סיכום אירועי היום. אזהרה: סיכום זמני ולא סופי. כל אירוע כפוף לשינויים מטורללים של הרגע האחרון, ושל הרגע שאחרי הרגע האחרון. ההנהלה אינה אחראית לנזק שייגרם לקוראים, או לאזרחים:
עם שחר, מפרסמת לשכת ראש הממשלה את שמו המפתיע של ראש השב"כ הבא. לאחר התלבטות ארוכה, בחינת שורה ארוכה של מועמדים, ביניהם בכירי שב"כ לשעבר, סגני ראש שב"כ וראשי אגפים, נבחר מישהו אחר לגמרי - מפקד חיל הים לשעבר אלי שרביט.
חלקו הראשון של הבוקר נפתח ביבבות הערצה והנהוני אישור מצידם של השופרות, אותם פודלים על הדשבורד של המכונית שמהנהנים באופן תמידי. אלא שאז התברר שאלי שרביט היה, רחמנא ליצלן, בקפלן. כן כן, הוא נצפה בהפגנה. ואחר כך התברר שהוא כתב פעם מאמר נגד מדיניות האקלים של טראמפ. ואחר כך התגלה שהוא היה בעד הסכם הגז של לפיד עם ממשלת לבנון.
היבבות הפכו לצווחות. מילא השופרות, אבל גם בתוך הבית פנימה. הגברת, בכבודה ובעצמה. בדיוק כמו במינוי הרמטכ"ל זמיר, גם ראש השב"כ שרביט (זה כבר בוטל) קורה בלי אישורה המקדים. נפתחת מלחמת עולם. כהונתו של שרביט תהיה קצרה אף יותר מכהונתו של רוני בראון כיועץ המשפטי לממשלה. הם עוד לא ביטלו אותה סופית, אבל הם כבר מתדרכים נגדו. כך הצליח אלי שרביט, אלוף במילואים, קצין רב-מעללים ועתיר זכויות, להיות בבוקר אחד גם ראש השב"כ, גם המועמד להיות ראש השב"כ הבא לשעבר, גם יקיר קפלן ויקיר בלפור וגם עוכר קפלן ושונא בלפור. הכל, עוד לפני שהגענו לשעה 12 בצהריים.
ספוילר: נתניהו ידע ששרביט היה בהפגנות קפלן. למרות זאת, החליט להכריז על מינויו. הסיבה: חקירת קטארגייט. נתניהו צריך להרחיק משם את רונן בר בכל מחיר, לפני שהלהבות יגיעו לשולי גלימתו. דווקא שרביט כזה, שלא יעורר את זעם המוני קפלן, יכול להתאים. הוא יהיה חייב את מינויו לנתניהו ויזרום עם מסמוסה של חקירת קטארגייט. כך קיווה נתניהו; המציאות פעלה אחרת. אוריך ופלדשטיין נעצרו בדיוק בזמן שבו מינויו הצפוי של שרביט החל לקרטע. ככה מתנהלת מדינת ישראל. כך מתנהל ראש ממשלת ישראל. הוא בנבצרות מעשית כבר מזמן.
הכאוס שבתוך הכאוס, כלומר מהומת האלוהים בתוך הלשכה עצמה, היא הסיפור האמיתי. הציר שמנהל היום את נתניהו ואת המדינה זה ציר ברוורמן-ברדוגו. ככל שידיעתי משגת, הרעיון למנות את שרביט הגיע מברדוגו (זה לא מפחית מהיותו של אלי שרביט איש ראוי). שני אלה, ראש הסגל וכלב התקיפה הראשי, דחקו את שרה נתניהו ממעמדה הנצחי כמוציאה, מביאה, מגרשת ודורשת האולטימטיבית בלשכת ראש הממשלה. זה גם מה שעמד, כנראה, בבסיס נסיעתה הארוכה למיאמי. את הרמטכ"ל זמיר מינו לה על הראש, גם את שרביט. כפיצוי לקראת חזרתה, קיבלה את דרורית שטיינמץ כמ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה. נחמה פורתא. אלא שמינוי שרביט, שנעשה ללא עבודת מטה, בדיקה או הכנה כלשהי, משחקים כעת לטובת הגברת. את הקרב הזה היא לא מתכוונת להפסיד.
צריך לפטר את התסריטאי שכתב את סרט האימה שבתוכו אנחנו חיים. הכלאה בין "בית הקלפים" ל"כן, אדוני ראש הממשלה" ו"הסנדק", עם נגיעות של גבעת חלפון. אפילו האירועים עצמם מתקשים לעמוד בקצב האירועים כאן. בין פרסום ההודעה על מינויו של שרביט לבין הרגע שבו זה הפסיק לעניין והפך לחדשות האתמול חלפו בקושי שלוש שעות. שניים מיועצי ראש הממשלה נעצרו הבוקר בחשד מגע עם סוכן זר וקבלת שוחד בפרשת קטארגייט, פרקליטו של אותו ראש ממשלה נוטש בבהילות את הדיון בו ראש הממשלה מעיד במשפטיו הפליליים כדי לטפל באותם עצורים, ש(גם) אותם הוא מייצג. אה, שכחנו להזכיר שהוא גם פרקליטו של המפכ"ל. רק השטן חסר כאן. אבל אל תדאגו, גם הוא יופיע.
אסור לשכוח: הסיפור העיקרי הוא לא זהותו של ראש השב"כ הבא, אלא פיטוריו של ראש השב"כ הנוכחי. העובדה שהמשטרה עצרה הבוקר, באמצע המהומה, את יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, בפרשת קטרגייט, רק מחדדת את דמותו של הכדור, כדור שאסור להסיר מעליו את העיניים: אין סרט שבו ראש ממשלה יכול לפטר את ראש הארגון שמנהל חקירה נפיצה שעוסקת בלשכתו וכנראה גם בו. זה ניגוד עניינים מהדהד, על סטרואידים. ולכן, הפתרון הטוב ביותר שיכול לצאת מבג"ץ הוא כזה: ממשלה יכולה להחליף ראש שב"כ, ממשלה יכולה לבחור ראש שב"כ חליפי, החילופים עצמם יתבצעו 24 שעות אחרי השלמתה של חקירת קטארגייט. תושלם החקירה בלי ממצאים נגד ראש הממשלה או אנשיו, נחזור לשגרה. תושלם החקירה עם ממצאים נגד ראש הממשלה, אה, מה בעצם נעשה אז? התשובה: נחזור לשגרה. כמו שעשינו עד היום. ונחליף את ראש השב"כ.
לנתניהו לא היתה בעיית אמון עם רונן בר, עד פרשת קטארגייט. בעצם, עד התפוצצותה של הפרשה שקדמה לקטארגייט, פרשת גניבת המסמכים מצה"ל והדלפתם ל"בילד", תוך עקיפת צנזורה וגרימת נזק כבד לביטחון המדינה. באותו זמן בדיוק הופיע "אי האמון" המדובר. עד אז הרבה נתניהו לדבר ולצייץ בשבחם של השב"כ ושל מי שעומד בראשו. ודי בצדק. מאז המחדל המחריד של 7 באוקטובר, ביצועי השב"כ מצויינים. עוד רבות ידובר ויסופר בהם. נתניהו יודע את זה. הוא "איבד אמון" בבר כשהתברר שלשכתו ממומנת מקטר. זה גם חרוז וגם נכון.
הדבר היחיד שחשוב לנתניהו זה למסמס את החקירה הזו. האסטרטגיה היא מה שהוא תמיד עושה במצבים כאלה: ממנה לתפקיד מישהו שלא אמור היה להיות בתפקיד. זה יכול להיות מישהו שסיים את שירותו בשב"כ בתפקיד זוטר מאוד, כמו אייל ציר כהן, או מישהו שסיים שם מזמן בתפקיד ראש אגף, אבל לא עמד בראש אגף ליבה אמיתי (אגף זרים ואגף הדרכה). ברגע שהממונה הטרי מקבל "מתנה" לא צפויה, ההערכה היא כי נוצרת מחויבות בינו לבין נתניהו.
זו אינה תיאוריית קונספירציה. הרי נתניהו כבר שאל את נ', אותו עמד למנות לראש המוסד, אם יהיה נאמן לו אישית (כשקיבל תשובה שלילית, מינה אחר תחתיו). נתניהו כבר הבטיח לרוני אלשיך להיות ראש השב"כ "אם הכל יהיה בסדר" בתפקיד מפכ"ל המשטרה. היו דברים מעולם. לא, אני לא יודע אם אייל ציר כהן או שלום בן חנן היו עומדים במבחן הזה. אני כן יודע, שזה המבחן. זה הסיפור. וזה הכדור, שאסור להוריד ממנו את העיניים.
בינתיים, הסרט אותו תיארתי בפתיח של הטור הזה נראה לפרקים כמו פיליטון של אפרים קישון: אתמול המתה לשכת נתניהו כמרקחה, עת נשלף שמו של אלי שרביט מארכיון כלשהו ונבדקה מועמדותו. נתניהו ידע גם ידע ששרביט נצפה בהפגנה כלשהי בקפלן. הוא גם ידע ששרביט נתן לו גיבוי בפרשת הצוללות. הוא גם ידע ששרביט נגד ועדת חקירה ממלכתית, וטען שחמאס אינו מורתע, אחרי "שומר חומות". הוא ידע הכל. מה שהוא לא ידע, זה איך תגיב מכונת הרעל, איך תגיב הגברת, לאן יסתובבו הדברים. ולא בטוח שהוא ידע שאוריך ופלדשטיין ייעצרו במקביל לפרסום המינוי.
עכשיו המינוי תלוי על הקשקש. עמית חדד מטפל בעצורים. הנאשם ננטש על דוכן העדות. אותו חדד מטפל גם בשרוליק איינהורן, הבן האובד שמבושש לחזור למולדת. וגם במפכ"ל המשטרה. מכל המהומה הזו התובנה היחידה שאני מצליח לחלץ, היא שעמית חדד צריך להיות היועץ המשפטי לממשלה הבא. סוף סוף יהיה לנו יועץ זורם, מאפשר, לא לעומתי. ואת השב"כ צריך בכלל לסגור.