עוד רגע חנוכה. הפאגנים לבית חב"ד יפשטו ברמיה פטריוטיות דביקה על חיילי צה"ל. יפגיזו אותם בנשק להשמדה המונית מסוג סופגניות. מבלי שאף אחד מהם יודע שהסופגניה - גם היא - אינה אלא מאכל גויים שיובא פנימה כדי לספק את התיאבון המתייון שלנו. אורות מנצנצים יעטרו את חוצות הבתים. אנשים יברכו בחרדת קודש על הנרות הללו. ומעטים, אם בכלל יקדישו מחשבה כלשהי לחג הזה. על מקורו ותמורותיו. בשביל זה אנחנו כאן.
יש רגליים לסברה שהחג הזה הוא לא ממש מקורי שלנו. אלא חלק ממסכת דומה של חגים בהרבה תרבויות אנושיות שנועדו לגרש את החושך החורפי. לילות דצמבר הארוכים הזמינו את המין האנושי למסד חגי אור עם פולחני אש והדלקת נרות שנועדו "חושך לגרש". כך אצל אחרים וכך אצלנו.
על זה נוסף הרובד ההיסטורי. מלחמת הכהנים הקנאים לבית חשמונאי. שרצחו את בן עמם שלא היה שותף לקנאותם ויצאו למרד דתי עד לגירוש היוונים מירושלים, כיבוש בית המקדש וחנוכת המזבח. במשך כל ההיסטוריה היהודית חנוכה מעולם לא היה חג חשוב במיוחד. בניגוד לחגים הגדולים, אין לו מסכת תלמודית והוא מוזכר בספרות הרבנית רק בדרך אגב. אם בכלל.
עד שבא הרעיון הציוני, חילן את החג ועשה לו ניתוח כירורגי להחלפת האופי. מיום ציון דתי שעניינו נס פך השמן, טיהורו וחנוכתו של המזבח בבית המקדש הפך האירוע הרחוק ההוא לחג הגבורה הלאומי. מופת של גבורת הגוף והיסטוריה חצי מפוברקת של צבאיות יהודית עתיקת יומין. אז מה אם הסיפור הזה עומד בניגוד גמור לאתוס היהודי. שהרי כך כתוב במפורש בתפילת החג:
"בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם ... מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים..." מי נגד מי? מצד אחד היוונים שהיו רבים, טמאים, רשעים וגיבורים. ומאידך קדמונינו המכבים שהיו ההיפך הגמור: מעטים, טהורים, צדיקים ו..חלשים.
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ
כן כן, חנוכה הוא חג החולשה הצבאית ולא העוצמה המיליטריסטית. במשך אלפי שנים ציינו יהודי הדורות בתפילתם את העוצמה שבחולשה. ואז באה העת החדשה עם מדינת הלאום וצבא העם שבטבורה. ואנחנו, כמו עוד הרבה עמים ומדינות חדשות ומומצאות חיפשנו גיבורי עבר. כדי לעבות את המיתולוגיה החסרה שלנו. כך חזרו אל מרכז ההוויה ההיסטורית שלנו דמויות מושכחות; מתאבדי מצדה, בר כוכבא והמכבים. ואיתם השתנה אופיו של החג. החג שהיה כולו דת חולן לחלוטין. נס חנוכה הוחלף בשירה ציונית עזה:
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ - פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
הפונדמנטליסטים הרצחניים של ימי קדם התגלמו בחיילי ישראל ונעימת הזמר הנ"ל של אהרון זאב ומרדכי זעירא מלווה את צעידת דגלני חילות צה"ל בטקס המעבר מיום הזכרון ליום העצמאות בהר הרצל.
באופן גלוי לחלוטין השינוי הזה הוא גם נצחונה ארוך הטווח של אתונה על ירושלים. מכל כיוון ממנו מסתכלים על ישראליות זמננו (זו היהודית שאינה כוללת את אזרחי ישראל שאינם יהודים) הכל כאן מיוּוָן. פולחני הגוף והנשק. אלפי מילים בעברית מקורן יווני. האוויר והאלכסון, הבסיס, הכרטיס, הקובייה, הפרגוד והקלפי, ואפילו האנדרטה, האצטדיון וההמנון. כולם של אנטייוכוס. בעוד ספק אם יש עשר מילים ביוונית שמקורן בערי יהודה או מחוצות ירושלים.
ועוד לא הזכרנו את חדרי הכושר, מתיחות הפנים והעור, זריקות הבוטוקס ושתלי הסיליקון שכל כולם פולחן הגוף המתיוון במיטבו. ומעל מרחפת אלת הנצחון היווני, ניקֵה. על שמה נקראות נעלי הנייקי ושובל המותגים איתם הולכים רבבות אלפי יהודים ביום יום, ביום כיפור וביום חורבן אותו בית מקדש חשמונאי.
לצערי נראה לי שלא נגמרו גלגולי הנשמות של חג החנוכה. עוד רגע הוא כבר יפסיק להיות חילוני וציוני ויחזור למקורו - חג המקדש והפונדמנטליסטים. חגם של פוחחי ישראל ופורעיו. שיותר משהם מבקשים להקים לעצמם מקדש על ההר, הם רוצים בחורבנם של המסגדים שעל גבו. כלום פלא הוא שאחד המדרשים החביבים עלי בעת הביריונות האחרונה הוא זה המבטיח שלעתיד לבא "כל המועדים עתידים ליבטל". ובכללם חג חנוכה בפרשנותו העכשוויות.