבוי מקצה לקצה, והציבור איתנו. אבל החלון עלול להיסגר. על ממשלת ישראל להפעיל את כל הכלים שברשותה ללחוץ את חמאס עד שיחזיר את החלל האחרון".
"טל וליאור נלחמו בשער הקיבוץ, הם לא היססו וחתרו למגע", חתמה חיימי את דבריה. 'לא משאירים אף אחד מאחור' זו לא סיסמה - זו הערבות ההדדית שבזכותה שרדנו ושגשגנו. לא נפסיק עד שכולם יהיו בבית. עד החטוף האחרון".
איילת גולדין: "מפחדת פחד איימים מהמילים 'עשינו הכל'"
איילת גולדין דיברה בכאב על חוסר האמון בהנהגה ועל תחושת ההפקרה שחוזרת על עצמה, 11 שנים לאחר חטיפת אחיה: "אני איילת גולדין, שנלחמת על אחי כבר 11 שנה, מפחדת פחד איימים מ'עשינו הכל'. עשינו הכל כשהפקרנו את הדר ואורון בהסכם צוק איתן, בשומר חומות, במזוודות כסף לקטאר... וגם עכשיו! התסריט כבר נבנה".
"הגעתי לכאן מפחדת, מתרגשת ובעיקר נכונה לקרב", המשיכה גולדין. "מצד אחד רצון להאמין ותקווה, ומצד שני עיניים פקוחות מול המציאות, ההסכם שהביא 20 ניסים. 20 חיים על הרגליים מתוך השאול, לא הגן באותה מידה על החטופים־החללים, ועכשיו החטופים נתונים בחסדי החמאס".
"אנחנו צריכים אתכם עכשיו בקרב האחרון והקשה מכולם", אמרה גולדין. "בקרב הכי פחות סקסי, שבו לא יהיו חיבוקים. תהיה הרכנת ראש, כבוד אחרון, וגבורה וישראליות יפה וטהורה ששומרת על ערכיה למען הילדים שלנו - למען המדינה שהיא שלנו."
בסיום נשבעה להמשיך להיאבק על החטופים: "הדר שלי, אחי הקטן, הגדול ממני ברוח, אני איתך! העם איתך! הרוח הישראלית איתך! אנחנו אמרנו שנחזיר אותך וכך יקרה. אני נשבעת על הבמה הזו שאני נלחמת עליכם החטופים, כי אני נלחמת על עצמי, על המהות שלי ועל המדינה שלי".
עינב צנגאוקר: "ביום הנורא שלנו לא הייתה ממשלה - היה עם"
עינב צנגאוקר פתחה את דבריה בדברי תודה למפגינים, אך גם באזהרה ברורה: "המאבק שלנו לא תם". היא סיפרה כי מתן, בנה ששב מהשבי, צופה בעצרת מהבית, והביעה הערכה עמוקה לכל מי שסייע במסע הארוך להשבתו. בדבריה, ביקרה באופן קשה את הממשלה.
"מתן שלי, שלנו, בבית. ברגע זה מתן יושב בסלון ביתנו וצופה בכם, עם ישראל, וליבו מלא הערכה והכרת תודה אליכם. בזכות הנחישות, ההתמדה ורוח האמונה והתקווה של כולנו - מתן שב הביתה, בחיים. בשמי ובשם אילנה, נטלי ושני, בשמו של מתן, אני מבקשת לומר לכם תודה".
"אבל, ויש אבל גדול וחשוב שייאמר - המאבק שלנו לא תם. המאבק לא ייגמר עד שהחטוף-החלל האחרון יחזור אלינו, עד שכל משפחה תוכל ללוות את אהובה למנוחת עולמים וקבורה ראויה. הניצחון שאנחנו כמהים לו יושג רק כשהחטוף־החלל האחרון יוחזר ארצה".
בהמשך פנתה למשפחות שעדיין ממתינות ליקיריהן: "אני מבטיחה למשפחות החטופים-החללים את אותה ההבטחה שאתם, מיליוני אזרחים, הבטחתם לי בשנתיים האחרונות - אני איתכם, אתם לא לבד. נמשיך להיאבק בשם אותם ערכים, נעשה כל מה שיידרש עד שנחזיר את כולם הביתה".
"אני מרכינה ראש ביראת כבוד עצומה בפני חיילי צבא ההגנה לישראל, הגיבורים שלנו", הוסיפה צנגאוקר. "הקרבתם הכל, אבל הכל, בשביל מתן שלי ויתר החטופים. המחיר שאתם והמשפחות האוהבות שלכם שילמתם בשנתיים האלו, וגם ברגע זה, בגוף ובנפש - הוא כבד מנשוא. לנצח אהיה אסירת תודה על פועלכם ועוז רוחכם למען החטופים ומדינת ישראל".
בהמשך התייחסה למחדלי שבעה באוקטובר ולתחושת ההפקרה: "ביום הנורא שלנו כעם התייתמנו ממי שהיה אמור לתפקד כאמא ואבא. לא הייתה ממשלה שתפקדה. במקומה, עם ישראל על כל גווניו קם על רגליו ופעל במשך שנתיים ארוכות לתת מענה בכל ההיבטים. אתם, עם ישראל, עמדתם לצידנו כשהם הפנו לנו עורף".
צנגאוקר האשימה ישירות את ראש הממשלה והממשלה במחדלים: "הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו, אחראים למחדל השבעה באוקטובר. הם האחראים לכך שילדים נחטפו בפיג'מות ממיטותיהם, שמשפחות הסתתרו בין גופות עד להגעת עזרה - והעזרה איחרה להגיע. הם אחראים לחטופים שנהרגו ונרצחו בשבי, לחיילים שנפלו באותם מקומות שנכבשו פעם אחר פעם. הם יכולים לשנות את שם המלחמה כמה שירצו - אבל לעולם לא יוכלו לחמוק מהאחריות".
"השבת כל החטופים-החללים וסיום המלחמה הם רק המערכה הראשונה בתיקון המחדל וריפוי המדינה", הדגישה צנגאוקר. "התיקון יושלם כשכל האחראים ילכו הביתה ויתנו את הדין. אנחנו נשיב את כל החטופים-החללים, נאסוף את השברים ונדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית - היא ולא אחרת!"
"ניסו לפלג, להסית ולשסע בינינו, אבל הם לא הצליחו וגם לא יצליחו לעולם. היום אני עומדת פה ואומרת בגאווה גדולה: תדע כל אם עברייה שיש מאחוריה עם שלם. עם שימשיך להילחם להשבת כל החטופים-החללים והשבת אחרון החיילים משדה הקרב הביתה. ועכשיו, לראשונה מזה שנתיים, אני מרשה לעצמי להגשים את חלומי - לחזור להיות אמא למתן, לנטלי ולשני. אוהבת אתכם".
אורנה נאוטרה: "אנחנו משפחה שכולה חטופה"
אורנה נאוטרה, אמו של סרן עומר מקסים נאוטרה החלל החטוף פתחה את דבריה ואמרה בכאב: "אנחנו משפחה שכולה חטופה, ואנחנו כאן היום לא רק כדי לזכור, אלא גם כדי להזכיר. להזכיר מי היה עומר, ולזכור מה עדיין מוטל על כתפינו".
"ב-7 באוקטובר 2023, כמפקד בגדוד 77, עומר פיקד על מוצב 'הבית הלבן' שבין קיבוץ נירים לניר עוז" המשיכה וסיפרה אורנה על הקרבות הקשים, בהם השתתף עומר באותה שבת כשהיה "בראש מחלקה של שני טנקים ונמר של גולני, מול מאות מחבלים שחצו את הגדר - הוא יצא לקרב והציל חיים רבים באותו בוקר". עוד המשיכה וסיפרה כי "בהמשך, הטנק של עומר נפגע ליד הגדר ממטעני צד וטילי אר פי ג'י והועלה באש. נהג הטנק - שקד דהן ז"ל נהרג במקום, אבל הפקודה שעומר נתן - לנשום דרך פתחי האוורור, השאירה את עוז דניאל ונמרוד כהן בחיים, בעוד הוא עצמו נחנק מהעשן הרעיל ונפצע אנושות".
על נסיבות מותו בשבי סיפרה: "עומר שלנו - נחטף חי לעזה - אך בהיעדר טיפול רפואי, מת מפצעיו במנהרות החמאס, שבוע בלבד לפני יום הולדתו ה-22. מאז - כבר יותר משנתיים, 743 ימים ארוכים ועצובים - אנו ממתינים להביא את הילד שלנו לקבורה ראויה בישראל, המדינה שעל ערכיה גדל, שבשמה נלחם והקריב את חייו".
לבסוף הפצירה ואמרה: "עומר התנדב לשרת בצהל מתוך תחושת ערבות הדדית עמוקה. אותה תחושה שהיא חלק מהדי.אנ.אי. שלנו כעם. הוא האמין שכשאחד מאיתנו נקרא לדגל - כולנו נענים. עכשיו תורנו להלחם עבורו!". אורנה הבהירה בנחרצות: "קבר ליקירינו הוא לא זכות - הוא חובתה המוסרית של המדינה".
יעל אור, בת דודתו של החטוף החלל דרור אור: "לא יעזור לכם שתורידו את הסיכות"
גם יעל אור, בת דודו של החלל החטוף דרור אור, שנרצח ונחטף מביתו בבארי, נאמה הערב בבגין ואמרה: "למדנו שלכל איש יש שם. כל איש הוא עולם. מאחורי כל שב לקבורה יש משפחה וחברים שיכולים סופסוף לסגור את המעגל המסויט הזה, למצוא מעט מרגוע לצד הכאב".
יעל שיתפה בתחושות וסיפרה בכאב: "הגוף שהותש מכל אלה ביקש לנוח, להפסיק להילחם. מי יותר מאיתנו היה רוצה לסגור את הארוע, להכריז שתם הטקס, להתכנס בביתו, עם משפחתו וללקק את הפצעים, לעבד את האובדן הנורא שקרה לנו". אלא שאז הבהירה - "אבל עוד אי אפשר" ופנתה למקבלי ההחלטות: "לא יעזור שתורידו את הסיכות, לא יעזור שתקפלו את השלטים, לא יעזור שתפסיקו את ספירת הימים, לא יעזור אפילו שתשנו את שם המלחמה". עוד הוסיפה וקראה להשבת כלל החטופים החללים: "לא ניתן לכם לסגור את הסיפור לפני ש-18 האחים שלנו יובאו לקבורה. לא ניתן לכם לסגור את הסיפור לפני שתוקם ועדת חקירה. לא ניתן לכם לחמוק ולמחוק ולשכתב את הסיפור שלנו".
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן ששב מהשבי, נשאה דברים בעצרת שער הנגב ותיארה את הימים לאחר חזרתו של עמרי מהשבי. "אני לא מאמינה שאני יכולה לומר את זה, אבל: עמרי בבית עם הבנות", אמרה. "נכנסו אתמול לבית החצי-זמני שלנו בכרמים. זו הייתה תחושה כל כך מיוחדת, כל כך שלמה. תחושה לה חיכיתי שנתיים. אני מרגישה ברת מזל, אבל אני גם יודעת שיש משפחות שעדיין מחכות לתחושת סגירת המעגל שלהן. ביניהן גם חברי הטוב נדב - שמחכה כבר יותר מדי זמן לממש את הזכות הבסיסית שלו, לקבור את אבא שלו, ליאור, בכבוד".
היא הסבירה כי לא היה לה ספק שתגיע לעצרת: "לא היה לי ספק בכך שאני חייבת להגיע לכאן היום, כי המאבק של המשפחות הוא המאבק של כולנו".
בנוסף, הודתה לציבור על התמיכה הבלתי-פוסקת, וקראה לשמור על המיקוד עד לסיום המאבק. "אנשים יקרים - אתם הייתם כמו חמצן עבורי במשך שנתיים. שבת אחר שבת. בזכותכם עמרי והחטופים נשארו בתודעה, בזכותכם ידענו שיש לנו תמיכה. אני כל כך מעריכה את זה. החובה שלנו היא להישאר ממוקדים, עם עין על המטרה. להתעלם מרעשי רקע, ולהיות נאמנים לערכים ולאמת שלנו - להמשיך עד שחוזר החטוף האחרון. אנחנו כל כך קרובים, ולכן זה כל כך חשוב".
בסיום שיתפה כי בעלה ביקש למסור מסר לציבור: "כשהסברתי לעמרי שאני מגיעה לכאן הערב, ועל האנשים שמגיעים לכאן שבוע אחר שבוע, הוא ביקש ממני למסור לכם מילה אחת ממנו: תודה. אז מעמרי, ממני, מעלמא ומרוני - תודה".