גדי מוזס, ששוחרר מהשבי אתמול (חמישי) לאחר 482 ימים, סיפר למשפחתו על תקופת השבי. שם הוא גילה כי אשתו אפרת כץ נרצחה ב-7 באוקטובר, ניהל עם השובים שלו משא ומתן כדי לראות טלוויזיה - ובה את המאבק לשחרורו, קרא ספרים, עשה הליכות ופתר חידות בניסיון לשמור על עצמו.
"הטלוויזיה הייתה תלויה בטוב לבם של השובים. לפעמים כן ולפעמים לא. זה היה די ספורדי. הוא הצליח לנהל איתם משא ומתן ולקבל קצת קולות מבחוץ", סיפר לוואלה אחיינו שי. "ממה שהוא סיפר קצת וששמענו ממרגלית שחזרה בעסקה הראשונה, בסוף הם בסיטואציה הזויה, אבל כשאתה עם השומר שם אתה בן אדם מול בן אדם והקליפות קצת יורדות. עדיין זאת סיטואציה של מישהו עם כוח אבל אפשר לנהל משא ומתן".
כחלק מהמשא ומתן, גדי הצליח להשיג מהם ספרים באנגלית. בין השאר, קרא ספר על איכות הסביבה, וספר על אסלאם. עוד הוא סיפר כי הרגיש "על בשרו" מתי יש אוכל ברצועה ומתי אין. "התנאים הסניטריים, היגיינה ומקלחות, היו בעייתיים, רק לפעמים", אמר שי. "הוא גילה שם על המוות של בת הזוג שלו. שמע ברדיו או הסיק ממשהו אחר. הוא אמר שהבין באיזשהי נקודה שצריך לשמור על השגרה שלו, לייצר לעצמו עוגנים, להפעיל את הראש ובעיקר לוותר על התקווה שישתחרר מחר בבוקר כדי שיוכל לעבור עוד יום בלי האכזבה הזאת כל הזמן. אז באיזשהו שלב הוא כיוון את המחשבה שלו לשם, סיפר שניהל עם כולנו שיחות וכמה זה עזר לו. עוד דבר שהיה הוא להקפיד על הליכות במקומות שהיה בהם. תמיד הלך בבקרים ותוך כדי ספר בלטות כדי לדעת כמה הוא הולך, עושה תרגילי מתמטיקה".
גדי הדגיש בשחרורו כי יפעל לשיקום ניר עוז. "בסוף זה מפעל חייו", מסביר שי. "הוא שם מגיל 20, בנה את הקיבוץ בעשר אצבעות. הוא לא יכול לראות אותו לא משתקם וקם לתחייה". מאז 7 באוקטובר, המשפחה הייתה מהפעילות במאבק, כולל בחסימת צמתים וכבישים מרכזיים. "הוא היה מודע למאבק לשחרור שלו, ידע שאנחנו לא מוותרים, שלא שכחנו אותו. מבחינתי זה היה כל כך כיף לשמוע. ניהלנו את המאבק עם תקווה קטנה שהוא רואה אותנו. אם הצלחתי לתת לו כוח ליום אחד בסיוט הזה
עשיתי את שלי. אנחנו שומעים מכל השבים - 'ראינו וזה נתן לנו כוח'. אנחנו זוכרים מי ניהל מבצעי השפעה על הציבור הישראלי כדי שלא נצא להפגין וחשוב לנו להמשיך להיות ברחובות עד החטוף האחרון".
היום המרגש החל עם סרטון של מפגש בינו לבין ארבל יהוד, והמשיך לרגעים מותחים בהעברה לצלב האדום, כשהמונים צבאו על הרכבים. "ראינו את הסרטון של גדי וארבל ושחררנו אנחת רווחה ראשונה שהוא על הרגליים. ידענו שהוא חזק אבל גם שהוא בן 80. בסרטון שפרסמו שלו בדצמבר הוא אמנם עמד על הרגליים אבל נראה עייף ותשוש, כמו בן 80 בשבי. אז באופן טבעי חששנו. מאז לא היו לנו סימני חיים. ראיתי איך הוא מחבק את ארבל ושזה באמת גדי, אבהי וחם. עד שהועברו לצלב האדום היה פשוט סיוט. כשראינו את השיירה יוצאת הייתה הקלה גדולה, לפגוש אותו בעצמנו ולראות אותו נפגש עם הילדים".
"הציבור הישראלי נחשף אליו רק אתמול, זה בן אדם נדיר שאי אפשר שלא להילחם עליו", העיד עליו שי. "אתה מבין מאיזה חומרים קורצו הילדים שם. אין ספק שלבו של גדי כבר במאבק, אבל ניתן לו להתאושש בזמן שלו, לאט לאט. אני אחזור בקרוב מאוד. אנחנו חייבים שכל הציבור הישראלי יעזור להביא את העסקה לסיום שלה. יש לו תפקיד חשוב בזה. החטופים רואים ושומעים אותנו, ויטקוף וטראמפ רואים ושומעים. הרוב הישראלי שבעד העסקה צריך להיראות. חשוב שיהיו איתנו במאבק עד החטוף האחרון".
משפחתו של גדי מוזס מסרה: "אין מאושרים מאיתנו בעולם. האור חזר לחיינו בזכות עסקה מצילת חיים.
זכינו לנס וקיבלנו את אבא וסבא גדי שלנו בריא ושלם אחרי שנה וארבעה חודשים של מאבק בלתי מתפשר מלווה בפחד, אימה, ייאוש, דאגה וחוסר באוויר. עכשיו הכל מתמלא מחדש ואנחנו מקבלים כוחות מאבא גדי שלנו האדיר והנדיר הזה. ממשיכים במאבק הארוך והחשוב הזה כי לכל משפחות החטופים ולעם ישראל מגיע להגיע לרגע הזה. מי לשיקום ומי לקבורה. צריכים אתכם איתנו - השבת החטוף האחרון, זה הניצחון האמיתי".