אמנם המלחמה בחזית הצפון הולכת ומתעצמת, אך עניינים מסוימים במדינת ישראל ממשיכים לנהוג כמנהגם. אחד כזה הוא הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל, אירוע נדיר יחסית המתרחש פעם ב-10 שנים, או במקרה הנוכחי - לאחר 11 שנות כהונה של הרבנים הראשיים היוצאים, שיתקיים ביום ראשון הקרוב בירושלים. שלושה מועמדים לתפקיד הרב הראשי הספרדי ("הראשון לציון") ולא פחות מחמישה מועמדים לתפקיד הרב הראשי האשכנזי, יתחרו ביניהם על התואר הנכסף - הרב הראשי.
בואו נתחיל מהסוף: לפי כל הסקרים, אמון הציבור ברבנות מצוי בשפל ורוב הציבור כלל לא מתעניין בבחירות או בזהות הרבנים שייבחרו, ובצדק - הרבנות והעומדים בראשה עשו כל שביכולתם להפוך ללא-רלוונטיים לציבור הישראלי, חוץ מלספק אתנחתא קומית מדי פעם בדמות אמירה קיצונית כזו או אחרת של הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף. עם זאת, צריך לזכור ולהזכיר שעם הטייטל גם באה האחריות, ולרבנים הראשיים ישנן סמכויות הנוגעות לתחום הנישואין והגירושין, הכשרות, הקבורה וגם למינוי בעלי תפקידים ונציגים בוועדות רפואיות ובוועדות מקצועיות בינמשרדיות. בשורה של נושאים הנוגעים למעגל החיים ולזכויות הפרט, יש לרבנים הראשיים עמדת מפתח בקבלת החלטות מדיניות חשובות וגורליות. אחת כזו באה לידי ביטוי במלחמה האחרונה בדמות הסמכות לקבוע מוות של נופלים וחללים, חלקם עודם בשבי האויב. סמכויות אלה חייבות להגיע עם מידה רבה של אחריות ציבורית ובעיקר מנדט מאזרחי ישראל - שני דברים שלא בטוח שיש למי מהמועמדים.
מה שמסתמן במירוץ הנוכחי זה לא בהכרח מי כן ייבחר לתפקיד, אלא בעיקר כמה נזק הוא יעשה בו. האם הרב דוד יוסף, המתמודד לתפקיד הרב הראשי הספרדי, ילך בדרכו של אחיו הרב הראשי היוצא וימשיך לנפק התבטאויות שהשמיע בעבר נגד גיוס לצבא והציונות הדתית? האם הרב שמואל אליהו, המתמודד גם הוא במשבצת הספרדית, ימשיך להשתמש בביטויים כמו "טרור של להט"בים" ויוסיף להשוות בין נטייה מינית לנטייה להשמנה? האם הרב מיכה הלוי, המועמד האשכנזי של בצלאל סמוטריץ', יתמוך בחרם נגד בריכות הפתוחות בשבת כמו שעשה זאת בשבתו כרב העיר פתח-תקווה? האם הרב מאיר כהנא, המועמד הציוני-דתי המתון לכאורה, יתמיד בהתנגדותו למינוי נשים לתפקידים הלכתיים ולאפשרות של נשים להיבחן במבחני רבנות?
נשאלתי לא פעם, מדוע שיהיה לנו אכפת מי הרב הראשי, ואוסיף לכך - מדוע שיהיה לנו אכפת מהאמירות הציבוריות שלו? אני לא מאלה התומכים בגישה שעדיף שייבחרו רבנים מחללי שם שמיים בדבריהם בבחינת "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". רב ראשי הוא תפקיד שאיננו רק מביא עמו סמכויות סטטוטוריות שונות אלא עדיין נתפס כתפקיד ייצוגי, בארץ ובחו"ל. לא ייתכן שהפנים של היהדות בפגישה עם האפיפיור יהיו אלו שמסיתות בגלוי נגד יהודים ויהודיות שהרבנים הראשיים אינם מסכימים עמם; ולא סביר לתמוך במועמד שמתבטא באופן גזעני ומיזוגני תחת אצטלה לא משכנעת של "דברי הלכה". ככל הנראה, מי שייבחר ביום ראשון לא יביא עמו בשורה גדולה; אך לכל הפחות, ניתן לדרוש ממנו שלא יעמיק עוד יותר את הקיטוב הנורא בחברה הישראלית.
תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה מבית מכון הרטמן.