החרדים זועמים על ראש הממשלה נתניהו. הסיבה? פרסום הודעת ברכה בשבת לשלושת החטופים ששוחררו - ירדן ביבס, עופר קלדרון וקית' סיגל. "רמיסת השבת ברגל גסה", זעקו בעיתון החרדי "המבשר"; ב"יתד נאמן" צוטט ח"כ משה גפני, שקבע כי "היה מיותר לחלוטין להוציא הודעה בשבת"; וארגון חותם ופורום השבת הציבורית הביעו "צער עמוק על חילול השבת החמור", בטענה שראש הממשלה ונשיא המדינה "העדיפו את צרכי התקשורת והפרסום האישי על פני שמירת השבת".
הביקורת החרדית על הפרסום חושפת תמונה מורכבת יותר מהנראה לעין. בעוד התקשורת הכללית מיהרה לתקוף את המחאה החרדית כדוגמה נוספת לכפייה דתית, הסיפור האמיתי טמון במקום אחר לגמרי.
סיעת יהדות התורה - או בשמה המלא, יהדות התורה והשבת - נאמנה לשמה. זו זהותה וזו מהותה. טבעי שתמחה על פרסום הודעות לתקשורת בשבת כשאין בכך פיקוח נפש. זו גם לא הפעם הראשונה שנתניהו מעורר את חמתם של אנשי המפלגה בשל פרסומים והודעות בשבת, והביקורת החוזרת ונשנית מצדם בנושא זה רק מחדדת את התמיהה: מדוע ראש הממשלה, שמתגאה בקואליציה החרדית-דתית שלו ומודע היטב לרגישויות שותפיו, ממשיך להתעלם באופן מופגן מעמדתם לטובת יחסי ציבור מיידיים?
אך בעוד אנו עסוקים בוויכוח התקשורתי הזה, הממשלה ממשיכה להדק את טבעת החנק סביב התחבורה הציבורית בשבת. שרת התחבורה מירי רגב, בגיבוי מלא של נתניהו, פועלת בשיטתיות לצמצום שירותי התחבורה בסופי שבוע. לא זו בלבד, אלא שההחלטה להפסיק את עבודות התשתית של הרכבת בשבתות הובילה למצב אבסורדי: העבודות מתבצעות באמצע השבוע, משבשות את התנועה בשעות העומס ופוגעות בעשרות אלפי נוסעים. כך גרמה כניעה לדרישות דתיות לפגיעה כפולה בציבור: גם בהגבלת אפשרויות התנועה בסופי שבוע, וגם בשיבוש מיותר של שגרת היומיום - פגיעה שמורגשת במיוחד בקרב השכבות המוחלשות באוכלוסייה.
זו הצביעות במיטבה: מצד אחד, חילול שבת לצורכי יחסי ציבור; מצד אחר, הקשחת המדיניות בנושאים שמשפיעים באמת על חיי האזרחים. נתניהו מוכן להתעמת עם שותפיו החרדים על פוסט בפייסבוק, שנועד לתת לו כמה נקודות זכות במאבק התדמיתי שהוא מנהל מאז 7 באוקטובר, אך נכנע להם בכל סוגיה מהותית שעניינה חירויות הפרט וכבוד האדם - מהגבלת התחבורה הציבורית בשבת, ועד לשימור המונופול של הרבנות על כשרות ונישואין. בזמן שהוא מנהל עימות תקשורתי על הודעת ברכה, ממשלתו ממשיכה לדחות את הטיפול בסוגיית הגיוס, מגדילה את כוחה של הרבנות הראשית על חשבון חופש הבחירה של אזרחי ישראל, וחוסמת כל ניסיון לאפשר נישואין אזרחיים במדינה. ועוד לא דיברנו על סכומי העתק המועברים מקופת משלמי המסים למימון חינוך ללא ליבה, יוזמות הדתה, חוק הרבנים ועוד. זו הוכחה ניצחת לכך שהשבת לא באמת מעניינת את נתניהו.
הביקורת החרדית על פרסום בשבת הפכה לתגובה פבלובית. מדובר בסך הכל באפיזודה נוספת בתיאטרון האבסורד של יחסי דת ומדינה בישראל. בעוד התקשורת והציבור נסחפים לדיון על כשרותו של פוסט פייסבוק, נתניהו מרוויח פעמיים: גם מציג עצמו כמי שלא נכנע לתכתיבים החרדיים בסוגיה תקשורתית שולית, וגם ממשיך להעמיק את אחיזתם במוסדות המדינה ובחיי היומיום של אזרחיה. השאלה האמיתית שעלינו לשאול אינה אם מותר לראש ממשלה לברך חטופים משוחררים בשבת, אלא מדוע הציבור והפוליטיקאים המבקשים להציג אלטרנטיבה לנתניהו אינם משמיעים זעקה רמה על הפגיעה בחירויות הפרט והאזרח במדינת ישראל.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון