שורדת השבי אילנה גריצווסקי: "ביצעו על גופי מעשי תופת, הנשמה שלי נמחצה"

אילנה גריצווסקי נחטפה מקיבוץ ניר עוז בבוקר השבעה באוקטובר ושוחררה אחרי כ-51 יום בעסקת החטופים הראשונה. היום (שני) היא הגיעה לדבר בוועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה בכנסת ודחקה במקבלי ההחלטות להגיע להסכמות ולחתום על עסקת חטופים שתחזיר גם את בן זוגה מתן צנגאוקר חזרה לביתו.

"כשהגעתי לישראל לפני 16 שנה, הייתי נערה. הגעתי מתוך ציונות ואהבה לעם ולמדינה הזו. למדינה של סולידריות, של ערבות הדדית, של הבטחה אחת פשוטה - שאם אתה נופל, מישהו ירים אותך. שאם אתה נלקח, מישהו יחזיר אותך. ואם אתה נרמס, מישהו יילחם בשבילך", אמרה גריצווסקי בתחילת דבריה בוועדה.

"מה נשאר מאותה הבטחה?", שאלה שורדת השבי. "כבר 647 ימים, ואין אף אחד שמחזיר את מתן שלי, ואת כל מי שנשאר שמה. הייתי שבויה במשך 55 ימים של גיהינום שאין לו מילים לתאר. כאב שלא נגמר, השפלה שאין לה תחתית, פחד ששורף מבפנים", סיפרה גריצווסקי. "אני אחת מאלה שעל גופה ביצעו מעשי תופת, מעשים שנכתבו עליהם דוחות, גרפים, וכותרות. אבל אצלי בגוף, הם חרוטים. הגוף שלי חטף, אבל הנשמה שלי נמחצה. אני זוכרת את הנשק צמוד לראש שלי. אני זוכרת אותם צוחקים כשמושכים אותי וגוררים אותי בשיער. אני זוכרת ידיים מלוכלכות שגונבות ממני את כל מה שהייתי. הפכתי לרכוש. הפכתי לשבויה", חשפה אילנה.

בהמשך דבריה ביקשה ממנהיגי המדינה שיגלו את האחריות הבסיסית אותה הם נושאים. "המדינה שלי שותקת. המנהיגים שלך מסתכלים לך בעיניים, וממשיכים הלאה. אני לא מבקשת רחמים, אני דורשת אחריות. זה לא מורכבות מדינית, זה אחריות בסיסית של ממשלה כלפיי אזרחיה, וזה בושה שעד היום זה לא קרה".

גריצווסקי פנתה ישירות לראש הממשלה - "אתה זה שמחזיק את המפתח, אתה זה שצריך להסביר למשפחות החטופים, לילדים שלהם, להורים שלהם, לבני זוג שלהם, למה הם עדיין שם. למה עסקה לא נחתמה. למה הפחד הפוליטי שלך גובר על החיים של אנשים אמיתיים. אתה תיזכר לא לפי הנאומים שלך, אלא לפי המעשים שלך. ולפעמים, לעשות עסקה, דורש יותר אומץ מלהמשיך במלחמה".

בסיום דבריה אמרה אילנה כי היא הבטיחה לבן זוגה מתן צנגאוקר ולחבריה שהשאירה במנהרות השבי שתעשה הכל כדי להחזיר אותם בחיים. "אז אני מבקשת מכם, תעמדו בהבטחה שלי יחד איתי. תחתמו, תפסיקו לפחד. תחזירו את מתן, תחזירו את ה50 חטופים, מי שחי לשיקום, ומי שנרצח לקבורה ראויה שמגיעה לו במדינה".

גריצ'ווסקי, שעלתה ממקסיקו לבדה לפני 15 שנה, נחטפה מהבית שלה ושל מתן צנגאוקר בקיבוץ ניר עוז. לדבריה, מאז השחרור, היא מבקרת בניר עוז בערך פעם בשבוע. "זה נשמע מוזר אבל זה מקום שנותן לי רוגע. זה הכי קרוב למתן ולחיים שהיו לי פעם. זה המקום שאני מבקרת את אילנה של פעם, אני מדליקה נר לחטופים ולמתן. אני רושמת לו גם פתק על הקיר כדי לשלוח לו כוחות, כדי להרגיש שאני משחררת משהו שאולי יגיע אליו".