בכל חג מחלקים משהו. דבש בראש השנה, אזני המן בפורים, רעב קל ביום כיפור, ומצות בפסח. בשל חוסר שימת לב לרגע, לא הצלחתי לחמוק מהמכה ה-11: מכת המצות. וקיבלתי חבילה ארוזה היטב של שלוש מצות שמורות. מקדימה פירוט רכיבי המצה ומאחורה תמונה מעובדת כהלכה, בסטנדרטים כשל הפסיכולוגית הראשונה של ישראל. הנשיא האמריקאי במלא יופיו ומעליו כותרת גדולה: "לכבוד הנשיא דונאלד טראמפ". וסביב מגילה גדולה של חנופה מהולה בחלקיקי אמת. ביני לביני, וביני לבין מי שנתן לי את החמץ הזה, תהיתי בקול: האם הוציאו פסק הלכה המתיר לאכול מצה עם חזיר?
והשאלה רצינית הרבה יותר, מה בעצם חוגגים בפסח. תשובת גן הילדים היא מעבדות לחירות. וכולם ביחד: "עבדים היינו", "עומדים עלינו לכלותינו". וכל שאר הירקות. זה שטוח מדי. פסח המיתולוגי הוא סיפור מאבק עצום מימדים בין שתי תפיסות עולם. בין הכוחנות הרודנית לבין מתנגדי הכח והעריצות באשר הם. האובססיה היהודית, המקראית והרבנית, להזכיר את מצרים בכל נסיבה נורמטיבית אפשרית היא משמעותית. כי להיות יהודי היסטורי פירושו להיות מתנגד אקטיבי למצריות המהותית.
הערת ביניים: בכל סיפורי התורה רב הנסתר על הגלוי. אין זמנים מדוייקים, המקומות עמומים. ירושלים לא מוזכרת, לא ברור איפה הר המוריה, לא ידוע מתי חי אברהם ואיפה בדיוק נקבר משה. והנה, אירוע אחד מוגדר בדיוק רב במקום ובזמן. מעמד הר סיני. שהתחולל, על פי האגדה, "בחודש השלישי לצאתם מארץ מצרים" והשתרע מתחתית הר סיני ועד פסגתו. למה? כי עשרת הדברות, הטקסט היחיד שהמקרא מעיד עליו כי ירד משמים, הוא מניפסט אנטי מצרי מובהק שניתן ממש סמוך ליציאת מצרים כאלטרנטיבה לכל מה שמצרים ייצגה.
אלוהים של עשרת הדיברות מצמצם לרגע את זהותו. "אנוכי יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". כלומר, הוא לא אלוהי הבריאה, לא אלוהי בראשית, לא אלוהי אברהם ואף לא אלהי הטבע והיקום כולו. הוא רק אלוהי ההיסטוריה. נקודת היציאה שלו לדרך היא מצרים. עשרת הדברות שלו הן הצעה לסדר עולמי חדש שנועד להחליף את הסדר המצרי שהיה ידוע לעם היוצא ממצרים. אז מהי המצריות?
מצריות היא העדר הצייתן. והמרד של עשרת הדברות, הכתובות כולן בלשון יחיד, הוא בעלת משמעות עצומה. האדם הוא ביסודו חיה חברתית. נע בעדרים, חי בקהילות, מכור לדעת הקהל וחרד ל"מה יגידו". לשון היחיד של מגילת הזכויות והחובות הזו נועדה בין השאר לשחרר אותו מאימת הציבור. אם נקצין זאת נוכל לטעון כי על פי עשרת הדברות לא תעמוד לו לאדם טענת ההגנה "כולם עושים". חובת האדם של ברית סיני היא לא להיסחף בלהטם של אחרים. לא להפוך להיות חלק מהתלהמותה של החברה. כשהחברה סביבך היא חברה הורגת, חברה שלא מקדשת את החיים, אתה - האיש של עשרת הדיברות - מנוע מלהצטרף אליהם. גם אם המצריוּת היא חלק בלתי נפרד מסביבת הפעולה של הקולקטיב שלך - אתה מצווה לא לציית. במובנים רבים ה'לא תרצח' של עשרת הדיברות הוא המרי הערכי הלא אלים. הרוב רוצח ואתה - לא!
ליבת הרעיון היהודי - עשרה מאמרים המיוחסים לאל עליון עצמו - הם טקסט מופלא. יהדות בלי מקדש, כהנים, טריטוריה, הלכה, רבנים, מלכים או עריצים. כל אלה לא מוזכרים כי הם תמצית המצריות שכנגדה התחולל כל המרד הזה.
ובימינו מתקיים מאבק עצום בין הפרעונים החדשים - נתניהו, אורבן, טראמפ וחבריהם - המשתוקקים לכל פיסת כח ורודנות כמו מלכי קדם. וכנגדם מצווה כל אדם להתקומם בכל דרך אפשרית. כי תרבות מצרים היתה תרבות עם האדונים כנגדה מרדנו. ממנה ואילך אנחנו מצווים לא לשקוט לעולם ניכחה של עוולה, אל מולם של שקר הקונסנזוס והבל ההסכמות. ואין לך כלי אי אלימות מחזיק ברכה לישראל יותר מאשר המרי התכני, והתהיה המתמדת אולי הכל שקר?
ובמקרה של כל אלה - הכל אכן שקר. והם כולם שקרנים. הם לא מצה של גאולה. הם מרור של רודנות.
הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית.