האם הצלחנו להחזיר לחיים את זאב הבלהות - מין נכחד אגדי? לא בטוח

האם לראשונה בהיסטוריה האנושית הצלחנו להחזיר לחיים חיה שנכחדה - ועוד כזו אגדית שכיכבה בשלל ספרים, סדרות וסרטים?

קבוצת מדענים מחברת Colossal Biosciences, סטארט-אפ ביוטכנולוגי בשווי 10 מיליארד דולר, טוענת שהצליחה להחזיר לחיים מין של זאב שנכחד לפני יותר מ-10,000 שנים. האם באמת הצליחו להחיות את זאב הבלהות? (באנגלית הם נקראים Dire Wolves, ובשם המדעי Aenocyon dirus, מה שתורגם לעיתים בעברית כ"זאב נורא" או "זאב אימתן" - אך "זאב בלהות" מוכר יותר בזכות הופעתם של הזאבים מ"משחקי הכס").

הנה כל מה שידוע לנו על שלושת הגורים שנולדו בעקבות הנדסה גנטית מתקדמת - ביום שני פרסמה Colossal סרטון ברשת X שבו נראים שניים מהגורים, שנקראים רומולוס ורמוס (על שם המייסדים המיתולוגיים של רומא שגודלו על ידי זאבה), כשהם מייללים. "הפעילו את הסאונד," נכתב בפוסט הנלהב. "אתם שומעים את היללה הראשונה מזה למעלה מ-10,000 שנים של זאב בלהות. הכירו את רומולוס ורמוס - בעלי החיים הראשונים בעולם שהושבו מן הכחדה. הם נולדו ב-1 באוקטובר 2024". גורה נוספת, חאליסי, על שם דמות נוספת מ"משחקי הכס", נולדה ב-31 בינואר השנה.

Colossal, שכבר יצרה עכברים צמריריים במטרה להחזיר לחיים את הממותה הצמרית, שואפת "לתקן הכחדה" ולהגביר את המגוון הביולוגי בכדור הארץ, עם תמיכת משקיעים כמו הבמאי פיטר ג'קסון ופריס הילטון. החברה שחזרה את הגנום של זאב הבלהות מ-DNA עתיק שנמצא בשן בת 13,000 שנים מאוהיו ועצם אוזן בת 72,000 שנים מאיידהו. זאבים אפורים, קרובי המשפחה החיים הקרובים ביותר, שימשו כבסיס: החברה ערכה את ה-DNA שלהם ב-20 מקומות על פני 14 גנים, כנראה באמצעות טכנולוגיית CRISPR, כדי ליצור תכונות המזוהות עם זאבי בלהות כמו פרווה בהירה, גודל גוף גדול יותר ושרירים חזקים. העוברים הושתלו בכלבות פונדקאיות, והתוצאה: שלושת הגורים.

רומולוס ורמוס, הזכרים בני שישה חודשים, שוקלים כ-36 ק"ג כל אחד ומגיעים כבר לאורך של כ-1.2 מטר. הם גדולים ב-20-25 אחוז מקרוביהם הזאבים האפורים בגיל דומה, ועתידים לשקול כ-63 ק"ג בבגרותם. יש להם ראשים רחבים יותר, שיניים ולסתות גדולות יותר ורגליים שריריות יותר. חאליסי, בת חודשיים, עדיין קטנה יותר אך צפויה לגדול גם היא.

הגורים חיים כעת בשמורה מאובטחת המשתרעת על פני יותר מ-8,000 דונם, מוקפת בגדר בגובה 3 מטרים ונמצאים תחת מעקב של מצלמות, רחפנים ואנשי אבטחה. "הם חיים את אורח החיים של מלון יוקרה לזאבים," אמרה בת' שפירו, המדענית הראשית של Colossal, ל"ניו יורק טיימס". הם לא ילמדו איך לשרוד בטבע, אך השמורה תספק להם טיפול לכל החיים.

עוד בנושא
האם ניתן להחזיר לחיים את הדינוזאורים? תלוי את מי שואלים

הזן הנכחד של הטיגריס הטסמני יוחזר לחיים בזכות ראש מוחמץ?

חלק מהמדענים ביקרו את הרעיון, תוך שהם מציינים את החשש וההשלכות הסביבתיות של החזרת מין שנכחד מזמן לביוספרה ואת השאלות האתיות שמעלה שינוי הטבע, כך דיווח בלומברג. "עדיף למנוע הכחדות מלכתחילה, במקום להחזיר העתקים ביולוגיים ש'הכנסתם מחדש' עלולה לגרום לשורה של תוצאות בלתי צפויות," אמר קרל פלסה, פליאונטולוג מאוניברסיטת אריזונה, מוקדם יותר השנה, בהתייחסו לאפשרות של החזרת הממותה הצמרית.

אדם בויקו, גנטיקאי מאוניברסיטת קורנל שלא היה מעורב במיזם, אמר ל"ניו יורק טיימס": "זה מרגש שאנחנו יכולים ליצור גרסאות תפקודיות של מינים נכחדים", עם זאת, הוא טען שהגורים אינם זאבי בלהות אמיתיים, שכן הם לא גדלים בלהקות של זאבי בלהות שבהן היו לומדים את התנהגותם הטבעית. לדבריו, בעוד שהגנים של זאבי הבלהות שהגורים נושאים עשויים לשפוך אור על הביולוגיה של המין הנכחד, ייתכן שגנים רבים נוספים - אולי מאות או אפילו 2,000 - תרמו לייחודיות של זאבי הבלהות לעומת זאבים אחרים. "אנחנו לא יודעים מה המספר הזה," הוא אמר. "זה יכול להיות 20, או 2,000."

גם מגזין "ניו סיינטיסט" בחן את הטענה של Colossal ולא השתכנע לגמרי. במאמר שכותרתו "לא, זאב הבלהות לא הוחזר מן הכחדה," הם ציינו את דברי שפירו שזאבים אפורים וזאבי בלהות חולקים 99.5% מה-DNA שלהם. אך מאחר שגנום הזאב האפור מונה כ-2.4 מיליארד זוגות בסיסים, נותרים עדיין מיליוני הבדלים אפשריים בין המינים. עם רק 20 עריכות גנים, הם טוענים, זה עדיין רחוק מאוד מלשחזר את ההרכב הגנטי המלא של זאב הבלהות. בתגובה אמרה שפירו למגזין: "אם הם נראים כמו זאבי בלהות, אז הם זאבי בלהות".

Colossal לא עוצרת כאן. החברה, שכבר הביאה לחיים עכבר צמרירי, שואפת להשיב מן הכחדה מינים נוספים כמו ציפור הדודו והטיגריס הטסמני באמצעות טכנולוגיית עריכת הגנים שלה. "אם נצליח בהשבה מן הכחדה, נפתח טכנולוגיות שיכולות לסייע לבריאות האדם ולשימור הטבע," אמר מנכ"ל החברה, בן לאם. לדבריו, ההישגים הללו עשויים להיות שווים מיליארדים, תוך שהם משנים את האופן שבו אנו ניגשים לאתגרי המגוון הביולוגי בעולם.