בימים אלו צה"ל מציג ליישובי עוטף עזה את תחקירי מחדל 7 באוקטובר בכל ישוב באופן פרטני, בני משפחות נפגעי הנובה עדיין מחכים שמישהו ידבר איתם. לא הצבא, לא הממשלה, אף אחד לא מדבר עם המשפחות על מה שקרה שם באותו היום.
"אנחנו רוצים לדעת איך יקירינו נרצחו", אמר מאיר זוהר, אביה של בר שנרצחה במסיבה. הוא סיפר על תחושת אי-האמון בממשלה ובצבא: "גם ככה איבדנו את האמון באופן טוטאלי, הממשלה זורקת על הצבא, הצבא זורק על אחרים, כולם בכסח, ואף אחד לא נותן לנו תשובות. הממשלה לא סופרת אותנו, כשהצבא אומר 'הוצאנו תחקירים', איתנו אף אחד לא מדבר, אף אחד לא סופר. אנחנו מרגישים שקופים לחלוטין".
הילה ליאור, אחות של מתן שנרצח ב-7 באוקטובר, סיפרה על מעגל בירוקרטיה אינסופי בניסיון להגיע לתשובות: "אף אחד לא הציג לנו את התחקירים. לא פנו אלינו. פניתי למשרד ראש הממשלה והם הפנו למשרד הביטחון. משם הפנו אותי לדובר צה"ל, ואף אחד לא יצר איתנו קשר", היא מספרת באכזבה. "שנה וחצי וכאילו אנחנו לא קיימים. מרגישים שמורחים אותנו. מעט מאוד חברי כנסת מנסים לעזור לנו, אין תמיכה רחבה".
"לא דיברו איתנו על התחקרים, לא נותנים לנו פרטים. כולם אדישים אלינו, הם מראים הזדהות ובזה זה מסתיים. הצבא מתעלם מאיתנו לחלוטין. אני רוצה תשובות על איך אחי נרצח, ואין גוף שדואג לנו. אנחנו כנראה לא מעניינים אף אחד".
מנשה וסיגל מנצורי, ששתי בנותיהם נרצחו בנובה, שיתפו בתחושות דומות בראיון לסופ"ש שלו בשבוע שעבר. מנשה שיתף על היחס מהממשלה: "לא מסתכלים עלינו, אנחנו לא מעניינים אף אחד, מנסים להרחיק אותנו, עצם בגרון, מפריעים להם בעין. כשהם מסתכלים עלינו, הם לא רואים אותנו אלא רואים את הטרגדיה והמחדל שלהם, ומזה הם כנראה מנסים להימנע או לא להסתכל בעיניים. אנחנו בעצם המראה של המחדל שלהם". סיגל, אשתו, שיתפה ברגשות דומים: "מרגישים שאנחנו לבד במערכה הזאת. התחושה הזאת של להיות לבד במדינה שלך היא מאוד לא נעימה".