המשתמט מברבר והרמטכ"ל מזהיר, אבל רק החיילים ישלמו את המחיר

סמוטריץ' איבד את האמון בנתניהו, כך הודיע קבל עם ועדה: "איבדתי את האמון בכך שראש הממשלה מסוגל או רוצה להביא להכרעה" אמר.

למרות זאת - ועל אף שלמעשה מה שסמוטריץ' אומר הוא שישראל מובילה עתה למהלך שיעלה בדם חללים ופצועים, שלא לדבר על מאות ימים מחוץ לבית למאות אלפי משרתי מילואים (חלק נכבד ביניהם נמנה על בוחריו), תהיו רגועים - הוא לא מתכוון להתפטר מהממשלה.

הלוליינות שמפגין נער הגומי של ממשלת נתניהו הפכה כבר לבדיחה. בדיחה שחוקה עד כדי כך שאפילו סמוטריץ' עצמו מודע לה. אחרי נאומים חוצבי להבות על גרגרי אורז (אפשר גם כפות שמן וכוסות דלק - תחום שבו הוא מבין כנראה קצת יותר), עת התברר שחמאס מניח ידיו על הרבה יותר מכך, הוא התייצב בפני קהלו, הסביר שהוא יודע עד כמה הוא נשמע נלעג, אבל שיש לו "יותר מיסוד סביר" להניח שמשהו גדול עומד לקרות.

מה הוא אותו משהו? סמוטריץ' לא פירט, אבל עבר מיד לדבר על כיבוש עזה והתנחלות בה מחדש, באופן שלא השאיר מקום לדמיון.

אז המשהו "הגדול" לא קרה, לאכזבתו סמוטריץ' נותר עם פחות מחצי תאוותו בידו.

נכון, תמיד קיים הסיכוי שכל עוד הוא בממשלה תוסט דרכה ימינה, אבל כל בר דעת מבין שמה שלא יקרה עד אוקטובר 2025, כבר לא יקרה בשנת בחירות, שנה שבה יעמול נתניהו על מיצובו כמי שיכול להביא לישראל לא רק "ניצחון מוחלט" (ראינו) אלא גם ריפוי. כלומר - כיבוש מלא כבר לא יהיה, קל וחומר התנחלות ברצועת עזה.

באופן ביזארי, הפסדו המדיני של סמוטריץ' יכול להפוך לשכר אלקטורלי: נתניהו "יתמרכז" ויותיר בלטה גדולה יותר לעומדים מימינו. סמוטריץ' יודע זאת כמובן, אבל מגלה שהוא נדחק מימין על ידי בן גביר.

לבן גביר וסמוטריץ' יש היסטוריה של עימותים, שהסתיימו כולם בניצחון בן גביר: לשותפות הטכנית הזאת נכנס סמוטריץ' כנציג המחנה הגדול יותר, יורשה של המפד"ל ההיסטורית.

אט אט גבר כוחו של בן גביר וביחד אתו גם תאבונו: בהתחלה הוא הסכים לחלוקה של שני מושבים ריאלים לסמוטריץ' על כל אחד של עצמה יהודית, אחר כך הוא אילץ את סמוטריץ' להסכים למפתח שוויוני בהרכבת הרשימה לכנסת.

הפעם, כך יודע סמוטריץ' שראה איך הוא נדחק אל מתחת לאחוז החסימה, ידרוש בן גביר את ההובלה - ולו, אם הוא חפץ חיים, לא תהיה ברירה אלא להסכים, אחרת הוא עלול לאבד את מקומו לא רק סביב שולחן הממשלה אלא גם בכנסת.

לכן צריך לראות את דברי סמוטריץ' כמכוונים לא בהכרח נגד נתניהו, אלא בעיקר כחלק מהתחרות על קולות הימין הקיצוני. הבעיה היא שגם סמוטריץ' יודע שדברים נחרצים שלא עומדים בקנה אחד עם מעשים (או ליתר דיוק, עם אי-עשייה) מוציאים אותו רע, אפילו רע מאוד.

הציבור שאותו הוא מתיימר לייצג רואה בו משת"פ של החרדים בכל הקשור לתקצוב משתמטים ולהעברת חוק הפטור, בעוד חלק לא מבוטל של עול השירות במילואים נופל על כתפיו. מהעבר השני, אקטיביסטים ימניים נוסח כנופיית פורעי החוק הידועה בשם המכיל "נוער הגבעות" נוטה יותר ויותר לכיוון בן גביר - וסמוטריץ' נותר קירח מכאן ומכאן. לכן אין לו ברירה אלא לדבוק בממשלה למרות ש"איבד אמון" בנתניהו.

מה נשאר לשר האוצר מלבד לנבוח ולאיים בנשיכה, למרות ששיניו הן כה קטנות? אז אמש השר הב-הב (רפרנס היסטורי, אם קיים, הוא על אחריות הקוראים בלבד) שוב נבח, שוב כשכש בזנב, שוב קשקש מעלל הדוכן מבלי יכולת לעשות דבר מה מלבד לדבר גבוהה גבוהה. נתניהו שמע, התהפך לצד השני והמשיך לישון.

זמיר מזהיר מאסון, זמיר מתריע ממלכודת אסטרטגית, זמיר מתדרך בעקיפין שלא יבוצעו פקודות שמעליהן מתנוסס דגל שחור (ביטוי מעניין: ההנחה היא שהוא מתייחס לחטופים, אבל המקור הוא דווקא מספק דין כפר קאסם אודות פקודה "בלתי חוקית בעליל". אז האם זמיר מתכוון גם להרג אזרחים?), זמיר (שוב בעקיפין) מעריך שיידרשו לפחות 200 ימי מילואים כפול 250 אלף משרתים ועוד.


אפשר לראות בכך טקטיקה של בלימה והשהייה, כזאת שממוססת (או לפחות מעכבת כהוגן) החלטת ממשלה.

חובבי תיאוריות קונספירציה יאמרו שיש פה אפילו הבנה שבשתיקה עם ראש הממשלה, שאינו מעוניין שתבוצע ההחלטה שאליה, כביכול, דחף (הנה, לראייה אפילו סמוטריץ' טוען שאיבד בו אמון).

ובכל זאת, זמיר אחראי. אחראי לכל מה שקורה לצה"ל בעזה, למרות - ואולי אף ביתר שאת, בגלל שהזהיר. אם חלילה יקלע צה"ל למלחמת התשה, אם חלילה יקפחו פעולותיו את חייהם של החטופים, יתהפכו אזהרותיו של זמיר על ראשו שלו.

נתניהו יתחמק כצלופח - הוא יהיה זה שייתפס כאחראי לכישלון: מימין יגידו שהכשיל את הניצחון המוחלט שהיה כבר בהישג יד, משמאל יגידו שהיה שותף מלא לגחמות הימין הקיצוני, אלה שעל פי כל סקר מנוגדות לדעת הציבור בישראל.

זמיר הוא אולי שועל קרבות ותיק. זאת ועוד: אפשר להניח ששום אדם לא הופך לרמטכ"ל אם הוא נטול כישורים פוליטיים. ובכל זאת, פוליטיקה במדים היא אפילו לא המבוא לפוליטיקה בחליפות. זה כמו ההבדל בין טירונות לטירונות-יחידה.

לכן זמיר מתקומם, זמיר מתרעם, זמיר מבצע לאחר שהזהיר - ובמקרה של כישלון: זמיר גם ישלם את המחיר. הפעם לא יהיה די בלהגיד "אמרתי לכם". אחרת יימתח קו ישיר בין הלוחם והמפקד בדרגת רב אלוף, לסמל המבצעים שהתגייס רק בגיל 28 ושירת בצה"ל רק שנה וארבעה חודשים. כי בסופו של דבר, לדבר כולם יודעים.