חמישה חודשים חלפו מאז שפרחאן אל קאדי, בן 52 מרהט, חולץ משבי חמאס כשאותר במנהרה בשכונת תל סולטאן בדרום רצועת עזה. אל-קאדי מנסה להתאושש ובשבת האחרונה צפה יחד עם כל המדינה בשחרור הראשון של החטופות במסגרת השלב הראשון של עסקת החטופים ולא היה יכול לעצור את הדמעות. "בכיתי מאושר וגם מכאב", הוא מספר בריאיון לוואלה. "אני מאושר שהבנות שוחררו ואני כואב על אלה שעדיין שם. אני מתפלל כל יום שהחטופים והחטופות יחזרו. צריך לעצור את הכול כדי שהם יחזרו. הכול".
אל-קאדי לא מצליח להשתחרר מהתחושות שהיו לו בשבי. "כשאתה בעזה - מאבדים את התקווה. "ברגע שהורידו אותי למנהרות, את התקווה השארתי מעל הקרקע. לא היה לי אחוז אחד לחזור בחיים למשפחתי. אני מודה לכולם ומודה גם לכוחות הביטחון שעבדו כדי להוציא אותי מהמנהרה".
פרחאן מסביר בריאיון כי בצל הכאב של החטופים עצמם, למשפחות שלהם - הכאב אינו מרפה. "זה קשה מאוד ובלתי נסבל. הילדים שלי סיפרו לי שהם היו אוכלים ואז שאלו: 'אולי אבא לא אוכל עכשיו?'", הוא מתאר. "כשהם הלכו לישון וקמו באמצע הלילה הם תהו אם אני ישן בכלל. המשפחות עוברות גיהנום. אי אפשר להסביר את הכאב של המשפחות. אם הפוליטיקאים היו מרגישים רק חצי ממה שהמשפחות מרגישות, מזמן היו מחזירים את כולם, גם את אלו שמתו. צריכים להחזיר אותם כדי לסגור את המעגל למשפחות".
מאז שחזר הגיעה גם הבשורה הקשה על מותם של שכניו של פרחאן, יוסף וחמזה אלזיאדנה, שגופותיהם אותרו בתחילת החודש ברפיח. פרחאן הגיע לנחם את המשפחה. "קיוויתי שהם בחיים. ראינו את הרשימה וכבר תכננו איך לחגוג ויום למחרת קיבלנו את הבשורה הקשה", הוא אומר.
כשהגיע השבוע לניחום אבלים אצל משפחת אלזיאדנה, הוא פגש ביו"ר המחנה הממלכתי, חבר הכנסת בני גנץ. פרחאן מספר לוואלה כי ביקש ממנו לתמוך בנתניהו עד שהעסקה תושלם במלואה. "אמרתי לו שהוא חייב לתמוך בנתניהו עד שכולם יחזרו. זה לא הזמן לפוליטיקה קטנונית. זה הזמן להתאחד. המלחמה לא מבדילה בין יהודים, בדואים ודרוזים. אנחנו צריכים להיות ביחד ולשים את הפוליטיקה בצד כדי להחזיר את החטופים".
אל-קאדי גם ביקשה להעביר מספר ברור לממשלה ולעומד בראשה בנימין נתניהו. "אתם צריכים לעשות הכול כדי שכולם יחזרו. אם הייתי נשאר בשבי עוד חודש וחצי, לא הייתי שורד. מה עם הבנות שעדיין בעזה? אם אני קיבלתצי יחס משפיל, אז מה איתן?".
מאז שחזר מהשבי מקבל פרחאן טיפול רפואי בעקבות הפציעה ברגלו לאחר שנורה וגם טיפולים נפשיים. הוא מספר על מאות אנשים שהגיעו לביתו כדי לחזק אותו. "החיבוק שאני מקבל מכולם הוא מדהים. מאז שחזרתי הכרתי אנשים מדהימים שהפכו לחברים שלי. אני עסוק בשיח עם משפחות החטופים ומנסה להפיח בהם תקווה. אני ואמא שלי מתפללים חמש פעמים ביום למען שחרורם. היא אומרת לי שכמו שהבן שלה חזר, שכולם יחזרו. מה שעובר על אמא, שהבן או הבת שלה בעזה - זה שיגעון", הוא סיכם.