הרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, רצה להקים צוות בדיקה חיצוני למחדל ה-7 באוקטובר. הוא העמיד בראשו את הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. מי שמכיר את מופז יודע שאף אחד לא היה מקבל ממנו הנחה של אגורה אחת. הכוונה היתה לגייס לצד מופז הרכב קשוח של בכירים לשעבר שיסרוק במסרקות ברזל את כל נדבכי מחדל ה-7 באוקטובר במסגרת התחקור המבצעי של צה"ל. הדרג המדיני, כלומר בנימין נתניהו, טרפדו את הרעיון הזה. הם אילצו את הלוי ללכת לדרך אחרת, מורכבת יותר. הוא הקים צוותי תחקיר נפרדים לכל הנושאים והמכלולים שקשורים במחדל.
בראש חלק מהצוותים עמדו "לשעברניקים", צוותים אחרים הונהגו ע"י קצינים בשירות, שאינם קשורים למחדל עצמו. התוצרים שלהם התפרסמו אתמול. הלוי כבר התרגל לזה, אבל גם עכשיו הוא חוטף. מכל עבר. הדרג הפוליטי, מי שמכונים "מקבלי ההחלטות", העמידו אותו בסד זמנים בלתי אפשרי ומלגלגים על התחקירים באמצעות מכונת הרעל הצמודה שלהם. לשכת ראש הממשלה נזכרה אתמול שלא קיבלה את התחקירים. כאילו מדובר בוועדת חקירה ממלכתית. גם התקשורת לא מרוצה. התקשורת אף פעם לא מרוצה. למה אין מסקנות אישיות, למה חלק מהתחקירים בדקו רק מבוקר ה-7 באוקטובר, למה ולמה.
בימים האחרונים נחשפתי לכמה מהתחקירים העוסקים ב-7 באוקטובר. התחקיר על חטיבת המחקר של אגף המודיעין (שהוביל רח"ט מחקר לשעבר תא"ל במילואים איתי ברון), התחקיר ליל ה-7 באוקטובר (שהוביל איש חיל הים תא"ל גיא לוי) והתחקיר אודות התפיסות האסטרטגיות הכוללות של צה"ל (שהוביל מפקד מרכז דדו תא"ל אייל פכט). מה שייכתב בטור הזה לא מתייחס לתחקירי הקרבות השונים בקיבוצים ובישובים.
התחקירים בוצעו בתנאים קשים מאוד, תוך כדי מלחמה בשבע חזיתות, תחת אש, גם מתוך הבית. הצוותים החוקרים התעלמו מרעשי הרקע, מהדרג המדיני שמנסה בכל הכוח להטיל את כל האחריות על הצבא, ממבקר המדינה ששוגר למשימה דומה ע"י הדרג המדיני (אין בצה"ל בכירים שחושבים אחרת והם, למרבה הצער, צודקים. מתניהו, כשמו כן הוא: מתנה לנתניהו) וממכונת הרעל שמלבה את כל זה. המסמכים שיצאו תחת ידיהם של הצוותים הללו הם מסמכים הסטוריים. הם לא שלמים, כמובן. יידרשו השלמות.
הרמטכ"ל החדש, אייל זמיר, ירצה להעמיק עוד בחלק מהנושאים וישגר את הצוותים להמשך משימות. על פי מקורותי, הוא מתכוון למנות צוות חיצוני בסגנון מה שרצה לעשות הלוי, ונבלם. הוא שוקל להעמיד בראשו את האלוף במילואים סמי תורג'מן. כך או אחרת, התחקירים שפורסמו השבוע כוללים מסקנות מערכתיות קשות. אין בהם מסקנות אישיות. מטרתם היא לא להדיח את האחראים, אלא להתחיל בתהליך הפקת הלקחים. העבודה שנעשתה מעידה על רצינות והצעדים שכבר ננקטים להפקת לקחים מעידים על הפנמת עוצמתו של המחדל וליקוי המאורות שהובילו לאסון. זה לא שלם. זה לא רוב העבודה. זה לא הסוף. זו ההתחלה.
בפברואר 2024, ארבעה חודשים לאחר הטבח, התפרסם בעמודים האלה תחקיר על כשלון יחידת 8200 במלחמה. מאז ועד היום פורסמו תחקירים רבים נוספים בנושא (בעיקר אצל עמרי מניב בערוץ 12). לפיכך החלטתי להתמקד בתחקיר שבדק את חטיבת המחקר באמ"ן. הוביל אותו, כאמור, תא"ל איתי ברון. הצוות שלו מנה 13 חוקרים. הם עברו על אלפי תוצרי מודיעין במשך 8 חודשים וייצרו מסמך שומט לסתות שמחזיק כאלף עמודים.
חטיבת המחקר באמ"ן היא הגוף אליו מתנקזים כל תוצרי המודיעין של אמ"ן. היא לומדת אותם, מנתחת אותם, מתכללת אותם ומסיקה את המסקנות ואת השורה התחתונה. חטיבת המחקר אמורה לייצר את ההתרעה למלחמה. היא לא סיפקה את ההתרעה. להיפך, היא הגיעה למסקנה שאין תרחיש כזה. מדובר באחד הכשלונות המודיעיניים הגדולים בהסטוריה. הוא גדול יותר מהכשלון של 1973.
מבחינת חטיבת המחקר, זה לא היה כשלון נקודתי. זה לא היה "ברבור שחור" (אירוע קיצוני שאינו ניתן לחיזוי). זאת לא היתה טעות בחיזוי. זה היה ליקוי מאורות. "פער ארוך, מתמשך ועמוק בהבנת המציאות". זה נמשך שנים. לא המציאו את זה בחטיבת המחקר. זה היה כשל מערכתי שכבש את כל המערכות והגופים בכל מערכת הבטחון. בחטיבת המחקר עיגנו, פירשו את זה, ניסחו את זה והאמינו בזה.
התחקיר על חט"מ מציין 10 אותות, או איתותים, או סימנים שחטיבת המחקר החמיצה במהלך השנים, מה שהוביל לקונספציה ולתפיסה המוטעית שחמאס מורתעת ושואפת לשמש את שלטונה ברצועה, ותו לא. הסימן הראשון היה עלייתו לשלטון של יחיא סנוואר ב-2018. בחט"מ פספסו את האירוע ואת השינוי הדרמטי שיחולל. אבל זו היתה רק ההתחלה.
שימו לב לזה: ב-2018 הביאה 8200 בפעם הראשונה את אחד מגלגוליה הקדומים של תכנית "חומות יריחו", זוהי תכנית הפלישה הגדולה שחמאס החל לתכנן ("מבול אל-אקצא"). בתחילה לקחה חטיבת המחקר את הגילוי הזה ברצינות. ב-14 באפריל 2018 הוציאה החטיבה נייר שנקרא "סוגיה לבחינה - האם הזרוע הצבאית של חמאס בונה את כוחה להתקפה רחבה לעומק שטחנו?"
הנה מה שנכתב שם: "מטה המבצעים בזרוע הצבאית של חמאס גיבש תוכנית למהלך התקפי יזום בסד"כ נרחב (שישה גדודי עתודה; כ-3,000 לוחמים) לתקיפה והשתלטות על בסיסים בגזרת אוגדת עזה, לצד פגיעה ביעדים אזרחיים בעוטף ובעומק ישראל. זאת, בעיקר באמצעות חדירה בתווך העילי (פריצת הגדר על ידי כוחות הנדסה) ומימוש מעטפת אש של אלפי פריטי תמ"ס ליעדים צבאיים ואזרחיים."
צריך לקרוא את זה כמה פעמים כדי להפנים. בשנת 2018, 5 שנים וחצי לפני הטבח, כבר היה בידי חטיבת המחקר באמ"ן תחילתו של ניתוח לגבי הכוונה של חמאס לפלוש לישראל. היה גם תיאור פלסטי של הביצוע. וגם מספרם של הפולשים (3000). בהמשך המסמך הזה, מגיעה הספקנות. "להערכתנו, לזרוע יכולת בסיסית לממש מספר פשיטות סימולטניות במרחב העוטף. עם זאת, אתגרי חשאיות כשירות ופו"ש - לצד שיקולים אסטרטגיים - ימנעו ממנה לממש את התכנית המוצעת במלואה, כך שלהבנתנו הפעלה כוללת שלה אינה סבירה לפי שעה. בד בבד, הגיית התוכנית ממחישה תרחיש איום ייחוס חדש ורחב מבעבר. לפיכך, להערכתנו התוכנית עשויה להעיד על שאיפות הזרוע בהיבטי בניין הכוח בעתיד."
בואו נניח שהניתוח הזה נכון לשעתו. הנייר הזה יצא כשבניין הכוח של חמאס היה בעיצומו. אם כי כבר כאן נכתב שיש 3000 לוחמי נוח'בה. השאלה היא, למה לא נעצה חטיבת המחקר את שיניה בסיפור הזה? למה לא משכה בקצה החוט הזה והמשיכה למשוך אותו עד ההגעה למטמון? עתונאי שיקבל ליד או טיפ כזה ממקורותיו ולא יגיע לסיפור האמיתי, צריך להיות מפוטר במקום. הרי 8200 הביאה בהמשך את תכנית הפלישה הכוללת, המלאה. כל מה שהיה צריך לעשות זה להצליב את זה עם דיווחי התצפיתניות, להקשיב לאלחוטנים הוותיקים של 8200, שמעמדם הלך וצנח במקביל לעליית עידן המודיעין הטכנולוגי, להקשיב לנגדת ו' שהתריעה במפורש, פעם אחר פעם, ולהגיע לבינגו. מה עשתה חטיבת המחקר? את ההיפך.
בסך הכל שנה אחת אחר-כך, ביוני 2019, התכנס הנייר הקודם לכדי הערת שוליים מספר 35 בעמוד 63 בהערכת המודיעין של חטיבת המחקר. זה לא מטאפורה. הערת ביניים מספר 35 בעמוד 63. לשם הגיעה "חומות יריחו" המוקדמת. נכתב שם שאכן, יש תכנית מטכ"לית כזו של חמאס לכיבוש העוטף, אבל היא לא מוטמעת, לא סבירה ומהוה בסך הכל "חזון עתידי".
במילים אחרות, חטיבת המחקר הדליקה נורת אזהרה בשנת 2018 וכיבתה אותה בשנת 2019. זאת, למרות שהסימנים המעידים רק הלכו והתרבו והתכנית של חמאס בעצם הגיעה לידינו. הכתובת היתה על הקיר. חטיבת המחקר עלתה על הקיר הזה עם די-9 והרסה אותו.
סימן מעיד נוסף שהוחמץ, היה מבצע "שומר חומות". לכולנו זכורות הצהרות הרהב של ראש הממשלה נתניהו אחרי המבצע. איך החזרנו את חמאס שנים אחורה, איך חידשנו את ההרתעה, איך הרסנו את תת הקרקע, איך ואיך. העניין הוא, שהמציאות היתה הפוכה לגמרי. וגם אותה החמיצו בחטיבת המחקר. על פי הניתוח של חט"מ, בשומר חומות חמאס הופתע, ספג נזקים קשים והורתע. במציאות, חמאס אכן הופתע בשומר חומות, אבל לטובה. הוא שרד את המבצע, הנזק היה שולי. כשהתפזר האבק, התברר שאפילו "מבצע המטרו" שישראל כל כך התפארה בו, היה כשלון קולוסאלי (של ישראל). הנשק האסטרטגי הזה להריסת התת קרקע של חמאס בוזבז ברשלנות בידי הדרג הצבאי והמדיני. מה שקרה במציאות זה שבשומר חומות הגיע חמאס לתחושת מסוגלות לבצע את תכניתו. מה היתה תכניתו? "הכרעת אוגדת עזה, כיבושה והשתלטות על העוטף". רק אצלנו, המשיכו כולם לנמנם כי חמאס מורתע.
הנה, בקיצור, ההחמצות הנוספות: תכנית "חומות יריחו" לא הגיעה לראש חטיבת המחקר. למה? כי הדרגים שתחתיו, כמו גם ב-8200, לא האמינו שמדובר בתכנית אופרטיבית ותייגו אותה, באטימות ויוהרה בלתי נתפסים, כ"חזון עתידי". גם על הפרט הזה צריך לחזור כמה פעמים: ראש חטיבת המחקר של אגף המודיעין, תא"ל עמית סער, כלל לא ידע שיחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן (8200) הצליחה לשים יד על תכנית שנקראת "חומות יריחו" בעברית ו"תופאן אל-אקצא" (מבול אל אקצא) בערבית, בה מדובר על פלישה נרחבת לישראל, כיבוש העוטף ופריצה למרכז המדינה.
מתברר שגם ראש אגף המבצעים, אלוף עודד בסיוק, כלל לא ידע שיש תכנית כזו. רק ב-23 באוקטובר, שבועיים אחרי פרוץ המלחמה, הביא מישהו ל"בור", שם ישב אלוף בסיוק, את "חומות יריחו". הוא היה בטוח שמדובר בתוצר מודיעיני טרי. אמרו לו שזה בידינו כבר שנים. הוא לא ידע אם לצחוק או לבכות. הכל קרה לנו מתחת לאף. בשלוש השנים שלפני הטבח הלכה התכנית והתגבשה, הלכה וקרמה עור וגידים, בעוד בניין הכוח של חמאס נמשך. חטיבת המחקר החמיצה הכל. ולא רק היא. כולם. כלומר כמעט כולם. היתה ו', הנגדת היצירתית והסקרנית, שידעה הכל. היו התצפיתניות, שראו הכל. היו עוד בעלי תפקידים פה ושם, שהתריעו, שחשדו, שסבלו מכאב בטן שמקורו בספקנות ובחשש. כולם הושתקו.
הלאה: שלושת סבבי הלחימה של ישראל בג'יהאד האיסלמי, בהם חמאס כמעט ולא נטל חלק, נותחו ע"י חטיבת המחקר בצורה מוטעית ועקומה. על פי הניתוח, חמאס מורתע ולכן לא מתערב. אנחנו מכים מכות נמרצות את אחיהם בג'יהאד והם נשארים על הגדר. במציאות? הפוך. חמאס נהנה מזה שאנחנו עסוקים עם הג'יהאד וממשיך לבנות את הכוח למלחמה האמיתית.
הלאה: באמצע 2022 מחמיצה חטיבת המחקר את ההחלטה האסטרטגית המתגבשת בצמרת חמאס לצאת למלחמה כוללת יזומה נגד ישראל. התפיסה הזו רואה במלחמה כזו גם פוטנציאל לאיחוד זירות עם שאר מדינות וארגוני ציר ההתנגדות. כלומר, מלחמה רב זירתית. חטיבת המחקר ממשיכה לנמנם.
החמצה נוספת היא המשך העניין הזה בדיוק: התפתחות רעיון איחוד הזירות בין השנים 2021 ל-2023. בחטיבת המחקר ראו את המראות ושמעו את הקולות. אבל לא חיברו אותם זה לזה. לא הבינו שהרעיון הזה שהלך והיכה גלים באיזור, משפיע השפעה מאגית על חמאס ועל המוטיבציה שלו להדליק את האירוע בכוחות עצמו. להיות הנפץ שמפוצץ את הציר כולו על ישראל. ועוד משהו: גם המלחמה הרב זירתית של חטיבת המחקר, לא דמתה למה שקרה בפועל. בחט"מ דיברו בעיקר על מלחמה תלולת מסלול. שכולם ישגרו על ישראל ממיטב מחסניהם. לא היתה הבנה שהולכת להיות מלחמה אמיתית. מלחמה שתכלול פלישה קרקעית לדרום הארץ. או, כמו שמיטיב להגדיר את זה תא"ל ברון: "אף אחד לא דמיין את התמונה הזו, שקרתה ב-7 באוקטובר. זה לא היה תרחיש הגיוני".
המצב הלך והחמיר: ב-2023 הנסיבות האסטרטגיות משתנות לחומרה. "תכנית ההשמדה" של ציר ההתנגדות נגד ישראל הופכת למשהו ממשי. בניין הכוח של חמאס הושלם. יכולות חדשות שלא היו קודם מתווספות למאזן הכוחות האנטי ישראלים. חמאס מאמץ מה שנקרא "תודעת מסוגלות". הם מאמינים שהם מסוגלים לעשות את זה. אנחנו, כלומר חטיבת המחקר, לא מאמינים שהם מסוגלים לעשות את זה. תוסיפו את זה את התחושה שישראל חלשה ואת ההיחלשות האמריקאית באיזור ותקבלו מה שקיבלנו. בחטיבת המחקר מזהים את הסימנים, אבל מנתחים אותם לקולא. זו דינמיקה, דברים יכולים להתדרדר כתוצאה ממיס-קלקולציה. זה לא איום ממשי או מיידי.
בזמן שנותר היו החמצות נוספות: העובדה שיש כבר אלפי נוח'בות מאומנים. ההתכווננות ל-7 באוקטובר. הישורת האחרונה של חמאס לקראת היציאה למבצע. הכל פוספס והוחמץ, נפל לרגלי הקונספציה. עד שהגענו לבוקר שמחת תורה והכל התפוצץ.
למה זה קרה? התחקיר עוסק בסיבות לכשלון בהרחבה. הסיבה הראשונה מוגדרת כ"תרבות מודיעינית". העליונות המודיעינית של ישראל הפכה לחרב פיפיות. "אנחנו יודעים הכל" הפך לחומצה שאיכלה את שיקול הדעת, הסקרנות, האיפכא מסתברא, הזהירות. נעלמו הצניעות, הספקנות, החשש התמידי שצריך לרחף מעל כל איש מודיעין שאולי יש משהו שאנחנו לא יודעים, אולי מכינים לנו הפתעה. בכירי המודיעין התאהבו בעצמם ובהערכותיהם. הם ראו בניירות ובהערכות המודיעין שלהם "תיאור אותנטי של המציאות", ולא השערות שצריכות לעמוד למבחן המציאות. כל הכלים שהוקמו אחרי מחדל 1973, כדי למנוע את הישנותו, נחלשו והתפוגגו. אגף הבקרה כמעט נעלם. חובת ההתרעה האישית התרופפה. חטיבות המחקר שהוקמו גם בשב"כ ובמוסד התיישרו עם זו של אמ"ן. אף צדיק בגהינום לא בא, הפך את השולחן וצעק על הנוכחים "משוגעים, רדו מהגג".
הסיבה השניה לכשלון שמוזכרת בתחקיר היא השיטה המחקרית בחט"מ. לא ביקורתית, לא מסתערת על סתירות, לא מחפשת איתותים, לא סקרנית. להיפך. מחפשת נוסחאות גישור, ניסוחי פשרה מעורפלים. להיות בסדר עם כולם. בשפה שלי, קוראים לזה לאנוס את המפה, או לשקר לעצמך ולמכור לעצמך תזה נוחה, כדי לא להתאמץ ולא לאתגר את המערכת.
הסיבה השלישית לכשלון היא המסקרנת ביותר. נקרא לה "אשליית הוודאות". תפיסה שגויה של עליונות מודיעינית שהלכה ותפחה בעידן הטכנולוגיה בו הצליחה ישראל לפרוץ לליבת הסוד של אויביה ולשלוף משם כמעט מה שרצתה, מתי שרצתה. זה גרם לכך שאי הוודאות הלכה והצטמצמה ובמקומה חדרה וחילחלה התחושה שתמיד נדע מה קורה ואי אפשר להפתיע אותנו. תוסיפו לזה את "פרדיגמת העליונות הישראלית" לפיה אויבינו נחותים, לא מתקדמים, תגובתיים, מורתעים ומכירים בעליונותנו. על פי התפיסה הזו, חמאס בסך הכל קונה זמן ולגיטימיות, מוכנה לעשות איתנו עסקים, מכירה בנחיתותה.
ה-7 באוקטובר הוכיח כמה טעינו. אף אחד בצד שלנו לא העלה בדעתו תרחיש של כיבוש העוטף ע"י חמאס. הכרעתה וכיבושה של אוגדת עזה. ממפקד האוגדה דרך אלוף הפיקוד דרך כל המטכ"ל של צה"ל דרך כל מערך המודיעין. אף אחד לא הצליח לדמיין לעצמו תמונה בה אלפי מחבלים פולשים לישראל בחזית רחבה וממוטטים את מערך ההגנה החלוד, לא מותאם, לא גמיש ורשלני שלה. היחידים שדמיינו את זה לעצמם, היו מוחמד דף ויחיא סנוואר. הם גם תירגלו את זה מול עינינו. ובסוף, זה אכן קרה. ב-7 באוקטובר כבר לא היינו צריכים לדמיין את זה לעצמנו.
אז בעוד חמאס הולך ומשלים את הכנותיו לפלישה, חטיבת המחקר שלנו המשיכה להשתכשך בקונספציה של עצמה. 17 ימים בלבד לפני הטבח, הוציאה חט"מ נייר שיש בו הכל: הקונספציה במלוא תפארתה: "האסטרטגיה של חמאס היא ניהול הסכסוך, שימור השקט, הסדרה. חמאס מורתעת ממלחמה. הם רוצים למסד את המודל השלטוני בעזה ולהוכיח ש"האחים המוסלמים" כשירים לשלטון. לממש את אחריותם כריבון. וכו'".
תא"ל ברון וצוותו מכנים את זה "הפתעה בסיסית". מערכת של תפיסות שגויות שנבנתה, נדבך על נדבך, לאורך שנים. "פער עצום", בלתי נתפס בהבנת המציאות שהתרסק בבוקר ה-7 באוקטובר. חט"מ פספסה כמעט הכל: את התכנית של חמאס, את גלגוליה השונים, את תהליך קבלת ההחלטות בחמאס, את ההחלטה האסטרטגית, את בניין הכוח. לא מדובר רק בפער שמקורו בטיפול במידע, אלא בפער שנובע מהבנה מוטעית. חלקו נובע גם ממה שמכונה "מהפכת המידע" בעידן הסייבר, שגרמה לשכרון כוח מודיעיני, להבנה ש"אנחנו יודעים הכל" וש"אי אפשר יהיה להפתיע אותנו". וזה עוד לא הכל: התחקיר חשף זהות מוחלטת בין כל הגופים שאמורים לאסוף מודיעין ולנתח מידע. כולם חשבו אותו הדבר. אף אחד לא איתגר את הקונספציה. אף אחד לא חשב שצריך לחפש את הפירצה. מאוגדת עזה דרך פיקוד דרום דרך 8200 דרך חטיבת המחקר, כולם התיישרו. קולה של הנגדת ו', ששיגרה התרעות מפורשות, מבוהלות, נחרצות ומטלטלות על כי "זה הולך לקרות" או "הם מתאמנים על זה", פשוט לא נשמע. שלא לומר הושתק.
מהי השורה התחתונה של תחקיר חטיבת המחקר באמ"ן? גורפת. היא מכילה אזהרה: אי אפשר לתקן את הכשל המהותי כל כך, העמוק כל כך, הממושך כל כך של חטיבת המחקר ואגף המודיעין כולו, באיזה טריק או קונץ-פטנט. שאף אחד לא יעלה על דעתו שניסוח מודל התרעה חדש או הגדרה מחדש של סימנים מעידים יפתרו את הבעיה. היא הרבה יותר עמוקה ושורשית.
מה שצריך לעשות, על פי התחקיר, הוא שינוי עמוק ויסודי בתרבות המודיעינית, בשיטה המחקרית, במבנה הארגוני ואפילו בתהליכי האיוש וההכשרה של אגף המודיעין. לבוא עם מחרשה ולחרוש. ואחר-כך לזרוע. מכאן והלאה, זו הפרשנות שלי: יש לנו אגף מודיעין מפואר. גם שב"כ ומוסד מצויינים. כלי העבודה שבנינו, מובילים בעולם כולו. יחידות האיסוף שלנו, היחידות הטכנולוגיות, היצירתיות, המעוף והיכולות השונות, עוצרי נשימה ממש.
מה חסר? חסרה היררכיה, חסרה תורת לחימה, חסרה סקרנות, חסר סדר עדיפויות, חסרה צניעות. מה שבעיקר חסר, זה המודיעין הקלאסי, של פעם. לדעת את האוייב לא רק בסיגינט, אלא גם בנשמה. בריח. בצליל. להכיר את הניואנסים. להטיל ספק. הקלפים מצויינים, אבל צריך לחלק אותם מחדש. לא הכל קורה בסייבר ולא הכל נמצא בסיגינט. ותמיד, אבל תמיד, ישנה האפשרות שנופתע. בינתיים זה קורה לנו רק פעם בחמישים שנה. צריך שזה לא יקרה לנו בכלל.
לכל האמור לעיל, חובה להוסיף: התחקירים שהוצגו השבוע לא נוגעים, כמובן, באחריותו של הדרג המדיני. אלא שמי שמצוייד בעיניים חדות יכול לראות, בשוליהם, את הראיות המפלילות. את סיכומי הדיונים הרבים בהם מגדיר ראש הממשלה את המטרות בעזה: יציבות, הכלת הסכסוך, ניהול הסכסוך. הרגעת חמאס. כל הג'ז הזה של תפיסת נתניהו המוכרת כל כך. האיש שהבטיח להפיל עם שובו לשלטון את חמאס ולנקות את עזה, ועשה להיפך.
הנה, לדוגמא, דיון שהתקיים אצל ראש הממשלה ביולי 2023. שלושה חודשים לפני הטבח. הנושא: הזירה הפלסטינית. נוכחים: כולם. המל"ל מציג את השקפים, שהוכנו מראש. הנחיות ראש הממשלה שניתנו בסיכום הדיון: שימור העיסוק באיראן כמטרה מרכזית וצי"ח מרכזי. העדפה ברורה לציר השיעי. ביסוס והרחבת הסכמי אברהם. חיזוק האחיזה בשטחי C. יציבות בטחונית וסיכול טרור. רק בסעיף 5, הם מגיעים לעזה. ההנחיה: מניעת הסלמה בעזה. הדירקטיבה המדינית: "לשמר את הרגיעה לאורך זמן. למנף את הכלים ההומניטריים והכלכליים (הטבות). לשפר את המוכנות לקראת סבב יזום או תגובתי (הכוונה לתקיפה יזומה של ישראל או להתדרדרות אירועים שתגרום לסבב. אף אחד לא מדבר על פלישה או מלחמה). וכו' וכו'.
כשזו הדירקטיבה המדינית שנים ארוכות כל כך, כשראש הממשלה עצמו דואג למימון חמאס כחלופה לאמברגו שהטילה עליו הרשות הפלסטינית, כשנתניהו דוחה 6 פעמים הצעות של שב"כ לחסל ולסכל את כל ראשי חמאס, זוהי רוח המפקד. כשמדברים על הקונספציה, אי אפשר לתאר אותה בלי הרוח הזו.
אגב, מחדלי המודיעין לא הסתיימו ב-7 באוקטובר. אסור לשכוח שהמודיעין כשל גם בהערכת התגובה האיראנית לחיסול הגנרל האיראני מוחמד רזא זאהדי, הידוע גם בכינוי חסן מהדווי ב-1 באפריל בדמשק. על פי הערכת המודיעין, איראן אמורה היתה להכיל את החיסול ולא להגיב עליו באופן ישיר. ובכן, שבועיים אחר-כך שיגרו איראן ובנותיה מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל.
הערה נוספת, לא פחות חשובה, היא חסן נסראללה. אי אפשר להתעלם מהדמיון המדהים בין הקונספציה שהובילה את ישראל למחדל ה-7 באוקטובר, לבין הקונספציה של נסראללה שהובילה אותו לסופו בספטמבר 2024. נסראללה נחשב למי שמכיר את ישראל היכרות יסודית, כמעט אינטימית. הוא גיבש קונספציה באשר לישראל, דפוסי התנהגותה ותגובותיה. הקונספציה שלו היתה נכונה ושירתה אותו לאורך שנים ארוכות בהן "הכילה" ישראל אותו ואת תעלוליו וטרוריסטיו לאורך שנות דור.
הבעיה של נסראללה היתה, שלא הבין את עומק השינוי שעברה ישראל ב-7 באוקטובר. גם הוא פיספס את כל הסימנים המעידים, את כל החיסולים שקדמו לחיסולו, את כל שכבות הבצל שצה"ל והמוסד הלכו וקילפו ממנו, ולא האמין שישראל מסוגלת או אמיצה דיה כדי לערוף גם אותו. הוא טעה, בגדול. הוא, בדיוק כמו הצד שלנו, התאהב בתיאוריה של עצמו. התאהב בתזת "קורי העכביש". לא הבין את הרמזים, לא ראה את האיתותים ונפח את נשמתו כשהוא נדהם מעוצמת העיוורון בו לקה. כל זה, להבדיל מיליוני הבדלים, כמובן.
בעוד צה"ל משקיע מאמץ בנסיון לסגור את פינת התחקירים בטרם עזיבתו של הרמטכ"ל, במערכת הפוליטית ממשיכים במאמץ להכפיש את צה"ל ואת הרמטכ"ל. התשואות הרמות להן זכה רא"ל הלוי בטקס סיום קורס קצינים, לא נעמו לאזני נתניהו שישב שם. גם לא לאזניו של ישראל כץ. בפעם הקודמת שזה קרה, כשגבי אשכנזי המריא לפסגות פופולאריות על חשבונם של נתניהו ואהוד ברק, פרצה פרשת הרפז.
הפרשה הנוכחית שייכת לתחומים אחרים. יש כאן מאמץ מתמשך להמשיך ולהטיל את הרפש, את האחריות ואת האשמה בחורבן שחווינו בכל מי שיעלה על הדעת, מלבד האחראים הראשיים: בנימין נתניהו וממשלתו. בובת גרב בשם ח"כ אריאל קלנר, מישהו שאין משימה הקטנה על מידותיו, הציע השבוע להקים "ועדת חקירה ממלכתית שוויונית". הצעה מגוחכת אף ממנו.
צריך להדגיש: אין בישראל שופטים, זולת השופטים. אין נוסחה, טכנולוגיה או דרך אחרת לבצע חקירה ציבורית ממלכתית אמיתית, שאינה עוברת בדרך המלך. כל מי שמנסה לעקוף את הדרך הזו, מציע להעביר התדיינות משפטית כלשהי מבתי המשפט הממוסדים לבוררות של העולם התחתון. לא פחות.
בישראל הוקמו עד היום 20 ועדות חקירה ממלכתיות. 16 על ידי הממשלות השונות, 4 מתוקף חוק מבקר המדינה. ראש הממשלה שלא הקים אף ועדת חקירה ממלכתית הוא, ניחשתם נכון, בנימין נתניהו. הוא יודע לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית כשנדרשת חקירת מחדל שלא קרה במשמרת שלו. כשזה אצלו, הוא נגד.
לא מזמן הצעתי מתווה פשוט: יתכבד נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית ויטיל על המשנה שלו, השופט נועם סולברג, לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית. סולברג יקבל גם את הסמכויות לאייש את הוועדה באנשי המקצוע הנדרשים. מה רע בזה? סולברג הוא איש ימין, דתי, מתנחל. שופט ראוי, הגון ונוקב. מי שמתנגד למתווה הזה, מפליל את עצמו. זה משול לוידוי: אני אשם. וכאמור, נתניהו וחסידיו מתנגדים. הם לא רוצים חקירה. הם יודעים את תוצאותיה. הרי הם היו שם, בתוך החדר, לאורך שנות הקונספציה הארוכות. השנים בהן התמכרה ישראל לשקט מזוייף. השנים בהן מימן נתניהו את חמאס והתקפל לפניו פעם אחר פעם. השנים בהן גם חיזבאללה הפך למפלצת ועשה ככל העולה על רוחו בצפון. הבוקר בו התעוררנו עם 3 אוהלי חיזבאללה בצד שלנו ולא עשינו כלום. האמונה שטיפוח חמאס יאפשר לנו להמשיך לרמות את עצמנו לנצח ולשמר את הבידול בין הגדה לעזה. עזות המצח וההתעלמות מכל האזהרות, התרעות, נורות אדומות וכתובות על הקיר, עד אותו בוקר נורא ב-7 באוקטובר.
העובדה שאין עדיין ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי ה-7 באוקטובר היא בלתי נתפסת אפילו יותר מהעובדה שהממשלה הזו ממשיכה קדימה כרגיל: החקיקה, הביזה, חלוקת השלל והנצחת ההשתמטות. אין חדש תחת השמש.