כמעט חמישה חודשים לתוך הניסיון הלא מוצלח להביא עסקת חטופים נוספת, וההחלטות שנדחו שוב ושוב מגיעות כעת לקדמת הבמה. היום (שלישי) צפוי ראש הממשלה בנימין נתניהו לכנס את פורום השרים המצומצם ובכירי צה"ל לקראת הכרעות על המשך הפעולה הישראלית ברצועת עזה. זאת לאחר קריסת המגעים לעסקת חטופים, ועל רקע עימות מתגלגל ומתלהט מול הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, עימות שכבר אינו נותר בין כתלי הקבינט בלבד, אלא גולש לתדרוכים, פוסטים ותשובות חריפות ברשתות החברתיות.
ברקע ההתפתחויות - קריסת המגעים לעסקה. בישראל ובארה"ב הפנימו בימים האחרונים את מה שכבר היה ברור זמן מה: חמאס אינו מעוניין בשום עסקה בתנאים ריאליים. הקמפיין הבינלאומי שצבר תאוצה - "ההרעבה בעזה" - לצד גלי ההצהרות על כוונות להכרה במדינה פלסטינית, חיזקו את התחושה בצד של בכירי חמאס כי העולם נוטה לצידם. תנאי חממה כאלו לא עודדו פשרות, אלא ההפך - חמאס הגביר את הדרישות: מאות משאיות סיוע כתנאי לחזרה לשולחן המו"מ, עוד לפני דיבור על תנאי העסקה.
במצב זה, בירושלים ובוושינגטון התפוגגו האשליות. "אין עסקה", מבהירים גורמים מדיניים, ולכן, מבחינתם, הכדור עובר חזרה למגרש הצבאי. אלא שגם כאן, המצב רחוק מלהיות פשוט.
מי שעקב אחרי התבטאויותיו של ראש הממשלה בתקופה האחרונה, שמע ממנו העדפה ברורה לעסקה על פני מלחמה כוללת. בשיחות סגורות, גם עם בכירים פוליטיים, גם מול אנשי ביטחון, נתניהו העדיף את מסלול העסקה. אך עם הזמן, כשהתברר כי חמאס מנתק מגע עם המתווכות ומעלה דרישות חדשות בכל סבב, הבחירה הלכה והצטמצמה. על הפרק - שתי תוכניות צבאיות לבחירה: כיבוש או כיתור. הרמטכ"ל אייל זמיר לא התלהב מהמסלול שאליו נדחף הדרג המדיני או לפחות האגף הימני-ניצי שלו.
כבר לפני חודש, בישיבת הקבינט המצומצם, זמיר הציג בפני הפורום את הסיכונים הגלומים באופציה שמקדמים כעת חלק משרי הממשלה ושעליה דיבר אמש הגורם המדיני הבכיר, כיבוש מלא של הרצועה והקמת ממשל צבאי. הרמטכ"ל התריע כי מדובר בצעד שעלול להוביל לאובדן שליטה, לפגיעה בחיי החטופים ולהשלכות כבדות משקל על החברה הישראלית. הוא שאל בפשטות - "מי ינהל את הרצועה?", ונתקל בתשובה חדה מראש הממשלה: "מדינת ישראל וצה"ל".
אלא שהוויכוח הזה לא נותר בחדרי חדרים. תדרוכים לתקשורת שיצאו בימים האחרונים שירטטו קו אחר: נטען כי נתניהו כבר קיבל החלטה עקרונית על כיבוש, וכי מי שמתנגד לכך, ובפרט הרמטכ"ל, מוזמן להתפטר.
אתמול כבר נמסר תדרוך חריג, שבו "גורם מדיני" תקף בחריפות את הרמטכ"ל, ואף הגדיר את עמדותיו כנוגדות את מדיניות הממשלה, עם רמיזה שקופה למדי על כך שראוי שיניח את המפתחות.
האירוע הזה הסעיר את המערכת - גם בשל החריגה מהפרוצדורה המקובלת (הקבינט הוא שמכריע, לא ראש הממשלה לבדו), וגם משום שהתדרוך שיקף נתק מובהק בין הדרג המדיני לדרג הצבאי הבכיר ביותר. נתניהו משוכנע כי זמיר הוא מקור הדלפות, והדבר הרתיח אותו.
על הגחלים שפיזרו המדליפים שפך דלק גם בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו. בתגובה לציוץ של העיתונאי יוסי יהושוע, שקרא לנתניהו להבהיר את המחירים של כיבוש עזה - כתב הבן: "אם מי שהכתיב לך את הציוץ זה מי שכולנו חושבים, מדובר במרד וניסיון הפיכה צבאית שמתאים לרפובליקת בננות בשנות ה-70". ומיהר לגלגל את האחריות למינוי זמיר לשר הביטחון ישראל כ"ץ.
כל זה מתרחש כשאין עסקה, אין תזוזה, אין תוכנית לחלופות שלטוניות לעזה, ויש לא מעט תסכול - בצמרת המדינית, וגם במטה הכללי. בשטח, בינתיים, נכנס לעזה עוד ועוד סיוע הומניטרי, גם כשאין שום ודאות שהוא מנותב לחפים מפשע ולא לחמאס. התדרוכים נגד זמיר לא נועדו רק כדי להפעיל עליו לחץ - הם מכוונים גם לבייס הפוליטי של נתניהו. מראים לו "אויב " פנימי תורן, מסיטים את תשומת הלב.
במצב הזה, ההכרעות הקרובות בקבינט צפויות להיות טעונות במיוחד. האם ישראל תבחר בכיבוש מלא? האם תנסה ליישם מודל פעולה קרבי-הומניטרי משולב? או שמא שוב תנסה לדחות את ההחלטה - בתקווה לנס דיפלומטי?
מה שבטוח - המתיחות בין הדרג המדיני לצבאי מעידה שההכרעות אינן טכניות. הן אישיות, פוליטיות, והן משקפות את הכאוס שישראל מצויה בו - בלי עסקה, בלי פתרון מדיני באופק, ועם קרב פנימי בצמרת שצפוי ללוות אותנו גם בדיונים שיתקיימו היום - ומכאן והלאה.
בשלב הזה אחרי כמעט שנתיים של תמרון ברצועה, לחמאס נותרו שתי חטיבות "על הרגליים" - חטיבת עזה וחטיבת מחנות המרכז. בשני המקומות האלה לא ישראל לא תמרנה באופן עצים משום שידוע שהחטופים מוחזקים באזור המחנות נוסייראת ודיר אל בלאח.
אם הקבינט יחליט על כיבוש מלא של הרצועה, אזי חמש אוגדות של צה"ל ישתתפו בתמרון העצים בשני האזורים האלה ברצועה. אם יוחלט על כיתור בלבד כדי לייצר לחץ שאולי יוביל לעסקה ולא על כניסה לתוך הערים - אזי שתי אוגדות בלבד ישתתפו בפעולה.
גורמים בצבא אומרים שהושגו כל מטרות מבצע מרכבות גדעון ובהן שליטה ב-75% מהשטח ברצועה, אך הלחימה נמשכת בצפון הרצועה.