ב-7 באוקטובר עומר ונקרט היה במסיבה ברעים. ב-7:50 בבוקר, 81 דקות לאחר תחילת המתקפה, עוד היה בקשר עם הוריו. "התקשרנו אליו. שי ידע שעומר יצא למסיבה ולא ידע איפה", שחזרה האם ניבה בריאיון ל"סופ"ש שלו", "הוא הספיק להגיד שהם שוכבים על הארץ עם ידיים על הראש ושהוא ייצור איתנו קשר כשיגיעו למיגונית. תוך כדי ההתכתבות אחרי שהגיע למיגונית הוא כתב שיש יריות. זה הכניס אותי לחרדה. עשר דקות חלפו ולא שמענו ממנו יותר".
האב שי אמר בריאיון לוואלה ספורט: "במיגונית היו 40 איש, מתוכם 12 שרדו, 11 חזרו לישראל, אחד נשאר בעזה. בשעה 07:50, זאת היתה הפעם האחרונה שהיה לנו קשר עם עומר, בווטסאפ מתוך המיגונית. ואז אני מחפש אותו בכל מקום, ברשימות, בפייסבוק, בין חברים. עד שבצהריים קיבלנו את הסרטון שעומר נחטף, זה עלה בטלגרם של החמאס. מאז החיים שלנו משתנים מקצה לקצה".
ונקרט חולה בקוליטיס, מחלת מעיים כרונית. במהלך תקופתו בשבי ביקרו הוריו את הצלב האדום, על כך שהתרופות שיועדו לו לא הגיעו ליעדן.
במהלך התקופה בשבי נערכו לוונקרט מחוות, בין היתר מצד הקבוצה שאותה הוא אוהד, מכבי נתניה. "כשאתה ילד אתה בדרך כלל אוהד את הקבוצה הכי טובה בליגה, אני גדלתי בתקופה שהיו נתניה ועוד 15, ולא עזבתי את הקבוצה מאז", סיפר שי, "עומר התחבר לאט לאט למכבי נתניה. בהתחלה גם הוא אהד כילד קבוצות אחרות, עד שהוא וגם אחיו רן הבינו שהמועדון הכי טוב זה מכבי נתניה. היינו הולכים יחד למשחקים, הוא היה עוקב אחרי הקבוצה גם בשידורים בטלוויזיה. עומר עבד במסעדה, אין יותר מדי זמן פנוי, אז בסופי שבוע הוא היה ישן את כל יום שישי ואז שבת נפגש עם חברים או הולך לכדורגל. יצא לנו גם כמה פעמים ללכת יחד למשחקים והיינו גם בחצי גמר גביע יחד".