"הם לא יוצאים לבד": המסע הארוך של השבים והשבות מהשבי לחיים החדשים

הדלתות הכבדות של בית החולים נפתחות, ואחרי חודשים רבים של שבי, פחד וחוסר ודאות, השבים והשבות יוצאים מחדש אל העולם. אך עבורם, זהו רק תחילתו של מסע נוסף, לא פחות מורכב: מסע השיקום.

ברגעים השבריריים הללו, משרד הרווחה והביטחון החברתי נכנס לפעולה עם מערך שלם של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומומחים לטראומה, הנמצאים שם כדי לתמוך בהם כאשר הם צועדים אל הלא נודע.

"הם לא יוצאים מבית החולים לבד", מדגישה אור צוברי, מנהלת אגף חרבות ברזל במשרד הרווחה, המלווה את משפחות החטופים והשבים מהשבי בעזה, בראיון לוואלה. "אנחנו שם, צעד אחר צעד, כדי לוודא שהם יקבלו כל מה שהם זקוקים לו. כל משפחה מתנהלת בקצב שלה, עם הרצונות והצרכים הייחודיים לה".

צוברי מוסיפה: "בסוף, אנו פועלים לפי רצון המשפחה ומה שמתאים לה. יש משפחות שלא מעוניינות בקשר איתנו, אך תפקידנו להשאיר רגל בדלת ולהראות שאנחנו כאן. כל משפחה מוצאת חיבור לדמות אחרת המלווה אותה".

משרד הרווחה פיתח תהליך שיקום מחושב ומעמיק, הלוקח בחשבון כל פרט - מהחזרה הפיזית ועד לרגעי ההתמודדות הקשים ביותר, הכוללים גם פגיעות מיניות ופגיעות פיזיות ונפשיות שחוו השבים והשבות במהלך השבי הקשה.

"נערכנו לתרחישים של שהות ממושכת יותר בבתי החולים ולשלב ההתאקלמות בקהילה", מסבירה צוברי בנוגע להיערכות המוקדמת. "וידאנו שמירה על מרחב סטרילי בתוך בתי החולים, ללא המולה וללא חשיפה תקשורתית, כדי לאפשר לשבים ולמשפחותיהם פרטיות מרבית. בתי החולים הקימו אזורים ייעודיים רק לשבים ולבני משפחותיהם, וזה היה קריטי להצלחת התהליך".

לדבריה, "הופתענו לטובה מהמצב הבריאותי הפיזי של רובם, לפחות במבט ראשון. אנו גם רואים שהם משתחררים מבתי החולים מהר יותר, וזה נתון חיובי".

• השיבה לחיים היא תהליך מורכב, המתפרס על פני חמישה שלבים:
• שלב ההכנה - עוד לפני היציאה מבית החולים, משרד הרווחה מכין את המשפחות לתהליך. רגעי המפגש הראשונים הם קריטיים - יש מי שחוזר שלם יותר, ויש מי שחוזר עם קשיים רבים. "אנו מכינים את המשפחות לכל תרחיש, כולל אפשרות של הודעה מרה במקרה הצורך", מסבירה צוברי.
• 24 השעות הראשונות - השעות הקריטיות ביותר במסע השיבה. השב או השבה נמצאים בין שני עולמות - העולם שהכירו לפני השבי, וזה שהם חוזרים אליו כעת, לאחר שחוו מציאות בלתי נתפסת. אנשי המקצוע נמצאים לצדם בכל רגע, כדי להעניק יציבות בתוך הכאוס.
• השהות בבית החולים - הצוות הרפואי מתמקד בטיפול פיזי, בעוד משרד הרווחה דואג לטיפול הנפשי. עובדים סוציאליים משוחחים עם השבים ובני משפחותיהם, ובונים תוכנית מותאמת אישית לכל אחד ואחת.
• שלב המעבר - רבים מהשבים מתקשים לשוב הביתה מיד. חלקם בוחרים לבלות תקופת הסתגלות במקום ביניים, שם הם יכולים לעבד את החוויות לפני חזרתם לשגרה. משרד הרווחה מסייע באיתור פתרונות הולמים ומלווה את התהליך.
• חזרה לקהילה וליווי ארוך טווח - כאן מתחיל האתגר האמיתי. משרד הרווחה מוודא שהשבים אינם נותרים לבד עם צלקותיהם. "זה לא נגמר כשהדלת נסגרת מאחוריהם", מדגישה צוברי. "אנחנו ממשיכים ללוות אותם כל עוד הם זקוקים לנו".

בנוסף לתמיכה הרפואית והנפשית, משרד הרווחה זיהה צורך מהותי נוסף - חיבור בין השבים והשבות עצמם. "יש דברים שרק הם מבינים", מסבירה צוברי. "מפגשים ביניהם יוצרים תחושת שותפות גורל, שנותנת להם כוח להמשיך הלאה".

לשם כך, משרד הרווחה יזם הקמת קבוצות תמיכה מיוחדות - מפגשים פיזיים וקבוצות אונליין, בהן יכולים השבים לשתף את סיפוריהם עם מי שעברו חוויות דומות.

אם ההתמודדות הרגשית אינה מספיקה, השבים ובני משפחותיהם מוצאים עצמם נאבקים גם בבירוקרטיה סבוכה - טפסים, אישורים, פגישות עם רשויות שונות - הכול בעודם במצב טראומטי. משרד הרווחה, בשיתוף מנהלת החטופים והשבים במשרד ראש הממשלה, פועל לפישוט התהליכים ולצמצום הבירוקרטיה ככל האפשר.

"כלל התוכניות שהיו לפני ה-7 באוקטובר אינן רלוונטיות יותר", אומרת צוברי. "אנו לומדים, מתעדכנים, ומדייקים את המענים בהתאם לצרכים שעולים מהמשפחות. כל שב ושבה הם אינדיבידואלים עבורנו, ואנו מתאימים את הליווי באופן אישי לכל אחד מהם".

אחד השינויים שנעשו לאחר הפעימות הראשונות של השחרורים היה התאמת הגישה לראיונות תקשורתיים. בתחילה הומלץ לשבים להימנע מחשיפה מיידית, אך בהמשך התברר כי עבור רבים מהם, השיתוף בסיפורם היווה דרך לקחת שליטה על חייהם מחדש. "למדנו מהם והבנו שיש מי שרוצה לשתף, ויש מי שזקוק לזמן. אנו מכבדים זאת, כי זו חלק מהשליטה שלהם על חייהם", מסבירה צוברי.

העובדים הסוציאליים המלווים את המשפחות חווים גם רגעי משבר. "כל הציבור הישראלי בשנה וארבעה חודשים האחרונים חי בין תקווה לייאוש, אך משפחות החטופים נמצאות באי-ודאות מתמשכת", מציינת צוברי. "חלק מהעובדים הסוציאליים היו מפונים בעצמם ואף נפגעו באירועי ה-7 באוקטובר. למרות זאת, הם ממשיכים להחזיק יחד עם המשפחות את התקווה והכאב".

"אנו גם מקפידים על הכשרות לעובדים הסוציאליים ובוחרים בקפידה את המלווים, כדי לוודא שהם מעניקים את התמיכה המקצועית והמנוסה ביותר".

כשנשאלת השאלה כמה זמן יימשך הליווי, התשובה ברורה: "אין תאריך יעד", קובעת צוברי בנחרצות. "אנחנו כאן כל עוד יש מי שזקוק לנו - יום, חודש, שנה או עשור קדימה".

המסע מהשבי לחיים אינו פשוט. הוא מלא בכאב, אתגרים וזיכרונות שאינם נמחקים. אך במשרד הרווחה מבטיחים דבר אחד - אף שב ואיש ממשפחתו לא יישאר להתמודד עם זה לבד.