התקשורת הפכה אותי לאשם. האמת שונה לגמרי

בשבוע שעבר, ובאופן שנראה לא מקרי הותקפתי אישית בערוצים 11, 12, ו13. הטענה הייתה זהה: גיורא איילנד נתן עצות רעות, הצבא והקבינט קיבלו אותם וכך יצא צה"ל למבצע "מרכבות גדעון" והתוצאה היא כישלון צבאי ומפולת מדינית. אין טענה מופרכת מזו, וחשוב להסביר זאת לא רק בגלל ההיבט האישי שלי, שאכן קיים אלא משום שההסבר שאתן במאמר זה מאיר נקודות מקצועיות חשובות ביותר.

מאז 8 באוקטובר 2023 האסטרטגיה שהובילו הן הקבינט והן הצבא התבססה על שלוש הנחות, שלושתן שגויות. ההנחה הראשונה הייתה כי "רק לחץ צבאי יביא את....". ובכן, לחץ צבאי הורג אנשים (מחבלים אך גם אזרחים) והורס בניינים ותשתיות. אלו בדיוק שני הדברים שחמאס אדיש לגביהם. יחיא סינואר פתח במלחמה תוך נכונות מוצהרת להקריב את חייהם של שני מיליון עזתים עבור מטרה דתית קדושה- למוטט את מדינת ישראל. יורשיו בחמאס קיצוניים לא פחות ממנו, ולכן לחץ צבאי אמנם פוגע ביכולות של חמאס אבל לא מסוגל להביא את הנהגתו להיכנע או אף להתפשר.

ההנחה השגויה השנייה הייתה כי כיבוש שטח, טיהורו והחזקתו ילחיץ את חמאס. ובכן, מאז מלחמת וויטנאם בשנות ה-60 וה-70 מלחמתם של הרוסים באפגניסטן בשנות ה80, השהייה של צה"ל בלבנון מאז 1982 ועד שנת 2000 והניסיון של הבריטים והאמריקאים בעיראק ובאפגניסטן התחוור לקח אחד ברור: שהייה ארוכה וסטטית של כוחות צבאיים כובשים בתוך אוכלוסייה עוינת יגרום תמיד לפיגועים קשים. תובנה זו נכונה שבעתיים ביחס לעזה, שכן מעבר להיותה של רצועת עזה שטח צפוף במיוחד יש לה גם מאפיין ייחודי והוא קיום התווך התת-קרקעי, המנהרות. ולכן, אופן הפעולה שצה"ל בחר לפני "מרכבות גדעון" וגם אחריו הוא שגוי מיסודו.

ההנחה השלישית השגויה של הקבינט (ולא של הצבא) הייתה שניתן ליצור הפרדה בין האוכלוסייה והחמאס. ולכן אם נקים מרכזי חלוקת מזון לאוכלוסייה וכן "עיר הומניטרית" בדרום הרצועה נוכל לבודד את חמאס ונימנע מפגיעה בבלתי מעורבים.

כבר בשבוע הראשון של המלחמה הבנתי ששלוש ההנחות שישראל הסתמכה עליהן הן שגויות. בנוסף, הבנתי דבר רביעי וחשוב עוד יותר והוא שהדבר היחיד שיכול להלחיץ את הנהגת חמאס הוא לקיחת טריטוריה. לקיחת טריטוריה היא אפקטיבית אבל רק בתנאי שלא נותרת באותה טריטוריה אוכלוסייה כלל. מנהיגי ערב לדורותיהם לא נתנו שום חשיבות להצלת חיי אדם, ומצד שני אדמה תמיד הייתה דבר קדוש וחשוב יותר מכול.

ההזדמנות לממש את המעשה האפקטיבי ביותר במלחמה נוצרה כבר בסוף נובמבר 2023, לפני 21 חודשים. צה"ל השלים אז את ההשתלטות על ציר נצרים. ציר נצרים באורך של כ-10 ק"מ שעובר בשטח ללא אוכלוסייה בין המטרופולין של העיר עזה לבין מחנות המרכז. צה"ל השתלט עליו בקלות יחסית והגדיל אותו לרוחב של 5 ק"מ תוך שהוא משמיד כל תכסית וכך יוצר שטח נקי מאוכלוסייה ונקי ממקומות מסתור. ההשתלטות על ציר זה השלימה למעשה את כיתור כל צפון הרצועה.

מדובר היה בכיתור של שטח המהווה כ-35 אחוז משטחה הכללי של רצועת עזה. יותר מכך, זהו השטח הכי חשוב לעזתים, שכן הוא כולל את העיר עזה, מרכז השלטון של חמאס. באותה עת, סוף שנת 2023 היו בכל האזור הזה 300 אלף תושבים בלבד. מיליון איש נוספים שהיו בו טרם 7 באוקטובר שוכנעו על ידי דובר צה"ל לצאת דרומה. זו הייתה הזדמנות לעשות את המהלך המכריע של המלחמה- להפוך את כיתור השטח למצור. נכון וניתן היה אז להודיע לאותם 300 אלף שעליהם לנוע דרומה דרך מסדרונות יציאה בטוחים, ובכל מקרה עליהם לדעת כי החל ממחר לא ייכנסו לאזור זה (רק לאזור זה) אספקה ומים.

מהלך זה איננו רק כדאי ויעיל אלא תואם במאה אחוז את המשפט הבין לאומי, וחשוב יותר, את הרעיון לעשות זאת העתקתי מהמדריך של הפנטגון. ישנו ספר בן 1,200 עמודים המפרט כיצד צבא ארה"ב צריך להילחם בהתאם למשפט ההומניטרי הבין לאומי. בפרק על המצור מודגש כי מצור הוא לא רק טקטיקה מותרת אלא (ואני מצטט) שמותר להרעיב למוות את האויב הנמצא בשטח הנצור אם מאפשרים לאוכלוסייה האזרחית לצאת בזמן משטח זה.

יכולנו אפוא להפוך את ציר נצרים לגבול (הזמני) הדרומי של ישראל מול רצועת עזה ואז להציב לחמאס אולטימטום ברור: אם לא תסכימו לעסקת חטופים כוללת אזי תאבדו לנצח את השליש החשוב של מדינתכם. האפשרות שכך יקרה הטריפה את הנהגת חמאס. אחד מראשי ארגוני המודיעין של ישראל קרא לי אז לשיחה אישית ועדכן אותי כי הדבר היחיד שהחמאס חושש ממנו זה שישראל תאמץ תוכנית זו.

את הרעיון הזה הצגתי שוב ושוב, החל מדצמבר 2024 הן לשרי הקבינט, הן לוועדת חוץ וביטחון והן לצה"ל. למרבה הצער הרעיון נדחה. תמכו ברעיון זה עוד אלופים במיל ביניהם גרשון הכהן ואבי מזרחי, וכן קצינים ולוחמים רבים אחרים, לרבות כאלה ששרתו בגזרת ציר נצרים. לא רק שהרעיון נדחה אלא שהותקפתי מכול עבר על כך שתוכניתי כוללת "הרעבה". כן, התוכנית כללה הרעבה של אותם המחבלים שלא היו יוצאים מהשטח יחד עם אותם 300 אלף אלא מעדיפים להישאר שם. ואז, ללא אספקה של מים הם היו נאלצים או להיכנע או למות מצמא. האזרחים כאמור היו יוצאים דרומה למואסי ומקבלים את כל האספקה שבעולם. הדחייה של "תוכנית האלופים" גרמה לתוצאות הבאות: מאות חיילי צה"ל נהרגו ונפצעו קשה בלחימה מיותרת בפעם השנייה, השלישית או הרביעית בבית חנון, שוג'עיה, ג'באליה ויתר השכונות של צפון הרצועה. אלפי אזרחים פלשתינים נהרגו כתוצאה מ"הלחץ הצבאי", וחמאס הקשיח את עמדותיו.

אחרי כל זה מתעוררים עכשיו שלושת ערוצי הטלוויזיה ומאשימים אותי על כך שלכאורה הגיתי את 'מרכבות גדעון' ושלמרבה הצער הצבא השתכנע ממני. תוכנית האלופים היא ההפך המוחלט ממה שהצבא בחר לעשות, אז כמה בורות, שטחיות ורשעות אימצו כל שלוש הרשתות בהאשימם אותי?
ודבר אחרון: במסגרת היציאה למרכבות גדעון גם החליט הקבינט לעצור את האספקה לעזה. זו הייתה שטות מוחלטת וגם דבר העומד בניגוד למשפט הבין לאומי. ברגע שאתה כובש שטח אתה חייב להבטיח את קיום האוכלוסייה שתחת שליטתך.
אני אכן הצעתי שלא לספק שום דבר לעזה בשבועות הראשונים של המלחמה, וצדקתי. ב-7 באוקטובר מדינת עזה תקפה את ישראל ואין שום הצדקה והיגיון לספק אוכל ודלק למדינת האויב שתוקפת אותך. יותר מכך, ההתעקשות בשבועות הראשונים לא לספק לעזה דבר הוכיחה את עצמה. עד עסקת החטופים הראשונה נכנסו לעזה שתי משאיות אספקה ליום.

חמאס היה לחוץ, ולכן הוא הסכים לשחרר כמאה חטופים ישראלים בעסקה הראשונה ובתנאי שנגדיל את מספר המשאיות משתיים למאתיים. אם היינו מאפשרים מאתיים משאיות אספקה מהיום הראשון למלחמה, לא הייתה מתקיימת עסקת החטופים הראשונה.

י

יש אם כן הבדל עצום בין אי אספקה של מזון ודלק למדינת אויב, שזה אמצעי לחץ לגיטימי ואפקטיבי לבין מניעת מזון מאוכלוסייה שנמצאת תחת כיבוש ושליטה שלך. אני תמכתי בדבר הראשון ולא הסכמתי לשני. אני תמכתי, במסגרת תוכנית האלופים בהרעבה של מחבלים שהיו בוחרים להישאר בשטח הנצור של צפון הרצועה ובעידוד אספקה לאזרחים שהיו נעים דרומה.

למרבה הצער מרגע שעיתון הארץ, ואחריו ערוצי טלוויזיה שיקרו וקראו לתוכנית האלופים "תוכנית להרעבת אוכלוסייה", נוצרה דה-לגיטימציה לתוכנית היחידה שיכלה לחסוך מוות ופציעה קשה של מאות לוחמים ישראלים, לחסוך חיי אלפי אזרחים פלשתינים וגם להביא לעסקת חטופים כוללת לפני שנה וחצי. חוסר האתיקה מגיע לשיאו כאשר מאשימים אותי בשל מבצע "מרכבות גדעון", מבצע שקראתי בזמן אמת שלא לבצעו.