גדי מוזס ניהל שיחות עם שוביו על השליטה בארץ ישראל, שהה בחודשיים האחרונים לשבי עם שני חטופים תאילנדים ידע על שחרור החטופים בעסקה הראשונה - כך נודע הבוקר (שבת) לוואלה.
לאורך תקופת השבי, שבעיקרה היה לבדו, חיפש גדי דרכים להפיג את השעמום. אחת מהן הייתה שיחות עם השובים שלו, בהן דנו על האסלאם ועניינים מדיניים, והתווכחו כשכל צד טוען: "ישראל שלנו". באחת הפעמים שאלו אותו "מאיפה ההורים שלך?", וכשהשיב, אמרו לו: "תחזור לשם". עוד אמרו לו כי העם שלהם התגורר בארץ ישראל לפני היהודים, והוא השיב: "היו לנו אנשים במקומות האלה לפני 3,000 שנה, על מה אתם מדברים?".
לאחר שהועברו לו ספרים, על האסלאם ואיכות הסביבה, הוא התקשה לקרוא אותם ללא משקפיים - אז הוא דרש מהשובים שימצאו כאלה עבורו, וקיבל. בהיעדר חשמל, גדי נהג ללכת לישון עם רדת השמש ולקום לפני עלייתה, בסביבות 03:00. הוא שמע לעתים את ההפצצות של ישראל, חלקן היו קרובות. "זה היה מאוד מפחיד עבורו", אמר בנו יאיר, בריאיון ראשון.
ברוב 482 ימי השבי שהה לבדו, בחדר קטן. לקראת הסוף, בחודשיים האחרונים, היו איתו פועלים תאילנדים שנחטפו מעוטף עזה. "סוף סוף היו לו עוד אנשים לידו. הם ניסו לדבר קצת, ובעיקר להיות אחד עם השני, תקשרו בתנועות ידיים ועיניים", אמר יאיר.
"רוב הזמן התייחסו אליו כבוד. הוא קיבל את התנאים שהשובים קיבלו. כשאכלו, אכלו איתו ביחד. הוא לא הרגיש פחד למעט רגעים בודדים, רוב הזמן היה שעמום. במשך שעות לא לעשות כלום. הוא הצליח להרכיב תמונה, שמע על מה שקרה במדינה, ראה מדי פעם אל-ג'זירה. ידע על ההרס בעזה", סיפר יאיר. השובים אף סיפרו לו כשבתים שהיה בהם במהלך השבי שנהרסו.
גדי שמע על העסקה שהייתה בנובמבר וידע שמות של חטופים שהשתחררו. "הוא התרגש בשבילם שהם יוצאים. רצה גם כמובן, אבל יותר שמח בשבילם", אמר יאיר. "הוא חזר הרבה יותר טוב משיכולנו לדמיין. ידענו שהוא איש חזק. מנטלית לא דאגנו, פיזית דאגנו".
"התחושות מדהימות. אבא לא הכיר את עניין הזקן, הוא לא ראה אותי בטלוויזיה אלא בני משפחה אחרים. הוא בא ושאל אותי מה זה הזקן הזה? עניתי לו שלא הסתפרתי והתגלחתי עד שהוא חוזר. הוא היה בשוק. אמרנו לו שחיכינו לו שיגלחו אותי", הוסיף.
אחייניתו של גדי, אפרת, סיפרה כי "המקלחת הראשונה שעשיתי אחרי שגדי חזר הייתה הראשונה שבה אמרתי וואו. אתה מרגיש את המתח מתפוגג בגוף לאט לאט. במיוחד שאתה יודע שיש עוד שצריכים לחזור. זה בשלבים ושומרים על הפרטיות שלו. אנחנו כל כך ברי מזל. כל התקופה אני מדברת על זה שאנחנו עם חפץ חיים ועכשיו אנחנו מרגישים מה זה אומר. ישובו גם אנשים לא בחיים, אבל גם זה יהיה מהול בהקלה שמגיעה לכולנו".
"רצתי במסדרון והחיבוק של גדי היה מאוד מרגש. רגעים של התרוממות רוח", סיפרה על הפגישה ביניהם. "עכשיו מדינה שלמה מבינה על מה דיברנו כשאמרנו כמה הוא מדהים. זה הזן שהוא מדינת ישראל. אלה האנשים שבונים וימשיכו לבנות את מדינת ישראל ואי אפשר בלעדיהם. לראות אותו מחזיק שוב עם שתי אצבעות את כוס הקפה, רגל על רגל, כל התנועות הקטנות האלה, היה מדהים".
"הוא ראה בטלוויזיה ושמע קצת רדיו. השובים אמרו לו כשהתראיינתי בטלוויזיה, זיהו את העגילים שלי, חשבו שאני הבת שלו. עם כל השמחה צריכים להבין שיש עוד חטופים שצריכים לחזור ותהליך השיקום מאוד ארוך. ביחד נצלח את זה. הכול היה מאוד מאתגר עבורו. להיות בן אדם בן 80 בשבי, זה קשה, לרדת לישון על מזרון ולקום ממנו, הוא לא שאף אוויר ויצא לשמש. כל אחד צריך לדמיין את הדוד או ההורה שלו שם".