בהפרש של יומיים בלבד, מונה נשיא חדש לבית המשפט העליון והוכרז על בחירה ברמטכ"ל חדש. מדובר בשני תפקידים מהחשובים ביותר במדינה, תפקידים שמתחלפים פעם בכמה שנים, שעברו חלפו ביעף. לעומת שני המינויים האלו - הנה חשיפה ראשונה לגבי מינוי שכנראה לא ידעתם שעומד לצאת אל הפועל ממש בקרוב; ובעצם לא מינוי אחד, אלא לא פחות מעשרה.
מחר יתקיימו בחירות לרוב חברי מועצת הרבנות הראשית. תזכורת: מועצת הרבנות הראשית היא הדירקטוריון של הרבנות - הגוף שמתווה את המדיניות העקרונית ומקבל החלטות אופרטיביות בנוגע לאישור כשירות של רבנים, נהלי כשרות ורישום נישואין ומינוי בעלי תפקידים שונים. מועצת הרבנות מתנהלת כמעין ממשלה, ובראשה עומד נשיא מועצת הרבנות - אחד הרבנים הראשיים, ברוטציה - וחבריה מכהנים בוועדות מקצועיות העוסקות בנושאים דוגמת קבורה, שבת וכשרות. חבריה אף מייצגים את המדינה בגופים בין-דתיים, ומנהלים תקשורת שוטפת עם המנהיגות הרוחנית של הדתות הגדולות בעולם, למשל עם לשכת האפיפיור.
הדבר המעניין לגבי מועצת הרבנות הראשית הוא שמרבית חבריה אמנם אמורים להיבחר כל חמש שנים לתפקידם, באמצעות אסיפה בוחרת הזהה לזו של הרבנים הראשיים; אבל בפועל, נבחרים איכשהו בכל פעם כמעט תמיד אותם רבנים. הרב יצחק רלב"ג, רב שכונה בירושלים, מכהן במועצת הרבנות משנת 2003 ועד היום; הרב יצחק דוד גרוסמן מכהן במועצה ברצף משנת 2008; ותיק חברי המועצה הוא הרב שמואל אליהו, שהספיק בגיל 36 להתמנות לכהונה במועצת הרבנות הראשית ומאז, במשך 32 שנה, הוא שם וצפוי להיבחר לכהונה נוספת.
יש ועדת בחירות ויש אסיפה בוחרת - אבל מהאופן שבו ההליך הזה מתנהל, אפשר לחשוב שהבחירות הללו אינן עניינו של הציבור. אחת החברות בגוף הבוחר אף אמרה לי שהיא לא בטוחה איך מצביעים ולמי. חברי האסיפה הבוחרת אמורים לבחור חמישה רבנים ספרדים וחמישה רבנים אשכנזים, כחלק ממסורת אנכרוניסטית שלא צפויה להשתנות; גם הפעם צפויים להיבחר פחות או יותר אותם רבנים, והתחלופה היא בנסיבות טבעיות בלבד. ואכן, כשמדברים על חוסר הרלוונטיות של הרבנות, אין עדות טובה יותר מהגוף הזה כדי להמחיש עד כמה זה נכון. נדמה שהבחירות שיתקיימו החודש בבית הארחה בשכונת בית וגן בירושלים - נראה שבמשרדי הרבנות היו התחייבויות קודמות - הן בסך הכל הליך פורמלי, הכל כדי לא להפריע לדילים הפוליטיים שנועדו למנות את הבאים בשרשרת המזון.
נכון, חברי מועצת הרבנות הראשית הם לא בדיוק רמטכ"ל או נשיא בית המשפט העליון, אבל בעולם מתוקן יותר גם להם היה יותר כבוד לתפקידם. לכל הפחות, הם היו מתביישים מעט בהליך הבחירה הזה. כמו בהרבה נושאים, גם בנושא מינוי הבכירים הרבנות מוכיחה שאין שני לה בתרבות הפרטאץ' והזלזול בציבור.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון הרטמן