נשאלה שתי שאלות: האם היא רוצה לחיות, והאם היא רוצה להישאר באשפוז. היא ענתה שהיא רוצה להישאר בחיים - אך לא רוצה להישאר באשפוז. שתי התשובות הללו הספיקו, כך לפי אלינה, כדי להחזיר אותה הביתה. "צעקתי להם: ברור שהיא תגיד שהיא לא רוצה להישאר. זו לא שאלה ששואלים ילדה במצבה", סיפרה אלינה.
5 ימים לאחר שאלינה איבדה את בתה, שקפצה אל מותה, היא מנסה לגייס כסף: "יש לי חובות של מאות אלפי שקלים". ימים ספורים לפני הטרגדיה, מילנה שוחררה מביה"ח הפסיכיאטרי לאחר שנשאלה 2 שאלות: האם היא רוצה לחיות, והאם היא רוצה להישאר באשפוז - מילנה ענתה שרוצה לחיות ולצאת מהאשפוז - ושוחררה
פרשת מותה של מילנה
חמישה ימים חלפו מאז שמילנה בובקובה, בת ה־12, קפצה אל מותה מבניין בראשון לציון. אמה, אלינה, שוחחה היום (שישי) עם וואלה, וסיפרה לראשונה על מה שעברה בתה - ועל קמפיין מימון ההמונים שפתחה.
"יש לי חובות של מאות אלפי שקלים. אני לא יודעת מתי אצליח בכלל לחזור לתפקד. אני זקוקה לטיפול נפשי, למענה, לשקט. כל יום בשבילי הוא מאבק", אמרה אלינה, אם יחידנית, ללא עבודה וללא תמיכה. "אני לא יודעת כמה זמן ייקח לי להתאושש. החיים נעצרו. אני צריכה עזרה כדי לחזור לנשום", הוסיפה.
אלינה לא יודעת אם תוכל אי פעם להשתקם. בינתיים, היא נותרת לבדה עם הזיכרונות, עם הכאב, עם החשבונות הבלתי נגמרים - ועם שאלה אחת שאין לה מנוח: "איך ילדה בת 12, שצעקה בדרכה שלה לעזרה, נותרה לבד מול מערכת שהייתה אמורה להציל אותה?".
לתרומה למאבקה של אלינה, לחצו כאן
היא מספרת על סוף השבוע שלפני הטרגדיה, שבו שוחררה מילנה מבית החולים לחופשה קצרה בביתה. השתיים בילו יחד, ומילנה הביעה בפניה חשש מהחזרה לאשפוז. עם זאת, אלינה הרגישה שהיא חייבת להחזיר אותה לבית החולים בשל חשש למצבה הנפשי. למרות שנותר עוד יום אחד מחופשת השחרור הזמנית, היא השיבה את בתה למחלקה כבר ביום שבת.
למחרת בצהריים נמסר לאלינה מהצוות הרפואי כי לא ניתן להשאיר את מילנה באשפוז. לדבריה, נטען בפניה כי בתה "עושה בלאגן במחלקה", אך לטענתה, הסיבה האמיתית הייתה סירוב הצוות לאפשר למילנה להביא עמה את הכלב שאימצה זמן קצר קודם לכן ואת הטלפון האישי שלה. מילנה הייתה ילדה יצירתית, רגישה ואכפתית. היא אהבה לצייר, התנדבה בעמותה למען חולי סרטן, ואספה בעלי חיים מהרחוב כדי להצילם.
לדברי אלינה, מילנה הוכנסה לשיחה עם מאבחנת פסיכיאטרית ונשאלה שתי שאלות: האם היא רוצה לחיות, והאם היא רוצה להישאר באשפוז. היא ענתה שהיא רוצה להישאר בחיים - אך לא רוצה להישאר באשפוז. שתי התשובות הללו הספיקו, כך לפי אלינה, כדי להחזיר אותה הביתה. "צעקתי להם: ברור שהיא תגיד שהיא לא רוצה להישאר. זו לא שאלה ששואלים ילדה במצבה", סיפרה אלינה.
לאורך כל תקופת האשפוז, אלינה התריעה כי מצבה של בתה קשה, ולטענתה הביעה חשש ממשי לחייה. גם כשניסתה להבין מהי ההערכה המקצועית שניתנה למילנה, לדבריה, לא קיבלה תשובות ברורות מהצוות הרפואי.
בדרך חזרה הביתה ניסתה מילנה לברוח מהרכב, אך אלינה נעלה את הדלתות והצליחה להביא אותה עד לבניין המגורים. "היא שאלה אותי אם אפשר לצאת עם חברים", סיפרה. "אמרתי לה שלא". אלינה עלתה במעלית, ומילנה עלתה במדרגות. "היא זרקה את התיק וברחה".
אחרי שמילנה ברחה, במשטרה דיווחו כי היא מוגדרת נעדרת משעות הצהריים, והחלו בחיפושים אחריה. זמן קצר לאחר מכן הבחינה חברתה של מילנה בה על הגג, והתקשרה לעדכן את אמה. האם מיהרה, לדבריה, לדווח למשטרה כבר סמוך לשעה חמש אחר הצהריים ואף שלחה את מיקומה המדויק. "הן עמדו על גג היקב במשך שעתיים אפשר היה להציל אותן", אמרה בכאב.
במשטרה מציגים גרסה שונה: לטענתם, הדיווח הראשון על הימצאותן במקום התקבל רק דקות לפני השעה 19:00, וניידת שהגיעה כעבור כשתי דקות מצאה את השתיים עדיין על הגג. אלא שבתוך דקות בודדות מרגע הגעת הכוחות, השתיים קפצו ולא היה זמן סביר להציל אותן. במילנה בוצעו פעולות החייאה במקום, וזמן קצר לאחר מכן נקבע מותה. חברתה, בת ה-14, עדיין מאושפזת במצב קשה בבית החולים אסף הרופא שמיר, שם נמשכים המאמצים להציל את חייה, והיא מורדמת ומונשמת.
אלינה, שנשארה לבדה עם כאב בלתי נתפס, חובות כבדים ושבר נפשי עמוק, מבקשת מהציבור להתגייס ולעזור לה לשרוד את התקופה הקשה. "אני לא יודעת מתי אצליח לחזור לעבוד או לתפקד", היא אומרת. "אני זקוקה לעזרה כדי שאוכל לשקם את עצמי, וכדי שהמאבק לצדק עבור מילנה לא ייפסק". היא פתחה קמפיין מימון המונים, בתקווה שכל מי ששומע את סיפורה של בתה יושיט יד".